משתמש:גריפוב אנה/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
"מנדלה – הדרך הארוכה אל החופש" ( באנגלית : Mandela: Long Walk to Freedom) הוא סרט קולנוע ביוגרפי שיצא בשנת 2013. הסרט בויים על ידי ג'סטין צ'דוויק ע"פ התסריט של וויליאם ניקולסון, בתפקידים הראשיים מככבים אידריס אלבה ונעמי האריס. הסרט מבוסס על הספר "הדרך הארוכה אל החופש" שראה אור בשנת 1995 ונכתב על ידי מדינאי דרום-אפריקאי,לוחם האפרטהייד הנחשב כיום כאבי האומה, נשיא דרום אפריקה לשעבר וחתן פרס נובל לשלום נלסון מנדלה. הסרט מלווה את סיפור חייו של מנדלה החל מילדותו בכפר נידח, דרך הצטרפותו למפלגת השחורים ועד מאבקו חסר הפשרות באפרטהייד, שבסיומו הפך לנשיא דרום אפריקה הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות. במאי הסרט ג'סטין צ'דוויק, משרטט חיים של מנהיג גדול, שנחשב לא רק למחולל מהפכות, אלא לסמל לאנושיות.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אידריס אלבה – בתור נלסון מנדלה
נעמי האריס – בתור ויני מדיקיזלה-מנדלה
טוני קגורוג – בתור וולטר סיסולו
ריאהד מוסה – בתור אחמד קטרהדה
זולני מקיווה – בתור ריימונד מחלבה
סימו מוגווזה – בתור אנדרו מלנגני
פאנה מוקואינה – בתור גובן מקביי
טאפלו מוקואינה – בתור אליאס מוטסואלדי
ג'יימי בארטלט – בתור ג'יימס גריגורי
דאון לוטז – בתור קובי קואטזי
טארי פאטו – בתור אוואלין מייס
הפקה [עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של נלסון מנדלה מנדלה "הדרך הארוכה אל החופש", שנכתב ב-1995. נלסון מנדלה היה פוליטיקאי ומהפכן. המפיק הדרום אפריקאי עננת סייג החל לעבוד על הפרוייקט לאחר שראיין את נלסון מנדלה בעודו כלוא, לפני כ-2 עשורים. לאחר פרסום ספרו של מנדלה, סייג קיבל את הזכויות להפקת הסרט ולאחר 16 שנה התסריטאי וויליאם ניקולסון סיים את מה שעננת סייג החל וכתב את התסריט המלא לסרט. הסרט בויים ע"י הבימאי ג'אסטין צ'אדויק.
פס-קול[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר Ordinary Love של להקת U2, אשר נכתב במיוחד עבור הסרט. זכה לביקורות חיוביות רבות מצד המבקרים ומועמד בקטגוריית "השיר המקורי הטוב ביותר" בטקס פרסי האוסקר ה-86, שיחול השנה. זכה בגלובוס הזהב בקטגוריית "השיר המקורי הטוב ביותר".
הקרנות הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרנת הבכורה העולמית נערכה ב-3 לספטמבר 2013 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. ב-28 לנובמבר 2013 הסרט הוקרן בדרום אפריקה. הסרט הוקרן בלונדון ב-5 בדצמבר 2013 למשפחת המלוכה הבריטית, בנוכחות הנסיך וויליאם ואישתו קתרין מידלטון, דוכסית קיימברידג' יחד עם כל מפיקי ושחקני הסרט ובנותיו של מנדלה זינדי וזינני. ההודעה על מותו של נלסון מנדלה הגיעה בעת הקרנת הסרט, בסוף הסרט עלו עננת סייג ואידיס אלבה (השחקן הראשי) לבמה ומסרו את ההודעה המצערת לכל הצופים, נערכה דקת דומייה לזכרו של מנדלה. בצאתו מאולם הקולנוע מסר הנסיך וויליאם הודעה קצרה לעיתונות "אבקש רק לומר כי אלו חדשות טרגיות ועצובות. הרגע נזכרנו איזה אדם מיוחד ומעורר השראה היה נלסון מנדלה. תפילותיי מופנות עבור המשפחה והקרובים אליו." הסרט לא הוקרן בדרום אפריקה ביום שלאחר מותו של מנדלה מטעמי כבוד אך הוחזר לאקרנים ביום למחרת.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט זכה לביקורות מעורבות וחיוביות מצד המבקרים.
אורון שמיר כתב על הסרט בעכבר העיר - הניסיון לדחוס חיים שלמים ומאוד בלתי רגילים אל תוך 139 דקות קולנועיות מוביל באופן טבעי להשטחה מסוימת של הדברים. עם זאת, את מה שהוא כן מנסה להעביר הסרט מצליח לעשות היטב. למשל, תחושת המוכנות למהפכה אלימה של השחורים המופלים בדרום אפריקה של עידן האפרטהייד מדבקת ממש, הרבה בזכות הכריזמה המנדלאית והקריאה החוזרת של המהפכנים. לזה אפשר להוסיף גם את שגרת הכלא שמשכילה לשחוק מעט את הקהל מבלי לשבור את סבלנותו, או ההזדהות עם המפגינים בכל העולם שקוראים לשחרורו של האיש, בזמן שלראשונה אנו יכולים לראות איך זה מרגיש גם מהצד שלו. ההישגים של הסרט, בעיקר הרגשיים, אינם מבוטלים, אפילו אם הם לא גדולים ולא מעמיקים במיוחד.
ארז דבורה מ Ynet : "אידריס אלבה מרשים בגילומו את נלסון מנדלה בביוגרפיה קולנועית מקיפה, שמנסה להביא למסך יותר מחמישים שנים בחייו. "מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש" מגיש לצופים את המורכבויות מאחורי המנהיג, אך כצפוי אינו מצליח למצות אותן ב-146 דקות של הסרט. מעניינת אך ארוכה הדרך אל סופו"
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר וינסנט היריבארן מרצה להיסטוריה עולמית בלונדון, נתן את ביקורתו אודות הנכונות ההיסטורית של הסרט באתר של העיתון ההיסטורי של רשת בי.בי.סי. "הסרט נתן ביטוי לפירושו האישי של מנדלה לשנות האפרטהייד, או לפחות את מה שמנדלה רצה שנדע. מכיוון שהסרט לא מספר אודות חייו של נלסון מנדלה אלא חייו של מנדלה מנקודת מבטו האישית, הביקרות שניתנה לספרו צריכה להיות זהה לביקורת שיקבל הסרט. לגבי הסווטו שהוקם ב-1976 אמר ד"ר היריבארן שהספר וגם הסרט כמעט ולא מזכיר או עוסק בנושא ולכן אין הוא רואה כל מטרה ולבקר נושא זה. המבקר נתן לסרט 3 כוכבים על דיוק היסטורי ו-5 כוכבים על הנאה.
מועמדויות וזכיות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
|||
| U2 ודיינג'ר מאוס עבור Ordinary Love |