משתמשת:Health1989/טיוטה
צניחת רחם[עריכת קוד מקור | עריכה]
צניחת רחם באנגלית (Uterine prolapse) הינו מצב שבו הרחם מחליק ממקומו אל תוך הנרתיק ואף עלול לבלוט מחוץ לו. צניחת רחם מתרחשת כתוצאה מחולשה וכישלון של תמיכת השרירים ורקמות החיבור המחזיקים את הרחם. כאשר הרחם צונח, הוא עלול למשוך אתו את הדפנות של הנרתיק וגם את שלפוחית השתן ופי הטבעת[1]. דבר זה עלול לגרום לסימנים וסימפטומים הקשורים למערכת הרבייה , מערכת השתן והעיכול, בנוסף לתסמינים מקומיים.
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיכון ללקות בצניחת רחם עולה עם גיל האישה – הסיכון מוכפל כל עשור של החיים. ישנם עוד מספר גורמי סיכון כמו עלייה במספר הלידות, לידה נרתיקית, אישה היספנית או לבנה, היסטוריה משפחתית, נשים בעלות משקל עודף, מנופאוזה עקב ירידה ברמת האסטרוגן[1], עלייה בלחץ תוך בטני (לדוגמה הרמת משאות כבדים לעיתים תכופות, עצירות ושיעול כרוני)[2].
גורמי סיכון ספציפיים במהלך הלידה הוצעו כגורמי סיכון אפשריים לצניחת רחם אך הם עדיין שנויים במחלוקת כמו לידת תינוק גדול, שלב שני ממושך של לידה, אפיזיוטומיה, פציעת סוגר פי הטבעת, הרדמה אפידורלית ושימוש במלקחיים ואוקסיטוצין[1].
תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צניחת רחם יכולה להשפיע על איכות החיים באופן דרסטי, וגורמת לבעיות כגון קושי בהליכה, ישיבה, הרמה והשתופפות[3].
ישנם הרבה סימפטומים המיוחסים לצניחה, אך אף אחד מהם הוא לא ספציפי, למעט הופעה של בליטה מהנרתיק או הרגשת גוש בנרתיק. הסימנים והסימפטומים מתגברים ככל שדרגת הצניחה עולה[1].
התסמינים כוללים תחושה של לחץ וכובד בנרתיק, כאבי גב תחתון אשר מוקלים בשכיבה, הפרעות במתן שתן כמו אי שליטה ותחושת התרוקנות לא שלמה, קושי בהטלת צואה, כאבים וחוסר הנאה בזמן קיום יחסי מין, והופעת הפרשות דמיות או מוגלתיות[2].
אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחון נעשה באמצעות בדיקה גינקולוגית פשוטה. בעת הבדיקה האישה צריכה להיות במנוחה, הגינקולוג הרופא יבקש ממנה להשתעל או לעשות תנועות שונות כדי להפעיל לחץ תוך בטני על מנת להגדיר את מידת הצניחה[1].
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרים שהצניחה היא מינימלית מומלץ על מעקב בלבד.
הטיפול השמרני כולל שימוש בטבעת נרתיקית וביצוע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן[1]. הטבעת הנרתיקית (vaginal pessary) מסייעת לדחוף את הרחם למעלה ולייצב אותו. הטבעת בעלת צורות וגדלים שונים[2], היא מתאימה לנשים שאינן כשירות לעבור ניתוח עקב בעיה רפואית ולנשים שעדיין מתכננות ללדת ילדים. טבעת נרתיקית משמשת גם כאמצעי זמני עד לתיקון באמצעות ניתוח[4].
תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן כמו תרגילי קיגל עוזרים להגביל את ההתקדמות של צניחת רחם ולהקל תסמינים של צניחה קלה כגון כאב גב תחתון ותחושת לחץ באגן. עם זאת, הם לא שימושיים אם הצניחה משתרעת מעבר לנרתיק[5].
בכישלון הטיפול השמרני יש לטפל באופן כירורגי. הניתוח יבוצע בגישת הלפרוסקופיה ובו הרחם ימוקם חזרה למקומו הטבעי באמצעות רשת סינטטית שעוזרת להרים את הרחם ולהחזיקו במקום[6]. אצל נשים לאחר גיל המעבר ניתן לבצע ניתוח כריתת רחם דרך הנרתיק[2].
מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להפחית את הסיכון לצניחת רחם על ידי טיפול בגורמים המגבירים לחץ תוך בטני כגון עצירות, מחלות דרכי נשימה חסימתיות, שיעול כרוני והשמנת יתר, בנוסף להימנעות מהרמת משאות כבדים.
ביצוע תרגילי קיגל על בסיס קבוע ובמיוחד לאחר הלידה, הימנעות משלב שני ארוך של הלידה ואפיזיוטומיה והפחתת השימוש במלקחיים עשויים לעזור למנוע צניחה לטווח הארוך.
יעילותו של הטיפול ההורמונלי החלופי למניעת צניחה עדיין אינה וודאית[2].
צניחת רחם בהיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
צניחת רחם במהלך ההיריון הינו מצב נדיר עם שיעור היארעות מוערך של 1 לכל 10,000-15,000 לידות[7]. צניחה שהייתה קיימת לפני תחילתו של הריון בדרך כלל תיפתר ספונטנית עד סוף הטרימסטר השני ללא סיבוכים נוספים, בעוד שצניחה שמתפתחת במהלך ההיריון בדרך כלל תצוין לראשונה בטרימסטר השלישי.
הסיבוך העיקרי אצל נשים הרות עם צניחת רחם הוא צירים מוקדמים[3].
הבצקת בצוואר הרחם שנוצרת עקב חסימה בוורידים וזרימת הדם הלקויה בעורקים מביאה לחוסר חמצון שעלולים לגרום לשכיחות גבוהה להפלות בקרב נשים אלה, עד ל- 15%. צוואר הרחם הבולט והבצקתי רגיש לטראומה מכאנית, מה שעלול להוביל להתנקבות וזיהומים. דלקת בדרכי השתן ואצירת שתן חריפה גם נחשבים כסיבוכים של צניחת רחם במהלך ההיריון[3].
בזמן הלידה, נשים עם צניחת רחם עלולות לפתח הפרעה בהתרחבות צוואר הרחם, קרע בצוואר הרחם, ולידה חסימתית. מוות עוברי ותחלואה אימהית דווחו לעתים נדירות. על מנת למנוע סיבוכים אלה, ההעדפה היא ביצוע ניתוח קיסרי אלקטיבי[7].
טיפול שמרני בזמן ההיריון הכולל היגיינה גניטלית הוא הכרחי. יש להקפיד על מנוחה במיטה בתנוחת טרנדלנבורג קלה (תנוחה של הגוף בשיפוע עם הראש כלפי מטה והרגליים למעלה) על מנת להפחית בצקת ותזוזה של הרחם. במקרה של כיב או זיהום בצוואר הרחם - יש לשקול טיפול אנטיביוטי מקומי.
כשטיפולים שמרניים אלו נכשלים, ממליצים על שימוש מתמשך בטבעת נרתיקית עד הלידה. לאחרונה דווח על אפשרות של תיקון צניחת רחם בהיריון על ידי ניתוח בגישה הלפרוסקופית[2].
קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Doshani A, Teo RE, Mayne CJ, & Tincello DG. Uterine prolapse. British Medical Journal. 2007;335:819-823 - ^ 1 2 3 4 5 6
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Thakar R, Stanton S. Managment of genital prolapse. British Medical Journal. 2002;324:1258-1262 - ^ 1 2 3
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Tsikouras P, Dafopoulos A, Vrachnis N, Iliodromiti Z, Bouchlariotou S, Pinidis P, et al. Uterine prolapse in pregnancy: risk factors, complications and management. The Journal of Maternal-Fetal & Neonatal Medicine. 2014; 27(3): 297-302 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Hefni M, El-Toucky T. Uterine prolapse in young women. Best Practice & Research Clinical Obstetrics & Gynaecology. 2011;25(2):157-165 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Davilla GW. Vaginal prolapse: management with nonsurgical techniques. Postgraduate medicine.1996;99:171185 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Price N, Slack A, Jackson SR. Laparoscopic hysteropexy: the initial results of a uterine suspension procedure for uterovaginal prolapse. BJOG: An International Journal of Obstetrics & Gynaecology. 2010;117(1):62-68 - ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים , , Partsinevelos GA, Mesogitis S, Papantoniou N, Antsaklis A. Uterine prolapse in pregnancy: a rare condition an obstetrician should be familiar with. Fetal diagnosis and therapy. 2008;24(3):296-298