משתמש:אילנה1/הפסקת אש

{{בעבודה אקדמית|קורס=פוליטיקה ישראלית|יעד=19/7/09}}

כותב זה הוא סטודנט, הפועל בוויקיפדיה העברית במסגרת קורס אקדמי.

הפסקת אש

למושג הפסקת אש - CEAS FIRE הגדרות שונות בספרות המקצועית:

1.הפסקת אש -הוא שלב בעימות צבאי שבו שני הצדדים הלוחמים מחליטים להפסיק את פעולות הלחימה בינהם, כדי לנהל שיחות על סיום מצב העימות. הפסקת האש פחותה בדרגתה משביתת נשק שהיא הפסקה מוחלטת של הלחימה, וגדולה יותר בדרגתה ממצב הפוגה. הפסקת אש יכולה להיכלל באמנה רשמית אך עשויה להיחשב גם חלק מהבנות בלתי רשמיות בין שני הצדדים הלוחמים, ולעיתים היא נכפית עליהם על ידי גורמים בינלאומיים כמו מועצת הביטחון של האו"ם או מעצמות על. לעיתים נדרש זמן מה לייצובה של הפסקת האש, משום שהצדדים עדיין מנסים להגיע לשיפור עמדות של הרגע האחרון.

2.הפסקת אש -הפסקה ארעית של פעולה מלחמתית לתקופה בלתי קצובה (להבדיל מהפוגה שארכה בד"כ מוגדר מראש ולהבדיל משביתת נשק, האמורה להוליך להסכם שלום). הפסקת האש מצריכה משא ומתן בין הצדדים אם במישרין ואם באמצעות צד שלישי (אירגון בילאומי, מדינה נייטרלית, מעצמת על וכיוצא באלה) וההסכם עליה תוחם את הכוחות הלוחמים של שני הצדדים וקובע את מנגנון הפיקוח. לעיתים נכללים בו גם הסדרים לאיזורים מפורזים ולחילופי שבויים. למרות כל הדברים האלה קורה שהפסקת אש מוכרזת באורח חד צדדי, או שאחד הצדדים אינו מגיב על הפרתה, לפחות בתחילה.‏‏

3.הפסקת אש -הינה שלב במלחמה או בהתנגשות צבאית גדולה, שבו מסכמים שני הצדדים להפסיק את מעשי האיבה: לפינוי נפגעים, לחוג חג חשוב ומיוחד, לנהל שיחות על סיום מצב העימות. הפסקת האש כשלעצמה אינה סיום של מלחמה. היא פחותה אף משביתת נשק.‏‏

4.הפסקת אש- הפסקת הלחימה בין הצדדים הלוחמים לפרק זמן שהסכימו עליו, לרוב בתיווכו של צד שלישי, או מכוח הסכם בין המדינות או מכוח החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם.‏‏

5.הפסקת אש -הינו הסכם המבוצע בין צדדים לוחמים (בצורה חבויה או גלויה) בו מעורבים כל או לפחות רוב מכוחותיהם הצבאיים. הצדדים הלוחמים חוזרים בהם משבועתם בשימוש בכוח אלים בהתייחסות האחד לשני לתקופת זמן שלא בהכרח מוגדרת, ללא התייחסות לכוונה לעשות זאת וללא התייחסות לתוצאה הסופית של הסכם מסוג זה.

הסבר להגדרה:

א. יש הבדל בין הסכם הפסקת אש לבין הפסקת האש עצמה (בפועל) ההסכם הינו ההצהרה על כוונות הצדדים, בעוד שהפסקת האש עצמה היא ההוכחה להתחייבות. חתימה על הסכם הפסקת האש בשום אופן אינו מביא לסיטואציה בה הלחימה פוסקת ורק במקרים שבהם אנשים מפסיקים לירות אחד בשני ניתן לאמר שהמושג הפסקת אש אכן מיושם.

ב. כולם או רוב גדול מהכוחות- קיימים מקרים בהם לא כל הכוחות הלוחמים יכלו או הסכימו להפסקת אש.

ג. שימוש בכוח אחד נגד השני- הסכמי הפסקת אש יכולים להכיל עוד הסכמים חוץ מהפסקת אש. כשמגדירים הפסקת אש, ניתנת האופציה להכליל הסכמים שכאלה. היו מקרים שההסכמה היתה אך ורק לעצור נסיונות לאלימות.

ד. למשך תקופה-מאפשר את ההכללה של אותם מקרים שבהם היתה למעשה הפסקת אש ללא הסכם חתום/כתוב. להפסקת אש ללא הסכם חתום/כתוב חסרה תקופת זמן מוגדרת כיוון שאירעה באופן מיידי.

ה. ללא התייחסות לכוונה לעשות זאת- הסכמים בעל-פה מסוג זה מאפשרים ששלום באופן קבוע, יכול להיות מיושם אפילו שהכוונה של הצדדים הלוחמים לא הייתה כזו בעמדת הלחימה שלהם.

ו. תוצאה סופית- להפסקת אש יכולות להיות מספר תוצאות שונות ושביטוי מסוג זה יש לו כוונה לאפשר יותר מתוצאה אחת. הפסקות אש שלא כמו הפוגות אין להם קשת רחבה של השפעות פוליטיות.‏‏

לעיתים קיימת אי בהירות ובילבול בשימוש במושגים -הפוגה ו- שביתת נשק אשר קשורים במושג הפסקת אש להלן הבהרתם וההבדלים בינהם:

הפוגה

הפוגה TRUCE -הפסקת זמנית של פעילות מלחמתית הנעשית בהסכמת הצדדים הלוחמים בדרך כלל לזמן קצוב ובאיזור מוגדר.ההפוגה אינה קשורה תמיד להסדרים לקראת שביתת נשק או חוזה שלום, ואפשר שתיעשה לצורך פינוי נפגעים או לרגל חג דתי. ההבדלים בינה לבין הפסקת אש, שבדרך כלל אינה קצובה בזמן, אינם מובהקים.‏‏

שביתת נשק

שביתת נשק ARMISTICE -הפסקה מוסכמת של מעשי איבה מזוינים. שביתת נשק מוסכמת לפרק זמן ניכר, או אפילו בלתי מוגבל,וללא זכות לחדש את פעולות האיבה.אין שביתת הנשק קשורה מהבחינה המשפטית בהסדר סופי של הסכסוך.לשם יצירת שביתת נשק דרושה הסכמה של הצדדים לסכסוך ואין להניח קיומו במשתמע. שביתת הנשק היא השלב הראשון אחרי הפסקת אש. כל הסכם החורג מהסדר הפוגה- אשר נקבעת לזמן קצר, הוא הסכם שביתת נשק.‏‏

דוגמאות מההיסטוריה

מלחמות בעולם

מלחמת העולם הראשונה

ב- 24 בדצמבר1914 במהלך מלחמת העולם הראשונה, התקיימה הפסקת אש בלתי רשמית בין הכוחות הלוחמים של בריטניה וצרפת לבין גרמניה בגלל שהיה זה ערב חג המולד.היא ידועה בשם "הפסקת האש של חג המולד". שום הסכם לא נחתם במהלכה ואחרי כמה ימים התחדשה הלחימה.

מלחמת קוריאה

הפסקת האש בין קוריאה הצפונית לדרומית הושגה ב- 27 ביולי 1953 ומטרתה הייתה לעצור את הקונפליקט שבמלחמת קוריאה וליצור שטח בגבול בין שתי המדינות בו לא ישהו כוחות צבא.למרות שבאופן רשמי הפסקת האש נשמרה עד היום שום הסכם לא נחתם בין הצדדים. במצב הקיים, טכנית,קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית עדיין נמצאות במצב של מלחמה.

מלחמות ישראל

מלחמת העצמאות

30/11/47-20/07/49

מלחמת העצמאות נפתחה ע"י ערביי ישראל ומדינות ערב: מצרים, סוריה, לבנון עיראק וירדן נגד ישראל. במלחמה זו היו שתי הפוגות שהוכרזו ע"י האו"ם, הראשונה החלה ב - 11/06/48 בשעה 10:00 למשך 28 ימים עד 09/07/48 בשעה 06:00.הפוגה זו נשמרה ע"י הצדדים הלוחמים עד לסיום תקופתה ומיד התחדשה הלחימה ע"י הערבים "קרבות עשרת הימים" .הפוגה שניה הוכרזה ב- 18/07/48 לתקופה בלתי מוגבלת, הפוגה זו הופרה על ידי הערבים. סיום הקרבות ב- 07/01/49 היה לאחר משא ומתן על הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב: מצרים, ירדן, סוריה ולבנון.‏‏

מלחמת סיני/קדש

29/10/56-6/11/56

מלחמת סיני התרחשה בין ישראל בריטניה וצרפת נגד מצרים. מועצת הביטחון היתה משותקת בשל מוערבותן של שתיים מחברותיה הקבועות, בעלות הזכות להטיל ווטו על החלטה כלשהי.מאז ה -2 בנובמבר ושוב ב -7 בנובמבר קראה העצרת הכללית של האו"ם להפסקת אש, תוך תמימות דעים נדירה בין ארצות הברית וברית המועצות. הכוחות האנגלים והצרפתים נדרשו לפינוי כוחותיהם, בריטניה נאלצה להסכים להפסקת האש בשל זעמה של ממשלת ארצות הברית אשר שלא נועצו בה לפני המבצע. ממשלת צרפת לא יכלה להמשיך לבדה ונאלצה ללכת בעקבות בריטניה. האו"ם הפעיל לחץ על ישראל שתוותר על הישגיה,ישראל נקראה לנסיגה מיידית של כוחותיה אל קווי שביתת הנשק. ברית המועצות איימה להשתמש בכוח במקרה של אי הענות להחלטה, בשגור מתנדבים מוסלמים מן המדינות הקומוניסטיות והן בשלוח טילים ארוכי טווח. נקבע שהפסקת האש תחול מחצות שבין 6-7 בנובמבר.‏‏

מלחמת ההתשה

03/69-07/08/70

מלחמת ההתשה התרחשה בין ישראל למצרים. במהלך המלחמה ח"א הוכיח את עליונותו מול ח"א המצרי והסיוע הרוסי.הפסקת האש הייתה ביוזמת ארצות הברית שקראה להפסקת אש. הרוסים לחצו את מצרים שיאותו להפסקת האש בטרם תתרחב המעורבות הצבאית הסובייטית יתר על המידה ההכרחית. מצרים נענתה להפסקת האש משום שקוותה כי ארצות הברית תכפה על ישראל את תוכנית רוג'רס ומשום שהמלחמה הממושכת התישה אותה (במקום את ישראל). נאצר נענה והפסקת האש נכנסה לתוקפה ב-07/08/1970 בחצות הלילה. בו בלילה היא הופרה ע"י המצרים בחסות הרוסים אשר השלימו את מה שלא עלה בידם לבצע תחת אש- לקרב את מערך הטילים שלהם אל קו המים. בפני ישראל ניצבה בעיה האם לחדש את הלחימה, ההחלטה שנתקבלה היתה בהיבט הדיפלומטי- להשהות את "שיחות יארינג" שליח האומות המאוחדות בגלל הפרת ההסכם. הפסקת האש נקבעה תחילה ל -90 יום, בספטמבר 1970 נאצר מת ויורשו אנואר סאדאת האריך את הפסקת האש פעמים אחדות.‏‏

מלחמת ששת הימים

05/06/67-10/06/67

מלחמת ששת הימים התרחשה בין ישראל למצרים סוריה עיראק וירדן.ביום 5/6 פתחה ישראל במלחמה נגד מצרים, תוך מספר שעות התרחבה המלחמה בין ישראל לירדן,סוריה ועיראק. לישראל היו הישגים מרשימים, העיקריים שבהם : בחזית הירדנית נכבשה כל הגדה תוך פחות משלושה ימים וירושלים שוחררה. בחזית הסורית כבש צה"ל את כל רמת הגולן. מצרים אבדה את כל ח"א שלה ואת מרבית צבאה. הצבא העיראקי, פרט לטייסות בשדה התעופה לא הובס מאחר ולא נלחם. צה"ל סיים את המלחמה שהוא שולט שליטה בלעדית בזירה וכוחותיו בעמדות נוחות לאורך הסואץ, על הירדן ובמרומי רמת הגולן. פעילותה של מועצת הביטחון החלה עוד בעיצומם של הקרבות. בכנס דחוף של המועצה, שנקרא ב- 6/6 הביעו כל הדוברים תמימות דעים לגבי הצורך בהפסקת אש, אולם הדיעות נחלקו לגבי ניסוח הקריאה להפסיק את האש:בריה"מ דרשה כי הצדדים ייתבעו לא רק להפסיק את האש אלא גם לחזור לעמדות שבהם היו כוחותיהם לפני פרוץ הקרבות. דרישה זו מנעה קבלת החלטה, למחרת כאשר נוכחו הסובייטים לדעת כי כל יום נוסף של לחימה מביא הישגים נוספים לישראל, הם חזרו בהם מדרישת הנסיגה והמועצה החליטה פה אחד לצוות על הפסקת אש. ישראל הודיעה כי היא מוכנה להפסיק את האש, אך הדבר מותנה בכך שהערבים יקבלו עליהם את הפסקת האש בכנות ובשלימות. תגובה ערבית ראשונה הגיעה ב -8/6 כאשר הודיע חוסיין מלך ירדן כי הוא מסכים להפסקת האש-והפסקת האש עם ירדן נכנסה לתוקפה ב-7/6 בשעה 22:00 . קהיר לעומת זאת הודיעה ב- 8/6 על המשך המלחמה "עד טיפת הדם האחרונה". רק בשעת ערב מאוחרת באותו היום הגיע שדר דחוף לנציג המצרי באו"ם בו נמסר כי נאצר הסכים להפסקת האש. ב-9/6 הודיעה גם סוריה על הסכמתה ,לכאורה,להפסקת אש-אבל למעשה המשיכו כוחותיה בהפגזות על ישובי הגבול, ורדיו דמשק שידר קריאה לפלשתינאים לצאת למלחמת גרילה נגד ישראל. הפסקת האש עם סוריה הושגה הלכה ולמעשה, רק בשבת, 10/6 בשעה 18:00 . ‏‏

מלחמת יום הכיפורים

06/10/73-24/10/73

מלחמת יום הכיפורים החלה על ידי מצרים וסוריה, את המלחמה סיימה הפסקת אש שנכפתה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, ביוזמת ארה"ב וברית המועצות. האו"ם הכריז על שתי הפסקות אש אולם רק השנייה נכנסה לתוקפה. כל עוד נדמה היה למצרים ולרוסים שיד ישראל על התחתונה הם לא היו מעוניינים בהפסקת אש. אחרי קרב השריון הגדול שניטש בגזרה המזרחית ב- 14/10, אשר בו איבדו המצרים מאות טנקים ובמיוחד שתצלומי ביון גילו לרוסים את חומרת מצבה של הארמיה השלישית המצרית ואת שיעורו של ר' הגשר הישראלי בגדה המערבית של התעלה- לחץ ר' ממשלת ברית המועצות אלכסיי קוסיגין על נשיא מצרים סאדאת להסכים להפסקת אש, כל עוד צה"ל נמצא קילומטרים אחדים ממזרח לתעלת סואץ. הצד הסובייטי ומצרים שהיתה משולהבת מהישגיה הראשונים הודיעה כי תיאות להפסקת אש אולם תבעה תחילה נסיגה ישראלית מכל השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים וירושלים המזרחית ותחזור לקווי ה-4 ביוני ערב פרוץ מלחמת ששת הימים. ישראל הודיעה על נכונותה להפסקת אש רק אם תתבסס על קווי הגבול שהיו ביום הכיפורים, אף כי בשלבים הראשונים והקריטיים של המלחמה הייתה כוונה ישראלית להסכים להפסקת אש מיידית, גם במחיר של איבוד שטחים. ישראל התנגדה מכל וכל לרעיון זה וצה"ל הרחיב והעמיק חדירתו למצרים. פעולת המעצמות נכנסה להילוך גבוה ב 19/10 כאשר כוחות צה"ל חנו 40 ק"מ מפרברי דמשק ואילו בגדה המערבית של סואץ שלט צה"ל בכברת ארץ גדולה יחסית. המצרים ביקשו את בעלי בריתם הסובייטים לפעול במלוא המהירות ובין ארה"ה לבריה"מ נתקיימו מגעים שבמהלכם הגיע שר החוץ האמריקני למוסקבה ב 20/10 . ב 22/10 הוגשה הצעת החלטה משותפת רוסית ואמריקנית למועצת הביטחון של האו"ם שקראה להפסקת אש בתוך 12 שעות ולא יאוחר מ 6:52 בערבו של אותו יום. החלטה זו אושרה ע"י מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 338 . המצרים לא כיבדו את ההחלטה והאש לא פסקה. צה"ל הגיב במתקפה וכיתר את סואץ והארמיה השלישית בגדה המזרחית של התעלה. משלא נכנסה הפסקת האש לתוקפה התכנסה מועצת הביטחון ב -24/10 וקיבלה את ההחלטה 339 שתבעה שוב הפסקת אש ושיבה אל קווי 22/10. אוגדת שרון ניצבה במבואות איסמעלייה ואיימה על הקשר בינה לבין קהיר ואוגדת אדן וקלמן מגן סוגרות על הארמייה השלישית. מצרים העלתה הצעה לשלוח למזרח התיכון כוח משותף של בריה"מ וארה"ב, בסופו של דבר נקבע כי יוקם כוח חירום של האו"ם שיחצוץ בין שני הצבאות היריבים. הפעם נפסקה האש והפסקת האש נכנסה לתוקפה ב 24/10 בשעה 19:00.‏‏

מלחמת שלום הגליל

06/06/82-24/07/82

מלחמת שלום הגליל נפתחה ב - 6 ביוני ע"י ישראל נגד לבנון וסוריה. ב -07/06 התכנסה מועצת הביטחון לבקשת לבנון ופרסמה החלטה 509 לפיה ישראל נתבקשה להסיג את כל כוחותיה הצבאיים לאלתר וללא תנאי מלבנון וכן להפסיק את הפעילות הצבאית. ישראל לא צייתה להחלטה ומועצת האו"ם נתכנסה ב -8 ליוני והביעה תמיכה ברוב קולות בהחלטה זו . המועצה דרשה להפסיק תוך שש שעות את כל הפעולות הצבאיות שאם לא כן היא תתכנס ותנקוט בצעדים בהתאם למגילת האו"ם. ארה"ב הטילה וטו על החלטה זו.ארה"ב שיגרה למזרח התיכון את השליח פיליפ חביב בנסיון להגיע להסדר מדיני. ב-11/6 בשעה 12:00 בצהריים המתקפה הישראלית נעצרה בעקבות לחץ אמריקני והחלטת ממשלה בו הורתה לצבא על הפסקת אש. סוריה הסכימה להפסקת אש על יסוד נסיגה ישראלית כוללת מלבנון ונתנה הוראה לכוחותיה להפסיק את האש במועד שנקבע. חרף ההודעה על הפסקת האש המשיכו כוחות צה"ל בלחימה וכיתרו את בירות המערבית ופרברה הדרומי.בעוד מתבצעת פעילות מדינית ישראל חזרה על תנאיה להפסקת אש והוסיפה עליהם תנאים אחרים- את הצורך ביציאתם של כל הכוחות הסורים והפלסטינים מלבנון כולה, תוך כינון ממשלה חזקה שתכרות שלום עם ישראל.ממשלת לבנון לא יכלה להיענות לתביעות אלו. פיליפ חביב חתר להשיג הפסקת אש ל -48 שעות כדי למצוא פתרון למצב שנוצר. הלחץ וההשפעה האמריקנים, התקיפה מצד ישראל על בירות באופן מרוכז ורצוף, ושלושה הסכמים להפסקת אש שהושגו ב 11,12,וב-22 ביוני ואשר הופרו ע"י ישראל כל אילו לא הותירו ברירות למנהיגים הלבנונים אשר הבינו כי בפניהם או חורבן בירות ,או הצלתה ע"י הוצאת הכוחות הפלסטינים והסורים. ב- 24 ביוני ביקש נשיא צרפת מיטראן לכנס את מועצת הביטחון ולהרכיב כוח רב בינלאומי,שיפריד בין הצדדים הלוחמים. ב -26/6 התקבלה הצעת ההחלטה למועצת הביטחון,הצעה זו נכשלה מתוקף זכות הווטו של ארה"ב. בינתיים הושגה ב 25/6 הפסקת אש לצורך מציאת פתרון בדרכי משא ומתן, ממשלת ישראל הודיעה בתאריך 27/6 כי תשמור על הפסקת האש בלבנון. גם הפסקת אש זו לא האריכה זמן,ישראל תקפה את בירות ופרבריה עד להתמוטטה. ב- 16/7 הושגה הפסקת אש נוספת שישית במספר,ישראל דחתה את הצעת אש"ף להעביר כוחותיו מביירות לצפון לבנון. ב- 29/7 פרסמה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה מס' 515 הפונה לישראל להסיר לאלתר את המצור המוטל על ביירות לצורך העברת מצרכי מזון חיוניים לאוכלוסייה. ב- 1/8 פרסמה מועצת הביטחון החלטה שניה מס' 516 ובה הדגישה את החלטותיה הקודמות בעניין הפסקת האש לאלתר. ישראל לא יישמה החלטות אילו. לאחר משא ומתן ארוך שניהל פיליפ חביב הוצעה תוכנית שאושרה ע" הצדדים ב- 18/8 שעיקרה כי תוכרז הפסקת אש כוללת, הכוחות יצאו מבירות תוך ליווי ופיקוח של כוח רב לאומי.הפינוי לאחר הכרזת הפסקת האש הושלם ב 31/8 .‏‏‏‏

מלחמת לבנון השנייה

12/07/06-14/08/06

מלחמת לבנון השנייה התרחשה בין מדינת ישראל לארגון החיזבאללה. בעקבות החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם שאושרה ב 12/08/06 קרא האו"ם להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

הפסקות אש בעימות הישראלי פלסטיני 2003-2007

במהלך השנים 2003-2007 של העימות הישראלי- פלסטיני נעשו מספר נסיונות להגיע להפסקות אש, גם אם זמניות, במטרה להפסיק את הירי לעבר ישראל ולהשליט רגיעה באיזור. הפסקות האש תרמו להתעצמות החמא"ס מבחינה צבאית ופוליטית דבר שהוביל להשתלטותו המלאה על רצועת עזה. הפסקת האש בשנים אילו נחלקת ל 3 תקופות ומבצע "עופרת יצוקה":

א.הודנא -29/06/03-19/08/03- פירוש המילה המופיעה בקוראן- הנחת הנשק או הפסקת אש. ב -29/06/03 נחתם הסכם בין הרש"פ לחמא"ס ולג'יהד על הודנה למשך שלושה חודשים. תקופת ההודנה התאפיינה בהרפיית הלחץ הצבאי מצד ישראל מהרש"פ, זאת על מנת לחזק את תמיכת הרחוב באזח"ע בתהליך הפסקת האש והנעת גורמי הביטחון הפלסטיניים לטפל בטרור. בתקופת ההודנה ניצל החמא"ס את הפסקת האש כדי לשפר ללא הפרעה את האמל"ח תלול המסלול הן בייצור הרקטות והקסאמים, והן בפיתוח הגדלת טווח השיגור, שיפור רמת הדיוק וקטלניות רקטות הקסאם. ההודנה קרסה ע"י שני פיגועי התאבדות בראש העין ואריאל ב-12/08/03 ופיגוע התאבדות נוסף באוטובוס בירושלים ב-19/8 . ראה גם אינתיפאדת אל אקצה.

ב.תהד'יה - 17/03/05-31/12/05- פירוש המילה רגיעה. ב- 17/3 ננעלה "ועידת קהיר" בהסכמה על רגיעה ביטחונית והפסקת הפעולות הצבאיות נגד ישראל.הקו המנחה היה כי מדיניות הפעלת הכוח של צה"ל תפעל לפי העקרון של "שקט תמורת שקט". הכרסום והשחיקה בהפסקת האש עד לקריסתה החל בחודש מאי 05 מצד ארגונים שלא כפו על עצמם את הריסון בפעולות טרור ובראשם הגא"פ (הג'יהד האסלאמי הפלסטיני). השחיקה ברגיעה התעצמה בחודש יוני והגיעה לשיאה בחודש יולי בשורה של פיגועי טרור. לקראת סיות ההתנתקות הצהירו ראשי מערכת הביטחון כי מעתה לא ינהג עוד צה"ל באיפוק אלא בנחישות ובאופן מיידי על כל הפרה של השקט לאורך הגבול או בתוככי הקו הירוק. צה"ל מימש מדיניותו כעבור מספר ימים כאשר נורה מטח של ירי רקטות לעבר שטח ישראל ותגובת צה"ל לא אחרה לבוא במבצע "גשם ראשון". בעקבות לחץ בינלאומי וחשש מנזק שיגרם לתנועה בעת הבחירות, הצהיר מנהיג החמא"ס על מחוייבות מחודשת לרגיעה ביטחונית, אולם אירגונים קטנים כמו וועדות וגא"פ המשיכו לבצע את הירי נגד ישראל. בעקבות כן הודיע מנהיג החמ"ס כי לאור התנהלותה של ישראל לא יחדש ארגונו את הסכם התהד'יה אם כי בפועל שמר החמא"ס על איפוק והגא"פ היה זה שביצע את הירי.המחוייבות לתהד'יה נוצלה לשתי מטרות, התחמשות וארגון כוחו הצבאי מחד והתעצמות פולטית מדינית מאידך.ראה גם אינתיפאדת אל אקצה.

ג.הפסקת אש- 25/11/06-15/05/07 - עם עליית החמא"ס לשלטון בינואר 2006 שמר על איפוק ונמנע מלירות על ישראל על מנת לבסס את שלטונו. אולם מחודש מארס חל כרסום בהפסקת האש כאשר הגא"פ הינו המפר העיקרי. ב- 25/06/06 נחטף החייל גלעד שליט וצה"ל יצא למבצע "גשמי קיץ" והמשיך בהפעלת לחץ על הרצועה במבצע "ענני סתיו". במקביל היו מגעים מדיניים להפסיק את ירי הטילים לעבר ישראל שלמרות המבצע לא פסק. ב- 22/11/06 נפגשו יועצי רוה"מ עם ראשי לשכת אבו מאזן ובו ביום הודיעה לשכת אבו מאזן כי החמא"ס הסכים להפסיק את ירי הטילים אך לא הסכים להפסקת אש כוללת. ב- 25/11/06 הודיעו הרשות הפלסטינית וישראל על הפסקת אש בעקבות הסכמה שהושגה בין אבו מאזן לפלגים הפלסטיניים. הפלגים הודיעו כי החל מ- 26/11 משעה- 06:00 יפסיקו את ירי טילי הקסאם לעבר ישראל, יפסיקו את פיגועי ההתאבדות ואת חפירת המנהרות. ישראל הצהירה כי תחדל מפעולותיה הצבאיות ברצועה, צה"ל יוציא את כוחותיו ויופסקו החיסולים. תקופת הפסקת האש נמשכה עד למבצע "חרב דוד" ב- 15/5/07 התאפיינה במדיניות הבלגה של צה"ל חרף הכרסום המתמיד בהפסקת האש. כבר בחודש דצמבר 2006 הופרה הפסקת האש ע"י ארגון הגא"פ שהתנער מהפסקת האש וירה לעבר ישובי עוטף עזה וביצע פיגועים. ישראל הגיבה בירי לחוליות התלול מסלול בשטחים פתוחים ובסמוך לירי. הרמטכ"ל טען כי הלכה למעשה לא קיימת הפסקת אש וגורמי הטרור כופים עלינו מציאות הרגלה לרף טרור מסוים. עוד ציין כי במקביל נמשכת ההתעצמות של החמא"ס שתגדיל את מרחב האיום על מדינת ישראל. עד לסוף יוני ביצע התמא"ס שני פיגועי ירי וצה"ל לא הגיב להם. באפריל 2007 יצאו מנהיגי החמא"ס בהתבטאויות פומביות והצהרה באופן גלוי על סיום הרגיעה- הפסקת האש, בהדגשה כי כל פעילות צה"ל תגרום להם להגיב. ב- 24/05/07 ערב יום העצמאות ביצע החמא"ס ירי מאסיבי לעבר שטח ישראל, ישראל לא הגיבה. הכרסום בהפסקת האש והגברת פעילות הטרור של החמא"ס נמשכו גם במהלך חודש מאי. הפסקת האש קרסה סופית בעקבות סבב הסלמה שהוביל החמא"ס בין ה- 15-17 במאי 2007. שר הביטחון החליט כי מדיניות ההבלגה הגיעה לקיצה וצה"ל יצא למבצע "חרב דוד".‏‏

ד.מבצע "עופרת יצוקה"

מבצע "עופרת יצוקה" החל על ידי צה"ל בתאריך 27/12/09 ברצועת עזה ונועד להפסיק את ירי הרקטות לעבר ישראל.לאחר 13 ימים קבע האו"ם הפסקת אש בהחלטה מספר 1860 הקוראת להפסקת אש מיידית בין ישראל לחמא"ס, לנסיגה של צה"ל,להעברת אספקה וסיוע הומניטרי.הלחימה נמשכה עד להחלטת הקבינט המדיני על הפסקת אש חד צדדית שתיכנס לתוקפה ב- 17/01/09 החל מהשעה 02:00 . לאחר ההודעה על הפסקת האש מצד ישראל גם חמא"ס ואירגונים נוספים בעזה הודיעו ביום ה -18/01 על הפסקת אש וניתן לישראל שבוע לסגת מהרצועה.

• החלטת האו"ם להפסקת אש ב"עופרת יצוקה"
• הפסקת אש ברשות מבורכת אך לא מספיקה
• הפסקת אש ספונטנית במלחמת העולם הראשונה