הפרעת אכילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרעת אכילה היא שם קיבוצי למספר הפרעות נפשיות המתבטאות בהפרעות קבועות ונרחבות בדפוסי האכילה או הפרעות בהתנהגות הקשורה לאכילה, בצריכה או בספיגה של מזון. באנגלית מכונה קבוצת הפרעות זו Feeding and Eating Disorders of Infancy and early Childhod. ב- DSM 5 הן נקראות Feeding And Eating Disorders. ההפרעות גורמות לנזקים גופניים משמעותיים, בחלק מהמקרים נזקים קצרי טווח ובחלק ארוכי טווח הנזקים מסכנים את בריאות האדם ולעתים יכולים להיות מסכני חיים. ההפרעות הללו נחשבות להפרעות של הילדות וההתבגרות בעיקר, ופחות של בוגרים ובוגרות.[1][2]

היסטוריה[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה היסטוריה והעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של הפרעות האכילה שלובה באידאלים של מראה שהשתנו מתקופה לתקופה ומתרבות אחת לאחרת. הרמז הראשון לאכילה חריגה באמנות המערבית היו פסלים או ציורים של השמנת יתר אצל דמויות של נשים או גברים, כמו למשל ביצירה הפרה היסטורית ונוס מווילדרדורף, מהעיירה וילדרדורף באוסטריה. ביצירה זו מצוירת דמות שמנה ביותר של אשה. דימויים כאלה שנראים לפעמים כמו אידאליזציה של הגוף השמן הופיעו עד התקופה הפלאוליתית. בחברות עניות בהן המזון היה פחות זמין המשיך אידאל זה להתקיים גם להבא. באופן פרדוקסלי דווקא בתקופות של שפע נחשבה השמנה לנחלתם של עניים.

הרומאים והיוונים לפניהם ראו השמנה באור שלילי. היוונים היו הראשונים להשתמש בחומרים שונים על מנת לשמור על גזרה למרות אכילה. הרעבה עצמית או הקאות יזומות כאמצעי לשמור על גזרה רזה היה אמצעי מקובל ועתיק יותר מימיהם של היוונים והרומאים.

ימי הביניים ותקופת הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת התופעות התרבותיות שתוארו לעיל במונחים של בעיה נפשית, החלה בתקופת הרנסאנס כאשר רופא אנגלי בשם ריצ'רד מורטון תיאר לראשונה ב 1689 את הסימפטומים של אנורקסיה.[1]

המאה ה-19 עד ימנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של מורטון הומשכה על ידי רופא אנגלי אחר בשם ויליאם גאל (Gull) שהיה זה שהגדיר את ההפרעה 181 שנים מאוחר יותר (1870). עם זאת האנורקסיה לא הפכה מיד להפרעה עצמאית בפני עצמה. היא הפכה להיות חלק ממחלה בשם "מחלת סימונד" המתאפיינת בתת-פעילות של בלוטת יותרת המוח. רק ב 30 השנים האחרונות הוגדרה האנורקסיה כהפרעה נפשית. תחילה היא זוהתה על ידי שני מרכיבים בלבד: ירידה במשקל מתחת לסף מסוים, ואל וסת. כיום 328 שנים אחרי ימיו של ריצ'רד מורטון יש ידע רב הרבה יותר על אנורקסיה, בולמיה והפרעות אכילה אחרות שיתוארו להלן.[1] אנחנו גם יודעים הרבה יותר על כיצד השפעה חברתית של אידאלים של יופי ומראה גוף רצוי משפיעים על השכיחות של הפרעות אכילה שונות בקרב תרבויות שונות.[3]

ההפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, ביבליומאניה, הפרעת אכילת יתר

קיים ספקטרום רחב של הפרעות אכילה.לא כולן מוכרות רשמית כהפרעות בספרי האבחנות המקובלים בעולם המערבי (DSM 5, ו- ICD 10) ובכלל זה בישראל. עם זאת על כולן קיים בסיס ידע ומחקר מדעי. 3 ההפרעות הסוגרות את הרשימה שלהלן הן חדשות יחסית ולכן אין להן עדיין קריטריונים רשמיים ומחייבים לאיבחון.

שם ההפרעה קוד

DSM 5

קוד

ICD 10

הערות
אנורקסיה נרבוזה + F50 ב DSM ההפרעה מופיעה עם אבחנה מפורטת אך ללא קוד.[2]
בולמיה נרבוזה 307.51 F50.2
בולמוסי אכילה (התקפי היפרפאגיה ,אכילה אימפולסיבית או "כפייתית")

Binge Eating

307.51 F 50.8 מסווגת ב ICD כ'אכילת יתר הקשורה להפרעות פסיכולוגיות אחרות'.[4] קוד ה DSM זהה לזה של בולמיה נברוזה.
תסמונת פיקה

Pica Syndrome

+ F 50.8 מסווגת ב ICD כ'הפרעות אכילה אחרות'.[4] ב DSM ההפרעה מופיעה עם אבחנה מפורטת אך ללא קוד.[2]
העלאת גירה בילדות

Rumination (Merycism)

307.3 F98.21
תסמונת האכילה הלילית

Night Eating Syndrome

307.59 F 50.8 מופיע ב DSM 5 תחת האבחנה 'הפרעת אכילה או הזנה ספציפית אחרת'

(Other Specified Feeding or Eating Disorder).[2] מסווגת ב ICD-10 כ'הפרעות אכילה אחרות'.

הפרעת "טיהור" על ידי הקאות, שימוש במשלשלים ואו משתנים -ללא בולמוסי אכילה

Purging Disorder

307.59 F 50.8 מופיע DSM 5 תחת האבחנה 'הפרעת אכילה או הזנה ספציפית אחרת'

(Other Specified Feeding or Eating Disorder)[2] מסווגת ב 10-ICD כ'הפרעות אכילה אחרות'

הפרעת הימנעות / הגבלת אכילה

Avoidant/ Restrictive Food Intake Disorder

307.59 F 50.8 מסווגת ב ICD 10 תחת 'הפרעות אכילה אחרות'.[4] נקראה בעבר 'הפרעת אכילה סלקטיבית'.[5]
אורתורקסיה נרבוזה

Orthorexia Nervosa

- - קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב DSM או ב ICD
דיאבולמיה Diabulemia - - קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב DSM או ב ICD
אנורקסיה של הספורטאים

Anorexia Athletica

קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב DSM או ב ICD
השמנת יתר Obesity - - לפי DSM 5 נחשב למצב רפואי אורגני לא להפרעה נפשית

פירוט מידע על ההפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן יינתן פירוט תמציתי על רשימת ההפרעות שתוארה בטבלה לעיל.

אנורקסיה נרבוזה Anorexia Nervosa[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה מסכנת חיים המופיעה בדרך כלל אצל בני נוער (סביב גילאי 14 עד 17),[1] אם כי היא יכולה לפגוע גם במבוגרים צעירים בדרך כלל עד גיל 40. הופעת ההפרעה לפני גיל הבגרות המינית היא נדירה. ההפרעה מופיעה בשיעור גבוה יותר (95%) אצל נערות מאשר אצל נערים (5%). המאפיין הבולט של הפרעה זו הוא ירידה מכוונת במשקל שהאדם עם ההפרעה יזם באופן מכוון.[4] כמו כן בולטים פחד להיות שמן, והפרעה בדימוי הגוף. אצל נערות מופיעה גם הפסקה של המחזור החודשי. ללא התערבות טיפולית עלולה הפרעה זו להסתיים במוות כתוצאה מתת משקל והשלכות רפואיות חמורות של תת-תזונה. אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים מהלך ההפרעה נוטה להיות ממושך יותר. שיעור המוות השנתי כתוצאה מההפרעה עומד על כ 5%.[2]

"Anorexia Athletica" אנורקסיה של הספורטאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד נערים ונערות, קיימת קבוצה נוספת בסיכון לפתח את ההפרעה והיא ספורטאים.[6][7] זוהי תופעה חדשה יחסית ואין עליה ספרות מחקרית רבה. במקומות מסוימים יש המכנים זאת Anorexia Athletics למרות שספורטאים עלולים לפתח גם הפרעות אכילה אחרות שאינן אנורקסיה, לפעמים ברמה תת-קלינית.[7]

אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה זו ניתנת ב DSM וב ICD למי שמציגות תמונה של אנורקסיה נרבוזה אך חסרות את אחד הקריטריונים הקליניים לקבלת אבחנה מלאה של ההפרעה הרגילה.[4]

בולימיה נרבוזה Bulemia Nervosa[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בולימיה נרבוזה

הפרעה זו מאופיינת בהתקפים של זלילה חסרת מעצורים ואחריהם התרוקנות לא טבעית. אדם עם בולימיה לא יפסיק לזלול עד שיגיע לתחושה של כאב או בחילה שלא מאפשרים הכנסת מזון נוסף לגוף. מבחינה רגשית המאפיין הבולט בהפרעה זו הוא הצורך לשלוט במשקל הגוף. צורות ההתרקנות, או ה"היטהרות", הנפוצות ביותר הן: הקאה, שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים, חוקן, ופעילות גופנית מרובה ביותר. יש מבין האנשים עם בהפרעה זו גם כאלה שנוטים לצום, כמו בהפרעה אנורקסיה נרבוזה. אנשים עם בולימיה בדרך-כלל נמצאים בטווח המשקל התקין. רבים ורבות מהם מקיימים תפקוד חברתי ומקצועי תקין יחסית.[1][2] בולמיה נרבוזה נוטה להופיע בתקופת הנעורים והבגרות הצעירה. הופעה לאחר גיל 40 וכן הופעה אצל ילדים לפני גיל הבגרות המינית - נדירות. מהלך ההפרעה עלול להיות כרוני ומתמשך ולהתאפיין בתקופות של הטבה (Remission) לצד תקופות החמרה. גם הפרעה זו פוגעת בנשים הרבה יותר מאשר בגברים. שיעור התמותה מהפרעה זו מוערך בכ 2% בשנה.[2]

בולמיה נרבוזה לא טיפוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה זו ניתנת ב DSM וב ICD למי שמציגות תמונה של בולמיה נרבוזה אך חסרות את אחד הקריטריונים הקליניים לקבלת אבחנה מלאה של ההפרעה הרגילה.[4]

בולמוסי אכילה (או אכילה כפייתית או אימפולסיבית) Binge Eating[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרעת אכילת יתר

אכילה כפייתית היא הפרעה שמאופיינת בזלילה בלתי פוסקת ובהתקפים של זלילה חסרת מעצורים. בדומה לאנשים עם בולימיה נרבוזה, התקפי הזלילה לרוב לא ייפסקו עד שהאדם ירגיש שאינו מסוגל להכניס עוד אוכל לגוף, אך אצל אנשים עם הפרעת אכילה כפייתית אין מאפיין של התרוקנות. . אנשים החיים עם הפרעה זו כמעט תמיד נמצאים מעל טווח המשקל התקין, וחלקם חי עם השמנת יתר חולנית (Obesity) שכאמור אינה נחשבת להפרעה נפשית אלא למצב רפואי פיזי. ההפרעה מתחילה בגיל הנעורים או הבגרות הצעירה ובמקרים מסוימים גם אצל בוגרים. לעתים היא מתפתחת כתוצאה מניסיון לקבל שליטה על הרגלי האכילה. אנשים עם הפרעה זו המחפשים סיוע נפשי ו/או רפואי בדרך כלל[2]מבוגרים יותר מאשר אנשים עם אנורקסיה או בולמיה המחפשים סיוע. ההפרעה יכולה לגרום למגוון של בעיות הקשרות למשקל עודף, לרבות השמנת יתר חולנית והשלכותיה החמורות.

תסמונת פיקה Pica[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בבליעה לא אקראית של דברים שאינם מזון ואינם בעלי ערך תזונתי, זוהי הפרעה האופיינית לילדים אך יכולה לההתקיים ולהיות מאובחנת גם במתבגרים או מבוגרים.[2][1] בדרך כלל היא נלווית להפרעות הקשורות למוגבלות שכלית התפתחותית, אוטיזם ועוד. כמו כן היא עשויה להופיע יחד עם הפרעות אכילה אחרות.[2] החומרים הנאכלים יכולים לכלול שיער, צבעים, בגדים, כלי מיטה, נייר, עץ, עפרונות או אבקות למיניהן ועוד. התינוקות עם ההפרעה עשויים להתמיד באכילה של דברים שאינם מזון ואף להעדיף זאת על פני מזון רגיל, לאורך זמן רב. מקור השם פיקה הוא משמה הלטיני של הציפור העקעק (ממשפחת העורבים) הידועה כאוכלת נבלות ומנקה שאריות[1] הסכנה הטמונה בתסמונת זו היא כמובן בליעה של חומרים העלולים להזיק לאדם ולגרום להרעלה או פציעה.[1][2] ההפרעה יכולה לחלוף מאליה במהלך הילדות (סביב גיל 3).[1] אך אם אינה מטופלת היא יכולה להשאר גם לבגרות. ההפרעה יכולה לגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, אם כי כיוון שהיא מופיעה לעתים קרובות עם מגבלה שכלית התפתחותית קשה לבודד את ההשפעה הנקודתית שלה מהתמונה הכללית.[2]

העלאת גירה בילדות Rumination Disorder[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בלעיסה ובליעה חוזרת ונשנית של אותה כמות מזון. תופעה זו מלווה בירידה במשקל הילד וקישי להגיע למשקל וגובה מתאימים לגיל. זאת לאחר תקופה של התפתחות נורמלית. הילדים עם הפרעה זו אינם סובלים מבעיות או מחלות במערכת העיכול ואינם סובלים מבחילות. הפרעה זו מופיעה על פי רוב, בשליש השני של שנת החיים הראשונה.[1][2] העלאת גירה בילדות היא הפרעה היכולה להתפתח בתינוקות, ילדים, בני נוער ובוגרים צעירים. ההפרעה כנראה אופיינית בעיקר לקבוצת האנשים עם מגבלה שכלית התפתחותית.[2] בתינוקות ההפרעה יכולה להיות ספונטנית, ולהופיע פתאום. אצל תינוקות יותר מאשר אצל קבוצות אחרות עלולה הפרעה זו להיות קטלנית ואף לגרום למצבי חירום רפואיים ואף למוות. אצל תינוקות עם מוגבלות שכלית התפתחותית נראה שיש להעלאת הגירה פונקציה מרגיעה.[2]

תסמונת האכילה הלילית Night Eating Syndrome[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת זו, מכונה בשם המקוצר NES (ראשי התיבות של שם התסמונת באנגלית).[8] האדם החי עם תסמונת זו חוה אפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה לילית מרובה לאחר ארוחת הערב. לעתים האכילה מתרחשת על רקע של יקיצה בלילה. ישנה מודעות לאכילה והאדם מסוגל להיזכר בבוקר למחרת, שאכל בלילה. זו אינה הפרעת שינה בהגדרה הקלינית, אף כי היא יכולה תסמונת זו יכולה להתלוות להפרעות שינה ויכולה לפגוע משמעותית באיכות השינה.[2] תסמונת זו זכתה לתשומת לב החל משנות החמישים של המאה ה-20[9] ואילך. נכון להיום אין עדיין די מידע על מהלך ההפרעה והאופן בו היא מתפתחת. מקורות שונים שחקרו הפרעה זו העלו שכיחות גבוהה של תחלואה נפשית נלווית, בעיקר של הפרעות חרדה ודיכאון.[10] קיימת סברה לפיה דפוס האכילה הלילית (לאו דווקא כמות המזון הנאכל) משבש את המחזורים היוממיים (Circadian Rhythms), הפרעה הגורמת לפגיעה בשינה כן לתופעות של חרדה ודיכאון.[11]

הפרעת "טיהור" על ידי הקאות, משלשלים, משתנים וכו' Purging Disorder[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בעיקר בהתנהגות של הקאות חוזרות ויזומות על מנת לשלוט במשקל. כמו בהפרעת בולמיה נרבוזה לעיל, גם כאן יש שימוש בחומרים שונים ותרופות המעוררות הקאה או בחומרים משלשלים או משתנים. עם זאת הפרעה זו אינה מלווה בבולמוסי אכילה.[2] מחקר מסוג מטה אנליזה שנערך ב 2017 הצביע על קווי דמיון בין הפרעה זו לאנורקסיה וכן לאכילה כפייתית (Binge Eating) אך להפרעת הקאה יש פרוגנוזה טובה יותר משתיהן. הפרעת הקאה היא מושג חדש יחסית במחקר, והמידע המקיף אודותיה, כולל גיל הופעת ההפרעה, אופן ההתפתחות, שכיחות ההפרעה ועוד, עדיין אינם זמינים.[12]

הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה Avoidant/ Restrictive food intake Disorder[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בחוסר עניין במזון או הימנעות שמקורה באיכויות החושיות של המזון, דאגות מפני תופעות בלתי נעימות הקשורות באכילה. ההפרעה יכולה להיות קשורה באובדן משקל משמעותי או כישלון של הילד להגיע לממדים (משקל וגובה) הצפויים לגילו. היא יכולה להיות קשורה גם בחוסרים תזונתיים שונים. גם הפרעה זו מופיעה בעיקר בילדים (בפרט בעשור הראשון לחייהם) ויכולה להמשיך להתקיים אצל מבוגרים.[2] ילדים ותינוקות עם הפרעה זו עשויים להפגין עצבנות או אפתיות נוכח אוכל. בחלק מהמקרים מופיע אובדן תיאבון, כאבי בטן ופחד מהקאות. ההפרעה שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים. ובחלק מהמקרים היא עלולה להתפתח לאנורקסיה נרבוזה.[13] הפרעה זו נקראה בעבר "הפרעת אכילה סלקטיבית".[5]

אורתורקסיה נרבוזה Orthorexia Nervosa[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורתורקסיה נרבוזה היא במהותה עיסוק מרובה באיכות המזון הנאכל על ידי האדם: אנשים עם אורתורקסיה יבדקו לדוגמה אם יש במזון שהם אוכלים צבעי מאכל, מרכיבים מהונדסים, חומרים משמרים, עודף מלח או סוכר, חומרי הדברה, אנטיביוטיקה ומרכיבים נוספים שהוספו בתהליך היצור ועלולים לדעתם לפגוע בבריאותם.[14] בסופו של דבר עשויים אנשים עם אורתורקסיה להציב לעצמם חוקי תזונה בלתי מתפשרים ובלתי הגיוניים (לא לאכול דברים שמכילים מרכיב מסוים כי הם שמעו שהוא מזיק ובכך לגרום לעצמם נזק מבחינה תזונתית ואף להביא את עצמם לתת תזונה או חוסרים תזונתיים משמעותיים)[15][16] תופעת האורת'וקסיה נרבוזה חדשה בספרות המחקרית העולמית. נכון ל 2017 היא אינה מוכרת כיום כהפרעה רשמית ואינה נזכרת ב DSM או ב ICD. עם זאת מצטבר אודותיה ידע מחקרי מגוון[17][15] ואף יש הצעה להגדרת התסמינים הרשמיים לאבחנה להפרעה זו.[16]

דיאבולמיה Diabulimia[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו היא אחת מהפרעות האכילה החדשות המוכרות בספרות המחקרית. היא נוצרת אצל אנשים החיים עם סוכרת מסוג 1 המונח הוא הלחם של המילים סוכרת (באנגליתDiabetes melitus) ובולמיה. ההפרעה מתאפיינת בדפוס מכוון ומודע של הימנעות משימוש באינסולין, זאת כדי לרדת במשקל. פרקטיקה זו יכולה להיות קטלנית, שכן ללא איזון בעזרת אינסולין יכול האדם להגיע לרמות סוכר מאד מאד גבוהות בדם, מה שיכול להביא למצב חירום רפואי ואף למוות אם הוא אינו מטופל בזמן.[18] הפרעה זו נוטה להופיע מגיל בית הספר ואילך שכן בגילאים יותר נמוכים הילד פחות עצמאי בהזרקת אינסולין לעצמו.[19] הפרעה זו נחשבת יותר ויותר לבעיה רצינית, בעיקר בקרב נערות.[20] מטופלים עם סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) נדרשים לשלוט ברמות הסוכר בדמם באמצעות הזרקת אינסולין, מצב המעמיד אותם בקבוצת סיכון להתפתחות של הפרעות אכילה שונות בכלל ובפרט דיאבולמיה.[21] גם הפרעה זו אינה מוכרת כיום כהפרעה רשמית ואינה נזכרת ב DSM או ב ICD.

השמנת יתר Obesity[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השמנה

השמנת יתר מוגדרת קטגורית כעודף משקל העולה על 20% מהמשקל הנורמלי בגיל זה. מרבית הילדים והמבוגרים השמנים חיו עם הפרעה זו בילדותם, וכ- 60% עד 80% מהילדים השמנים יהפכו להיות למבוגרים שמנים. האכילה (אכילת יתר - overeating) בקרב קבוצה זו באה לפצות על שיעמום או חסר רגשי. החלל ממולא על ידי אוכל והאכילה מתגברת בעיקר במצבי דחק.[1]

התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שניתן להבין מהסקירה הקצרה לעיל, הפרעות אכילה הן קבוצת הפרעות מגוונת מאד מבחינת גיל הופעת ההפרעה, משך ההפרעה ומהלכה, מבחינת הסיכונים הכרוכים בכל הפרעה ומבחינת התגובה לטיפול והפרוגנוזה. ישנן הפרעות כמו פיקה, שבהן יש סיכוי טוב להצליח בטיפול אם ההפרעה מטופלת בגיל הילדות, אך אם ההפרעה אינה מטופלת היא עלולה להפוך לכרונית וללוות את האדם למשך כל חייו.[1] ישנן לעומת זאת הפרעות שאופיין כרוני וממושך מלכתחילה, כמו בולמיה ואנורקסיה. אופי הטיפול באנשים עם הפרעות אלה הוא רב מערכתי הכולל צוות טיפול נפשי וצוות רפואי, ולעתים מחייב אשפוז ביחידה רפואית ייעודית. הפרעות אלה דורשות משאבי התמודדות גדולים ומתמשכים הן מהאדם עצמו והן ומהצוות המטפל. בחלק מההפרעות קיימת ברקע סכנת מוות מוחשית (אנורקסיה, בולמיה, דיאבולמיה).[22]

גיל ההתבגרות והפרעות אכילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחינת הקשר בין הפרעות אכילה וגיל ההתבגרות, ראשית, השכיחות הגבוהה ביותר של ההפרעות קיימת בקרב נערות בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.[23] כמו כן, בספרות המקצועית קיימות עדויות רבות, הקושרות בין הפרעות אלו וגיל ההתבגרות, בהתייחס למגוון גורמים וסיבות.[24] אריק אריקסון כינה את מאבק המתבגרים בביסוס זהותם האישית "משבר זהות".[25] בהתאם לכך, הראו הלוי והלוי[26] כי בשל תופעת הדיכאון, האופיינית לתקופה זו, עלולות מתבגרות לחפש אחר ייחודיות ואטרקטיביות, באמצעות שליטה על משקל גופן; גורם נוסף, המקשה על ביסוס זהות המתבגרות, הוא האידאל החברתי של דמות האישה, שבבסיסו קונפליקטואלי ומבלבל- המודל האסתטי המיוחל הוא מראה כחוש, כמראה נערה טרם התבגרותה. בניסיון להשיג מראה זה, יש השולטות על משקל גופן עד לכדי התפתחותה של הפרעת אכילה. מחקר, המדגים תופעה זו, מצא, כי קיים קשר בין משטר ההרעבה, שנוקטות חולות אנורקסיה, לבין נטייתן לחשיפת רגשות כעס כלפי תהליך ההתבגרות.[22][2][1]

בהתמקד באידאל החברתי, מודל מרכזי להסבר התופעה של הפרעות אכילה, והעלייה בשכיחותה, הוא המודל החברתי-תרבותי. לפי מודל זה, למסרים ולנורמות החברתיים ובהם, המעמד המהותי של משקל והופעה חיצונית, כמדד להצלחה ולהערכה עצמית, יש חשיבות בהתפתחות הפרעות אכילה (וייסבלאי, 2010): נשים ובפרט, מתבגרות, מפתחות מנהגי אכילה לא בריאים, בהתאם לנורמות אלו. הנורמות באות לידי ביטוי במסגרת המשפחתית, חברתית, לימודית ותעסוקתית.[24] יתר על כן, הפחד ממבנה גוף שמן, עלול להתבטא ברגשות ובהתנהגויות קיצוניות עד כדי אכילה פתולוגיות .כיום מקובל להניח כי אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות חלק מהפרעות האכילה (בעיקר אלו המתפתחות בגילאי הנעורים) היא המדיה החברתית אשר מעבירה לכלל האוכלוסייה ולאוכלוסיית הנוער בפרט מסרים בנוגע למראה ולדימוי הגוף. מחקר אורך, שנערך בארצות הברית, מדגים את המודל הנ"ל בקרב אלף מתבגרות, בנות 12-15. ממצאי המחקר, מצביעים על כך כי, כי עיסוק במראה חיצוני ובמשקל גוף, בלוויית סוגים שונים של לחצים חברתיים (למשל לעמידה באידאל של דמות האישה), קשורים בתסמינים של הפרעות אכילה[22]

הפרעות אכילה בתרבויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הפרעות האכילה היא אחת הקבוצות של הפרעות נפשיות בהן יש שונות גבוהה בהופעת ההפרעה בין תרבויות שונות. הדבר נובע מכך שבתרבויות שונות קיימת התייחסות שונה לאוכל ולאכילה וקיימים מנהגים מגוונים הקשורים לאוכל. כמו כן בתרבויות שונות ובתקופות שונות קיימים אידאלים שונים של מראה חיצוני וממדים.[1] להלן מספר דוגמאות להיבטים בין תרבותיים בהפרעות האכילה השונות:

  • תסמונת פיקה: ישנן תרבויות בהן אכילת חומרים שאינם מזון נחשבת לבעלת ערך רפואי, רוחני או תרבותי .[2]
  • הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה: יש תרבויות מערביות (בארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה ואירופה ) שבהן יכולה להתקיים התנהגות הדומה להפרעה זו ממניעים דתיים ותרבותיים.[2]
  • אנורקסיה נרבוזה: ההפרעה אמנם קיימת בתרבויות ומדינות רבות, אך היא שכיחה ביותר במדינות פוסט-תעשייתיות בעלות הכנסה גבוהה כגון ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד ובמדינות בהן קיים אידאל גוף נשי רזה.[2] עם זאת מרכיב מסוים של האנורקסיה, הפחד מהשמנה נוטה להיות שכיח יותר באסיה.[2]
  • בולמיה נרבוזה: השכיחות שווה בערך במדינות תעשייתיות בכל העולם, לרבות יפן, ודרום אפריקה. עם זאת ההפרעה מופיעה גם בתרבויות שאינן מערביות, אם כי בשיעור נמוך יותר.
  • הפרעת אכילה כפייתית או בולמוסי האכילה: ההפרעה שכיחה במדינות תעשייתיות. עם זאת מחקרים שנערכו בארצות הברית והשוו בין אוכלוסיות שונות במדיה (לטינים, אסייתים, אפרו אמריקנים וכדומה) מצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות לבין עצמן ובין קבוצות המיעוטים למי שאינם משתייכים אליהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים: הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורתורקסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, שישית, 2016, פרק 26. הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, עמ' 638-648
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 2.18 2.19 2.20 2.21 2.22 2.23 American Psychiatric Association., Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 2013, פרק Feeding and Eating Disorders, עמ' 329-354. (בeng)
  3. ^ 3.0 3.1 Dana K. Cassell, David H. Gleaves, The Encyclopedia of Obesity and Eating Disorders, Third Edition, Infobase Publishing, 2009, עמ' XIII- XIX. (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 איגוד הפסיכיאטריה הישראלי ומשרד הבריאות (עורכים), הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי (ICD 10), תל אביב: דיונון - אוניברסיטת תל אביב, 2004, פרק תסמונות התנהגותיות הקשורות להפרעות פיזיולוגיות וגורמים גופניים, עמ' 185-191
  5. ^ 5.0 5.1 Martin M. Fisher, David S. Rosen, Rollyn M. Ornstein, Kathleen A. Mammel, Characteristics of Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder in Children and Adolescents: A “New Disorder” in DSM-5, Journal of Adolescent Health, 55, 2014-07-01, עמ' 49–52 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.013
  6. ^ The Prevalence of Anorexia Athletica in NCAA Division II Athletes, scholar.googleusercontent.com
  7. ^ 7.0 7.1 Manning, William (2015). "Preventing and Recognizing Anorexia Athletics - For Coaches and Athletes". 
  8. ^ Cristin D. Runfola, Kelly C. Allison, Kristina K. Hardy, James Lock, Prevalence and Clinical Significance of Night Eating Syndrome in University Students, Journal of Adolescent Health, 55, 2014-07-01, עמ' 41–48 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.012
  9. ^ Albert J. Stunkard, William J. Grace, Harold G. Wolff, The night-eating syndrome, The American Journal of Medicine, 19, 1955-07-01, עמ' 78–86 doi: 10.1016/0002-9343(55)90276-X
  10. ^ Martina de Zwaan, Astrid Müller, Kelly C. Allison, Elmar Brähler, Prevalence and Correlates of Night Eating in the German General Population, PLOS ONE, 9, 2014-05-14, עמ' e97667 doi: 10.1371/journal.pone.0097667
  11. ^ Martina de Zwaan, Michael Marschollek, Kelly C. Allison, The Night Eating Syndrome (NES) in Bariatric Surgery Patients, European Eating Disorders Review, 23, 2015-11-01, עמ' 426–434 doi: 10.1002/erv.2405
  12. ^ Smith, K. E., Crowther, J. H., & Lavender, J. M, A review of purging disorder through meta-analysis, Journal of Abnormal Psychology,, 126(5), 2017, עמ' 565-592. doi: http://dx.doi.org/10.1037/abn0000243
  13. ^ Mark L. Norris, Amy Robinson, Nicole Obeid, Megan Harrison, Exploring avoidant/restrictive food intake disorder in eating disordered patients: A descriptive study, International Journal of Eating Disorders, 47, 2014-07-01, עמ' 495–499 doi: 10.1002/eat.22217
  14. ^ Christian R. French (12 בנובמבר 2015). "Orthorexia nervosa: Evaluating Potential At-risk Populations and Diagnostic Criteria in an Emerging Eating Disorder". 
  15. ^ 15.0 15.1 Márta Varga, Barna Konkolÿ Thege, Szilvia Dukay-Szabó, Ferenc Túry, When eating healthy is not healthy: orthorexia nervosa and its measurement with the ORTO-15 in Hungary, BMC Psychiatry, 14, 2014-02-28, עמ' 59 doi: 10.1186/1471-244X-14-59
  16. ^ 16.0 16.1 Thomas M. Dunn, Steven Bratman, On orthorexia nervosa: A review of the literature and proposed diagnostic criteria, Eating Behaviors, 21, 2016-04-01, עמ' 11–17 doi: 10.1016/j.eatbeh.2015.12.006
  17. ^ Anna Brytek-Matera, Lorenzo Maria Donini, Magdalena Krupa, Eleonora Poggiogalle, Orthorexia nervosa and self-attitudinal aspects of body image in female and male university students, Journal of Eating Disorders, 3, 2015-02-24, עמ' 2 doi: 10.1186/s40337-015-0038-2
  18. ^ Malissa Martin, Natasha Darbar, Monique Mokha, Diabulimia: A Body-Image Disorder in Patients with Type 1 Diabetes Mellitus, Athletic Therapy Today, 13, 2008-07-01, עמ' 31–33 doi: 10.1123/att.13.4.31
  19. ^ Julie Hasken, Laura Kresl, Teresa Nydegger, Megan Temme, Diabulimia and the Role of School Health Personnel*, Journal of School Health, 80, 2010-10-01, עמ' 465–469 doi: 10.1111/j.1746-1561.2010.00529.x
  20. ^ Yan L, 'Diabulimia' a growing problem among diabetic girls., Nephrology news & issues, 21, 2007/10
  21. ^ Mehmet Fatih Kınık, Ferda Volkan Gönüllü, Zeynep Vatansever, Işık Karakaya, Diabulimia, a Type I diabetes mellitus-specific eating disorder, Turkish Archives of Pediatrics/Türk Pediatri Arşivi, 52, 2017-03-01, עמ' 46–49 doi: 10.5152/TurkPediatriArs.2017.2366
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 Yael Latzer, Daniel Stein,, Bio-Psycho-Social Contributions to Understanding Eating Disorders | Yael Latzer | Springer, Springer, 2016. (באנגלית)
  23. ^ בכר י', הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה- טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי, מאגנס, 2001
  24. ^ 24.0 24.1 בוניאל-נסים, מ' ועזי ב', "פרו-אנה": נערות עלומות באינטרנט, מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית, 29, עמ' 171-190
  25. ^ אריק אריקסון (1968). ילדות וחברה. 
  26. ^ הלוי, נ' והלוי, א, הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות המוקדם- מחקר חתך על אוכלוסיית מתבגרים צעירים בירושלים, הרפואה, 168, עמ' 523-531.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.