החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Small Flag of the United Nations ZP.svg החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם
תאריך 11 באוגוסט 2006 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישיבה מספר 5,511
קוד S/RES/1701 (מסמך)
נושא המצב במזרח התיכון
סיכום הצבעה

15 הצביעו בעד
0 הצביעו נגד
0 נמנעו
0 נעדרו

תוצאה התקבלה
חברות קבועות הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
צרפתצרפת  צרפת
רוסיהרוסיה  רוסיה
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
חברות לא קבועות ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה
הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו
דנמרקדנמרק  דנמרק
גאנהגאנה  גאנה
יווןיוון  יוון
יפןיפן  יפן
פרופרו  פרו
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר
סלובקיהסלובקיה  סלובקיה
טנזניהטנזניה  טנזניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל-לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | מבצע מגן צפוני
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הביטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט | בנימין נתניהו
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

החלטה 1701, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-12 באוגוסט 2006, קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

רקע להחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 ביולי 2006 תקף חזבאללה סיור של צה"ל בשטח ישראל, סמוך לגבול, הרג שלושה מחיילי הסיור וחטף שניים. במקביל ירה חזבאללה פצצות מרגמה ורקטות באזור הר דב כפעולת הסחה. בניסיון לחלץ את החטופים נכנס צה"ל לשטח לבנון, אך נאלץ לסגת בעקבות אש מסיבית של חזבאללה, ממנה נהרגו עוד חמישה חיילי צה"ל. בעקבות אירועים אלה החלה ישראל בהפצצה אווירית מסיבית של יעדי חזבאללה. חזבאללה הגיב בירי רקטות כבד על יישובי הצפון והאירועים התפתחו לכדי מלחמה בין הצדדים. ישראל הפציצה מטרות צבאיות ואזרחיות בלבנון ואילו חזבאללה ירה רקטות ללא אבחנה לשטח ישראל. בשלב מסוים, כוחות זרוע היבשה של צה"ל נכנסו לדרום לבנון בכוונה לטהר מעוזי חזבאללה, וקרבות קשים התפתחו. המלחמה נמשכה כחודש, עד ה-14 באוגוסט, ונהרגו בה 44 אזרחים ישראלים, 119 חיילי צה"ל, מאות לוחמי חזבאללה וכ-1,100 אזרחים לבנונים. בתחילת המשבר תמך רוב העולם בישראל והצדיק את פעולותיה, אך ככל שהמשבר התמשך התכרסמה תמיכה זו והחלה פעילות בינלאומית להשגת הפסקת אש. ב-10 באוגוסט מגעים קדחתניים בין ארצות הברית הפרו-ישראלית לצרפת הפרו-לבנונית, שניסו לאזן בין דרישות ישראל לעמדה הלבנונית, הולידו טיוטה להחלטה על הפסקת אש. ב-12 באוגוסט אושרה ההחלטה במועצת הביטחון של האו"ם. במקביל לאישור ההחלטה החלה ישראל במבצע קרקעי רחב שכוונתו הייתה להביא את צה"ל עד לנהר הליטני, אך מבצע זה הופסק עם כניסת הפסקת האש לתוקפה ב-14 באוגוסט בשמונה בבוקר.

נוסח ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהחלטה דובר על תגבור כוח יוניפי"ל ב-15,000 חיילי או"ם חמושים עם סמכות להפעלת נשק וסיוע של האו"ם לפריסת צבא לבנון בדרום לבנון. לפי סעיף 12 להחלטה: כוח האו"ם "ינקוט את כל הפעולות הנדרשות להבטיח ששטחי הפעילות שלו לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג, ויסתייע באמצעים רבי-עוצמה למניעת ירי". עוד קובע הסעיף את חובת הכוח "להגן על אזרחים מפני איום מתפתח של אלימות פיזית". פריסת הכוח תיעשה בד בבד עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון, ועד שהכוח יתפרס ישראל אינה מחויבת לסגת.

כמו כן קבעה ההחלטה שיש למנוע הכנסת נשק לאזור ללא הסכמה של ממשלת לבנון והטילה אמברגו מלא על העברת נשק לחזבאללה.

בנוסף להחלטה זו הופיעו בה שתי קריאות כלליות בחלק ההצהרתי, הלא מחייב של ההחלטה:

  • קריאה לשחרור החיילים החטופים ללא תנאי
  • קריאה ליישום מלא של החלטה 1559, לרבות פירוק המיליציות החמושות בלבנון.

בעקבות ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לבנון: ב-12 באוגוסט אישרה ממשלת לבנון את החלטת האו"ם[1].
  • חזבאללה: בנאום שנשא הודיע ראש הארגון חסן נסראללה כי ארגונו יקבל את ההסכם בתנאי שישראל תיסוג מלבנון ותפסיק את פעולותיה[2]. עם זאת, חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו ולפרז את דרום לבנון מאנשיו והאמל"ח ובכך מפר את ההחלטה.
  • איראן: התנגדה להחלטה וכינתה אותה "כניעה" לישראל.
  • ישראל: ב-13 באוגוסט אישרה ממשלת ישראל את החלטת האו"ם[3].
  • הפסקת אש נכנסה לתוקפה ב־14 באוגוסט בשעה 8:00 בבוקר. לאחר מכן אירעו מספר תקריות אש בין צה"ל לחזבאללה בהן נהרגו 11 מחבלים. ביניהן פעולת קומנדו של סיירת מטכ"ל במסגרתה נהרגו קצין צה"ל, סא"ל עמנואל מורנו ו-3 מחבלים. כמו כן, חשיפה של מערכת בונקרים של חזבאללה סמוך לגבול.
  • במהלך חודש ספטמבר התפרסו כוחות יוניפי"ל מתוגברים וכוחות צבא לבנון בדרום המדינה, אך לא פעלו למניעת תקריות עם חזבאללה.
  • ב-1 באוקטובר 2006 בשעה 02:30 לפנות בוקר, יצאו כל כוחות צה"ל מלבנון למעט חלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר.

חרף ההחלטה, חזבאללה שיקם בהדרגה את כוחו בדרום לבנון[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוני סופר וסי"צ, ממשלת לבנון קיבלה את החלטת מועצת הביטחון, באתר ynet, 12 באוגוסט 2006
  2. ^ רועי נחמיאס, נסראללה: נפסיק את האש כשצה"ל ייסוג, באתר ynet, 12 באוגוסט 2006
  3. ^ רוני סופר, הממשלה אישרה הצעת הפסקת האש של האו"ם, באתר ynet, 13 באוגוסט 2006
  4. ^ אבי יששכרוףושוב אתכם: דרום לבנון שוב בידי החזבאללה, באתר הארץ, 9 ביולי 2010