משתמשת:TMagen/הייגנוש מארק

Hayganush Mark הייגנוש מארק (בארמנית: ; 1882 - ?) הייתה פמיניסטית, עיתונאית, ופעילה למען זכויות נשים ארמנית.

ביוגרפיה

היא נולדה בשם הייגנוש טופוזיאן בשנת 1882 למשפחה בעלת אמצעים מוגבלים. אמה הייתה אנאלפביתית בעצמה, והתעקשה שבתה תזכה להשכלה. מארק אמרה מאוחר יותר שאת צעדיה הראשונים בפמיניזם היא עשתה בזכות אישה זו, "שלא ידעה מה זה הא' באלפבית" לאחר שסיימה את לימודי התיכון, היא הייתה למורה, והתחילה לפרסם יצירות ספרותיות. ב-1905, היא התארסה לוואהאן טוסיגיאן, עיתונאי צעיר ומבטיח, וביחד השניים השיקו את ג'ורנל הנשים "דסהיג" (פרח).

מארק כבר הייתה פמיניסטית נלהבת, והיא רצתה שכתב העת שלה יהיה דומה לעיתון הנשים הצרפתי "לה פרונד", ולכן אימצה את מדיניות העיתון, והעסיקה ופרסמה רק עבודות של נשים. אך בפועל, היה מחסור כה גדול בכותבות, שהיא הרשתה לגברים לתרום תכנים לפרסומה, כל עוד הסכימו לפרסם תחת שם עט של אישה. עבור עצמה, היא סרבה להשתמש בשם עט או בשם של גבר, הראשונה מבין סופרות וכותבות ארמניה לנהוג כך. אך כדי לכבד את המסורת הארמנית, היא אימצה גירסה מקוצרת של שם אביה, שהיה מארקר, ונודעה מאז בשם הייגנוש מארק. במהלך שנחשב אז לרדיקלי במיוחד, היא המשיכה להזדהות בשם זה גם לאחר נישואיה.

ב-1919, לאחר תבוסת האימפריה העות'מנית ותחת שלטון בעלי הברית בקונסטנטינופול, מארק התחילה לפרסם את כתב העת "היי ג'ין" - "האישה הארמנית". בו, היא פרסמה כתבות העוסקות בסוגיות של נשים, ובפמיניזם, וקראה לנשים להצטרף לבניית האומה וכן לפעול בתנועת הנשים. מחד, היא פרסמה מידע אודות יתומים, נשים וילדים הכלטאים בהרמונות מוסלמיים, והיא גם כתבה על ארמניה השלמה. פרסומים אודות כנסים בינלאומיים של נשים הופיעו לצד פרופילים של פמיניסטיות מפורסמות מן ההיסטוריה, ודיונים אודות הזכות של נשים לחינוך ותעסוקה הופיעו לצד דיונים לגבי חופש מיני, מסוים, עבור גברים ונשים כאחד.

במאמר המערכת הראשון שלה, ב-1 בנובמבר 1919, מארק כתבה שעל כל זוועותיה, מלחמת העולם הראשונה הולידה מספר "פנינים נדירות":

"במהלך ארבע שנים של גיהינום, אנו, ובמיוחד הנשים הארמניות, הוכחנו שמעבר לעבודות הבית והטיפול בילדים, אנו מסוגלות לשאת בכל מיני קשיים. אנו מהימנות גם בתחומי תעסוקה ושווקים, והוכחנו לאלו שדיברו נגד מטרתנו שעדיף שישתקו. אם ניקח בחשבון את מה שהשגנו במהלך המלחמה הגדולה, איך נכנסנו למערכה לעזרתם של בעלינו, אחינו, וילדינו, ואת מה שהשגנו גם לאחר המלחמה, כיצד חיבקנו את יתומינו, והזלנו דמעה כשבכו, וכיצד עמדנו בחובותינו - הגורל שלנו עומד להשתנות... אנו ניטול את חובותינו, ניצור את זכויותינו, ונעצב את תפקידינו. האינסטינקטים הפמיניסטיים שלנו לא יפריעו למטלות שלנו בבית. נהפוך הוא, תחיית המין שלנו תוביל אותנו לפסגת האומה ולפסגת מולדתנו."

במהלך מספר שנים, "היי ג'ין" פרסמה את דבריהם של הכותבות והכותבים המפורסמים של התקופה, והייתה פופולרית עד מאוד בקרב מפרסמים ומנויים כאחד. אך לקראת סוף 1922, חלה תפנית במצב זה, לאחר שמרבית עמיתיה של מארק עזבו את איסטנבול ואת ארמניה השלמה, והיה ברור כי תחייתה של האומה כפי שראו בחזונם היא רק חלום. באופן ששיקף את השינויים בקהילה הארמנית עצמה, העיתון שינה את סגנונו ותוכנו, והחל לפרסם תכני נשים מסורתיים יותר של בית ומשפחה, ואט-אט שקע ונעלם. ב-1933, הממשלה הטורקית סגרה את המערכת.

מורשת

לאחר מותה ב-1966, הייגאנוש מארק כבר נשכחה, וכך גם "היי ג'ין". היא לא נכללה בתולדות ימי ארמניה, או בספרי הלימודים, או בספרות. על פי החוקרת [שם], דבר זה הוא טיפוסי בחברות שעוברות אסונות, ורצח העם הארמני לא היה שונה במובן זה. [הסבר קצר עלל הדינמיקה]. היעדרה מן ההיסטוריוגרפיה הארמנית לא היה רק בשל היותה אישה, אלא גם בשל הבריחה הגדולה של ההוגים והפעילים הארמנים מטורקיה שלאחר השואה. השיח התרבותי וההיסטוריה הארמני לא החזיק מאלו שנשארו "אצל האויב".

מארק צפה מחדש בתודעה הפמיניסטית והציבורית הארמנית כאשר, בשנת 2000, קבוצת נשים צעירות העבירה מצגת היסטורית על נשים ארמניות בבית הספר על שם אסאיאן, בו לימדה מארק בזמנה., והיא נכללה בעבודתן. בין הנוכחים היה הארכיבישוף של הכנסייה הארמנית, מסרוב מוסטפיאן, אשר מונה באותה התקופה כפטריארך איסטנבול. ידוע בשל האינטלקטואליזם שלו, הוא שיבח הנערות על כך שגילו אותה מחדש. עם זאת, אותו הפטריארך לא היה דמות מופת פמיניסטית, ומאוחר יותר גינה נערות המבקשות ללמוד באוניברסיטה. אך שמה של מארק כבר היה על פיהן של הצעירות. אחת מהן, לרנה אקמקצ'יוגלו, שהייתה מאוחר יותר לפרופסור להיסטוריה ב-MIT, הפכה אותה לנושא מחקרה, תוך כדי מחקר היסטורי של הקהילה הארמנית בטורקיה של אותה התקופה, וכללה אותה בספרה "Recovering Armenia: The Limits of Belonging in Post-Genocide Turkey". לדבריה, לשליטה הטורקית בארמנים יש השלכות מגדריות - המשתקפות גם ביחסו הבלתי אחיד של הפטריארך במאה ה-21 - לפיהן הצורך של עם נשלט להחזיק בהיסטוריה ובמסורת הוא מנוגד במידה גדולה לפרוגרסיביות פמיניסטית, גם כשזו מועילה לעם הנכבש.