גיל המעבר אצל נשים
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך בחלקו כתוב לא טוב. בנוסף דרושה הגהה וויקיזיציה. | |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך בחלקו כתוב לא טוב. בנוסף דרושה הגהה וויקיזיציה. | |
 | |
| סמל גיל המעבר | |
| תחום |
גינקולוגיה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
264088 |
| MeSH | D008593 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
N95 |
| ICD-11 |
GA30.0 |
  | |
גיל המעבר אצל נשים (תום וסת[1]) ובשמו המקובל מנופאוזה[2] הוא התקופה בחיי האישה שבה חלים שינויים הורמונליים הגורמים לתסמינים אופייניים. במהלך תקופה זו נפסק המחזור החודשי ומסתיימת תקופת הפוריות. שינויים ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון נגרמים כתוצאה מירידה משמעותית בפעילות השחלתית. רבים מאיברי גוף האישה מכילים קולטנים לאסטרוגן ומושפעים ממנו[3], ולכן לירידה זו השפעה רחבה על הגוף. גיל הפסקת הווסת נע בדרך כלל בין 45-54[4].
בעבר כונה "גיל הבלות" אך השימוש במונח זה פחת. גם בערבית המונח מסורתי בעל הקשרים שליליים, המתורגם כ"גיל הייאוש".
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]השחלות הן מאגר הביציות של האישה ומכילות כ-300,000-400,000 ביציות. בכל שחלה יש כ- 400,000 זקיקים, וכל אחד מהם מכיל ביצית יחידה. מדי חודש מבשילים עשרות זקיקים אולם רק ביצית אחת תבשיל במלואה ומשתחררת.[5] בניגוד ליצירה המתמשכת של תאי זרע באשכים, מספר הביציות הקיימות בשחלות אינו מתחדש והוא בירידה מתמדת. במסגרת המחזור החודשי, משתחררת ביצית אחת או יותר. יתר הביציות יתפרקו בתהליך הקרוי אטרזיה. עם השנים מתמעט מספר הזקיקים, וכשמספרם מגיע לכאלף, מתחיל גיל המעבר. עם התמעטות הביציות בשחלות, חלה ירידה הדרגתית בכמות האסטרוגן המיוצר על ידי השחלות ובמקביל ירידה בייצור ההורמון פרוגסטרון.
עד לפני כמאה שנים הייתה תוחלת החיים של נשים נמוכה מחמישים ולכן ההתעניינות בגיל המעבר הייתה מוגבלת. עם עליית תוחלת החיים עלתה המודעות לתופעה.
תהליך הפסקת הווסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך הפסקת המחזור החודשי כולל שלושה שלבים:
- שלב הפרה-מנופאוזה (קלימקטריום) – שלב מקדים שבו עדיין מתקיים ביוץ, אך הווסת אינה סדירה ועשויה להופיע בתדירות גבוהה או נמוכה יותר עד להפסקתה. שלב זה נובע מירידה הדרגתית בכמות האסטרוגן המיוצר על ידי השחלות, ובמקביל מירידה בייצור הורמון הפרוגסטרון. כ-20% מהנשים חוות תסמינים של גיל המעבר גם כאשר הווסת עדיין מופיעה באופן סדיר[6].
- שלב המנופאוזה – שלב שבו לאישה אין וסת במשך 12 חודשים רצופים או יותר. במהלך שלב זה חלה ירידה בייצור ובהפרשת ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, הביוץ נפסק והאישה אינה יכולה עוד להיכנס להיריון. שלב זה מאופיין אצל חלק מהנשים בתסמינים כגון גלי חום, דיכאון, הפרעות שינה והפרעות בקצב הלב. תסמינים אלה עשויים להימשך בין שנה לשש שנים[7][8].
- שלב הפוסט מנופאוזה – שלב המתחיל לאחר שנה ללא וסת ונמשך לאורך שאר החיים. בשלב זה אצל חלק מהנשים התסמינים מתעצמים, ואצל אחרות הם פוחתים או נעלמים.
מבחינה רפואית, רק לאחר שנה ללא וסת ורק בהסתכלות לאחור ניתן לקבוע בדיעבד מתי התרחשה הווסת האחרונה, שהיא נקודת המנופאוזה[9].
גורמים המשפיעים על גיל תחילת גיל המעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הגורמים המשפיעים על התחלה מוקדמת יחסית של גיל המעבר, ניתן לציין עישון, רזון קיצוני וירידה חדה במשקל או אנורקסיה, מחלות אוטואימוניות, משקל לידה נמוך ומגורים במקומות גבוהים.
מנופאוזה מוקדמת – המונח מתייחס למקרים שבהם נשים חוות מנופאוזה לפני גיל 40, בדרך כלל כתוצאה מהתערבות רפואית, תרופתית או ניתוחית כגון הסרת שחלות. התסמינים במקרים אלה עשויים להיות חריפים יותר. הטיפול מצריך התייחסות ייחודית.[10].
תסמינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נדיר שאישה תסבול מכל התסמינים, בנוסף, ישנן נשים שאינן סובלות מתסמינים כלל. התסמינים משתנים מאישה לאישה, בסוגם ועוצמתם, אך שמירה על אורח חיים בריא עשויה להקל עליהם:
- מחזור בלתי סדיר.
- גלי חום.
- הזעה מוגברת.
- פעימות לב מואצות
- יובש בנרתיק.
- יובש, צריבה וכאבים בזמן קיום יחסי מין.
- אובדן עניין בסקס.
- דלקות ובעיות אחרות בדרכי השתן או במתן שתן.
- עלייה במשקל, לרוב כתוצאה מצבירת נוזלים.
- נשירת שיער.
- צמיחת שיער במקומות שלא היה בהם קודם (אזור הפנים).
- שינויים במצב הרוח.
- עצבנות.
- חרדות.
- דיכאון.
- הפרעות שינה.
- הפרעות בזיכרון, בייחוד ירידה בזיכרון לטווח קצר.
- כאבי ראש.
- תחושת לחץ בראש ובגוף.
- תחושת נימול או עקצוץ בגוף.
- תחושת סחרחורת ועילפון.
- כאבי שרירים ומפרקים.
- אובדן תחושה בידיים ובכפות הרגליים.
- קשיי נשימה.
- עייפות
- חוסר ריכוז
סיכונים מיוחדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דלדול עצם (בריחת סידן) - לרוב מומלץ על צריכת סידן למניעה.
- מחלות לב.
- מחלות דמנטיות.
גלי חום
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמין מוכר לשינויים ההורמונליים המיוחס לשינויים המאפיינים את גיל המעבר אצל נשים.[7][8] גלי חום מאופיינים לרוב בתחושת חום חזקה ופתאומית, המלווה בהזעה ובהגברת קצב הלב. גל חום אופייני אורך בין 30 שניות לחמש דקות, אך יכול להימשך גם שעה. תחושת החום מתחילה לרוב בפנים ובאוזניים, מתפשטת לחזה ולשאר הגוף. בנוסף לתחושת החום הפנימית, גם פני העור ובמיוחד הפנים הופכים חמים למגע וסמוקים (זהו גם מקור השם באנגלית – hot flush - הסמקה חמה).
תכיפות גלי החום נעה בין כמה פעמים ביממה, לבין מספר פעמים בשבוע. גלי החום עלולים להתחיל כמה שנים לפני גיל המעבר (פרה-מנופאוזה) ולהימשך מספר שנים במהלך ואחרי גיל המעבר.
גלי חום פוגעים בתפקוד היומיומי ומקשים בעיקר על השינה. נשים רבות מתקשות להשלים שנת לילה מלאה ללא הפרעות; חוסר שינה מוביל לרוב למצבי רוח משתנים, לפגיעה בריכוז ולבעיות פיזיולוגיות אחרות[10]. חלק מהנשים חוות הפרעות שינה מבלי שהן חוות גלי חום מאחר שרמות האסטרוגן נוטות להיות נמוכות ביותר במהלך הלילה[11].
דיכאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיל המעבר הוא תקופה המקושרת לסיכון מוגבר לפתח דיכאון או לחוות החמרה של תסמינים דיכאוניים קיימים. הסיכון הגבוה ביותר מתרחש לרוב בשלב הפרה-מנופאוזה, ומיוחס בעיקר לתנודתיות החריפה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון בגוף האישה, המשפיעים על מוליכים עצביים כמו סרוטונין האחראים על ויסות מצב הרוח. מחקרים מראים כי נשים שחוו בעבר דיכאון (במיוחד דיכאון הקשור לשינויים הורמונליים כמו דיכאון לאחר לידה) נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח אפיזודה דיכאונית משמעותית בגיל המעבר.[12] גורמים פסיכוסוציאליים, כגון הפרעות שינה (אינסומניה) הנגרמות מגלי חום ליליים ושינויים בזהות העצמית או בתפקידים חברתיים, עשויים גם הם להוות גורמי סיכון משלימים.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיל המעבר הוא תהליך טבעי, שלב נוסף בחיים, ולא מחלה. עם זאת, כשהתסמינים מפריעים, נהוג לטפל בהם. בין היתר כדי לשם שמירה על איכות החיים (מחסור בשינה או דיכאון, למשל, יכולים לפגוע קשות באיכות החיים) ולהפחתת סיכונים ארוכי טווח (כמו אוסטיאופורוזיס). קיימות מספר אפשרויות טיפול:
טיפול הורמונלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיפול הורמונלי
טיפול הורמונלי או HRT הוא טיפול המבוסס על אספקת הורמונים במקום הורמונים שאינם מיוצרים עוד בגוף, כאשר ההורמון העיקרי הוא אסטרוגן.
אולם, הוכח כי מתן אסטרוגן בלבד לנשים בעלות רחם מעלה את שכיחות מקרי סרטן רירית הרחם. לכן, טיפול הורמונלי שניתן לנשים בעלות רחם מורכב משני הורמונים: אסטרוגן – שמטפל בתופעות גיל המעבר, ופרוגסטרון – ששומר על רירית הרחם. נשים שעברו כריתת רחם וסובלות מתופעות גיל המעבר יכולות להשתמש בטיפול הורמונלי על בסיס אסטרוגן בלבד לבדרך כלל.
עד שנת 2002, הטיפול ההורמונלי היה הכלי העיקרי שבאמצעותו רופאים נהגו לטפל בתסמינים של המנופאוזה. בשנה זו, התפרסמו שני מחקרים משמעותיים אשר סקרו למעלה מ-16,000 נשים בארצות הברית (הראשון על ידי ארגון Women's Health Initiative) והשני על ידי קרן מיליון נשים באנגליה. המחקרים הראו שהטיפול ההורמונלי אמנם יעיל בטיפול בתופעות הלוואי המלוות את גיל המעבר אך הוא מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד ב-24% (ביחס לנשים שאינן מטופלות בהורמונים) וכן מעלה את הסיכוי לשבץ ב-31%.
פרסום מוקדם בעיתונות הפופולרית (ולא הרפואית) עורר חשש בקרב רופאים ונשים כאחד, וכתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בכמות מרשמי הרופאים לטיפול הורמונלי.
עם זאת, הושמעה ביקורת על מחקר ה-WHI, בעיקר על גיל הנשים שהשתתפו במחקר, שהיה גבוה יחסית (רק 32% מהנשים היו בגיל הרלוונטי). מחקרי המשך שהתבססו על אותו מאגר נתונים והתייחסו לקבוצת הגיל הרלוונטית, הראו תוצאות הפוכות: בקרב נשים שגילן היה פחות מ-60, וקיבלו אסטרוגן בלבד, לא עלה הסיכון לסרטן שד, למחלות לב ולשבץ מוחי, לעומת נשים שלא קיבלו הורמונים[13][14].
לפי קווים מנחים של ה־North American Menopause Society, טיפול הורמונלי חליפי נחשב לדרך יעילה להקלה על תסמינים ואזומוטוריים כגון גלי חום, הזעה ודופק מואץ, וכן על תסמינים אורוגניטליים כגון יובש בנרתיק וקשיי שינה. בנוסף, נמצא כי טיפול הורמונלי עשוי להיות יעיל גם במניעת דלדול עצם (אוסטיאופורוזיס) ובהפחתת הסיכון לשברים.
נמצא גם כי טיפול הורמונלי אפקטיבי במניעת דלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ובמניעת שברים.
לתופעה של יובש נרתיקי ניתן לטפל בנרות אסטרוגן או קרם אסטרוגן הניתנים ללא מרשם רפואי, במקרים מסוימים.
טיפול באמצעות SERMs
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשור האחרון התפתחו מספר תרופות מבטיחות השייכות לקטגוריית ה-SERMs (מודולטור סלקטיבי של קולטנים לאסטרוגן) לטיפול בתופעות גיל המעבר.
עקרון הפעולה של תרופות אלה מבוסס על יכולתם של החומרים הפעילים לחקות את פעילותו של אסטרוגן בחלק מהרקמות, תוך שהם סותרים את פעולתו ברקמות אחרות. כך למשל, ברקמת העצם הוא יעבוד כמו אסטרוגן (היעיל במניעת אוסטיאופורוזיס) אך ברחם (שם פעילותו של האסטרוגן אינה רצויה) יסתור את הפעילות הזו.
מנגנון פעולה סלקטיבי שכזה מאפשר טיפול יעיל בסימפטומים של גיל המעבר תוך צמצום תופעות הלוואי של הורמון הפרוגסטרון, האחראי על רוב תופעות הלוואי המטרידות של הטיפולים ההורמונליים (כאב וגודש בשדיים, דימומים ואגינליים)[15].
תרופות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סשה דייוויס, טורי הדסון, עוברות את זה - איך להבין, להכיר ולצלוח באהבה את גיל המעבר, תכלת הוצאה לאור, 2025
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "גיל המעבר - Menopause", באתר ויקירפואה
- פרופ` דרורית הוכנר-צלניקר, תקופת הפרי-מנופאוזה – בין פריון למנופאוזה
- תופעות גיל המעבר - באתר גיל המעבר
- אילנה ברנשטיין, לא גופנו, לא עצמיותנו, באתר "העוקץ", 29 בדצמבר 2010
סיון קלינגבייל, נשים לא רוצות לדבר, רופאים לא רוצים לשמוע - אבל בסוף זה יגיע אל כולנו, באתר TheMarker, 9 בדצמבר 2018- גיל המעבר אצל נשים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מנופוזה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ תֹּם וֶסֶת במילון מונחים שונים ברפואה ב (תשע"ד), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ↑ מקור המונח במילים היווניות מנו (=חודש) ופאוזה (=הפסקה)
- ↑ פרופ' ברי קפלן וד"ר גדעון קופרניק ואחרים, גיל המעבר, באתר ויקירפואה
- ↑ גיל המעבר - Menopause – ויקירפואה, באתר www.wikirefua.org.il
- ↑ זקיק (בשחלה), באתר מכבי, 23.1.22
- ↑ המדריך הישראלי לבנות 40+, ידיעות אחרונות ועליית הגג, 2011, עמ' 33
- 1 2 עמותת נשים לגופן, מנופאוז-אמצע החיים, באתר http://www.wtb.org.il/hebrew/?page_id=3821, 18.3.18
- 1 2 טלי רוזין, ד"ר גדעון קופרניק וד"ר עמוס בר, המדריך הישראלי לבנות 40 +, ידיעות ספרים, 2011
- ↑ טלי רוזין, ד"ר גדעון קופרניק, ד"ר עמוס בר, המדריך הישראלי לבנות 40+, ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג, 2011, עמ' 25-29
- 1 2 גיל המעבר - Menopause – ויקירפואה, באתר www.wikirefua.org.il
- ↑ University of Glasgow :: :: University news
- ↑ H. Joffe, L. S. Cohen, Estrogen, serotonin, and mood disturbance: where is the therapeutic bridge?, Biological Psychiatry 44, 1998-11-01, עמ' 798–811 doi: 10.1016/s0006-3223(98)00169-3
- ↑ Stefanick ML, et al., WHI investigators: Effects of conjugated equine estrogens on breast cancer and mammography screening in postmenopausal women with hysterectomy., JAMA, 295 14, 2006, עמ' 1647-1657
- ↑ LaCroix AZ, et al, Health outcomes after stopping conjugated equine estrogens among postmenopausal women with prior hysterectomy: a randomized controlled trial, JAMA, עמ' 1305-1314
- ↑ המדריך הישראלי לבנות 40 פלוס, ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג, 2011
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.