U2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
U2
2005-11-21 U2 @ MSG by ZG.JPG
מוקד פעילות דבלין, אירלנד
שנות פעילות 1976—היום
סוגה רוק
רוק אלטרנטיבי
פוסט-פאנק
חברת תקליטים אינטרסקופ רקורדס
(לשעבר איילנד רקורדס)
Allmusic mn0000219203
www.u2.com
חברים
בונו (פול דיוויד יוסון) - שירה;
דה אדג' (דייב הוול אוונס) - גיטרה, גיטרה בס, פסנתר, קולות רקע;
אדם קלייטון - גיטרה וגיטרה בס;
לארי מולן ג'וניור (תופים)

U2 היא להקת רוק אירית מדבלין, אשר נוסדה ב-1976. חברי הלהקה הם בונו, דה אדג', אדם קלייטון ולארי מולן ג'וניור. היא נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, ופעילה פוליטית במיוחד בהקשר של זכויות אדם.

היסטוריה, יצירה, אלבומים והופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1976 – 1980: היווסדות הלהקה והשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה נוסדה בדבלין ב-25 בספטמבר 1976.[1] היא החלה את דרכה כאשר לארי מולן ג'וניור, שהיה אז בן 14, פרסם בלוח המודעות של התיכון בו למד מודעה בחיפוש אחר מוזיקאים עבור להקה חדשה. החזרה הראשונה של הלהקה התרחשה במטבח של מולן ג'וניור. מולן ג'וניור ניגן על תופים, פול יוסון (בונו) שר, דיוויד אוונס (דה אדג') ואחיו הגדול, דיק אוונס, נגנו על גיטרות ואדם קלייטון ניגן על גיטרה בס. בחזרה הראשונה היו גם איוון מקורמיק ופיטר מרטין, שני חברים של מולן ג'וניור.[2] מרטין, אשר הביא את הגיטרה והמגבר שלו לחזרה הראשונה אך לא ידע לנגן, לא נשאר בלהקה.[3] מקורמיק עזב גם הוא לאחר כמה שבועות.[4] חברי הלהקה בחרו בשם "Feedback" (פידבאק) מכיוון שזה היה אחד המונחים הטכניים היחידים שהם הכירו.[5] תחילה הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי.[6] כמה מההשפעות המוקדמות על הלהקה היו להקות פאנק רוק כמו הג'אם, הקלאש, הבאזקוקס והסקס פיסטולס.[7]

באפריל 1977 הלהקה הופיעה לראשונה בתשלום מול קהל בבית ספר תיכון באירלנד. זמן קצר לאחר מכן, שינתה הלהקה את שמה ל-"The Hype" (ההייפ).[8] במרץ 1978 הלהקה שינתה את שמה ל-"U2". סטיבן אבריל, מוזיקאי וחבר משפחה של אדם קלייטון, הציע את השם.[9] הלהקה הופיעה בשמה החדש בתוכנית לגילוי כישרונות בלימריק ב-17 במרץ 1978, בה זכתה. הפרסים היו 500 ליש"ט וזמן אולפן על מנת להקליט דמו עבור חברת התקליטים CBS.[10] לאחר כמה ימים, דיק אוונס עזב את הלהקה. הוא המשיך לאחר מכן ללהקה בשם "Virgin Prunes". הלהקה השתמשה בחלק מהכסף שזכתה בו כדי להקליט קלטת דמו ראשונה באפריל 1978 בדבלין, אך התוצאה לא הייתה טובה במיוחד.[11]

באותה שנה, פול מקגינס הפך למנהל הלהקה. באוגוסט U2 הקליטה דמו של שלושה שירים עם המפיק צ'אס דה וויילי באולפני Windmill Lane בדבלין.[12] השירים היו "Stories for Boys" (סיפורים לבנים), "Out of Comtrol" (לא בשליטה) ו-"Boy-Girl" (ילד-ילדה). חודש לאחר מכן, השירים יצאו במיני-אלבום הראשון של הלהקה דרך חברת CBS. המיני אלבום נקרא "Three" ויצא באירלנד בלבד. 1000 העותקים שיצאו למכירה נמכרו כמעט מיד.[13] בדצמבר 1979, הלהקה הופיעה בפעם הראשונה מחוץ לאירלנד, בלונדון, אך לא הצליחה להשיג את תשומת לב הקהל והמבקרים.[14]

1980 – 1981: "Boy" ו-"October"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Boy
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – October

ב-26 בפברואר 1980, U2 הוציאה את הסינגל הראשון שלה, "Another Day" (יום אחר), דרך חברת CBS. הסינגל יצא באירלנד בלבד.[15] באותו היום הלהקה הופיעה באצטדיון הלאומי בדבלין. ביל סטיוארט, נציג של חברת התקליטים איילנד רקורדס, היה בקהל, מה שתרם לכך שהלהקה הוחתמה על ידי החברה. ב-16 במאי 1980 U2 הוציאה את הסינגל "11 O'Clock Tick Tock" (השעה 11 טיק טוק).[16] מרטין האנט, אשר הפיק את הסינגל, היה אמור להפיק גם את האלבום הראשון של הלהקה אך בסופו של דבר הוחלף על ידי סטיב ליליוויט.[17]

מיולי ועד ספטמבר 1980, U2 הקליטה את האלבום "Boy" (ילד) באולפני Windmill Lane.[18] ב-18 באוגוסט 1980 יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "A Day Without Me" (יום בלעדיי). ב-20 באוקטובר 1980 יצא האלבום "Boy", וזכה לביקורות טובות.[19] הוא לווה בסיבוב ההופעות הראשון של הלהקה מחוץ לאיים הבריטים.[20]

הסינגל הראשון מהאלבום השני של הלהקה, "October" (אוקטובר), נקרא "Fire" (אש) ויצא ביולי 1981. הוא היה הסינגל הראשון של U2 שנכנס למצעדים בבריטניה.[21] האלבום "October" יצא באוקטובר 1981.השיר "Gloria" (גלוריה) היה הסינגל השני מהאלבום והראשון שהקליפ שלו שודר ב-MTV. במהלך סיבוב ההופעות של "October", חברי U2 פגשו את אנטון קורביין, אשר הפך להיות הצלם העיקרי שלהם.

בונו, דה אדג' ולארי מולן ג'וניור היו נוצרים מאמינים ולא הסתירו את זיקתם לדת. שלושתם הצטרפו לקבוצה דתית הנקראת "שלום", אשר הובילה אותם לחקור את היחסים בין האמונה הנוצרית לבין סגנון החיים של הרוקנרול. המאבק בין שני כוחות אלו, הנתפשים כמנוגדים, כמעט הוביל לפירוקה של הלהקה, אך לבסוף הם הסכימו על כך שהם יכולים ליצור מוזיקה מבלי להתפשר על אמונותיהם האישיות.[22]

1983: "War" ו-"Under a Blood Sky"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – War
הכתובת המפורסמת "NO SURRENDER" על קיר בית מחוץ לחומות דרי

ב-1983 U2 הוציאה את אלבומה השלישי, "War" (מלחמה). האלבום כלל את אחד משיריה הידועים של הלהקה "Sunday Bloody Sunday" (יום ראשון העקוב מדם). שיר זה עוסק במצב ששרר בצפון אירלנד באותם ימים. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "New Year's Day" (יום השנה החדשה), הפך ללהיט הבינלאומי הראשון של U2. הוא הגיע למקום העשירי במצעד הבריטי ולמיקומים טובים במצעדים בארצות הברית, בין היתר בשל כך שרשת הטלוויזיה MTV שידרה רבות את הקליפ של השיר וחשפה את הלהקה לקהל האמריקני. בתקופה זו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בשם "War" והחלה למלא אולמות באירופה ובארצות הברית.[23] אחת ההופעות המפורסמות ביותר בסיבוב זה נערכה באמפי רד רוקס שבדנוור, קולורדו. ההופעה יצאה על גבי תקליט ויניל בשם "Under a Blood Red Sky" (תחת שמיים עקובים מדם), יחד עם הקלטות מהופעות אחרות בסיבוב, וקלטת וידאו בשם "U2 Live at Red Rocks: Under a Blood Red Sky" (U2 בהופעה חיה ברד רוקס: תחת שמיים עקובים מדם).

1984 – 1986: "The Unforgettable Fire" ו"לייב אייד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – The Unforgettable Fire

הלהקה החלה את העבודה על אלבומה הרביעי בהפקתם של בריאן אינו ודניאל לנואה. שמו של האלבום לקוח מסדרת ציורים שנעשתה על ידי ניצולי פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי.[24][25] האלבום כלל את השיר "(Pride (In the Name of Love" (גאווה, בשם האהבה), שהוא שיר מחווה למרטין לותר קינג.[26] השיר הפך לסינגל הראשון מהאלבום, והגיע למקומות גבוהים במצעדים בבריטניה ובארצות הברית. האלבום היווה נקודת מפנה מבחינת הקריירה של הלהקה. הליריקה הפכה מורכבת ושנונה יותר, ולוותה במוזיקה וקצב משוחררים יותר. עם זאת, הנושאים הפוליטיים נשארו כשהיו. לאחר יציאת האלבום, יצאה U2 לסיבוב הופעות נוסף. מגזין המוזיקה האמריקאי, רולינג סטון, הכתיר את הלהקה כ"להקה של שנות השמונים", וטען שייתכן ומדובר בלהקה היחידה החשובה באמת למעריצי הרוקנרול של אותם הימים.[27]

הקונצרט "לייב אייד", אשר הופק במטרה לעזור לנפגעי הרעב באתיופיה, התקיים ביולי 1985 ונצפה על ידי יותר ממיליארד אנשים ברחבי העולם.[28] להקת קווין הייתה הלהקה המרכזית במופע, אך בניגוד לציפיות, U2 העניקה מופע מרשים שהפך לאחד ממוקדי האירוע. אירוע נוסף בו השתתפה הלהקה היה "Conspiracy of Hope" ("מזימת תקווה"), סיבוב הופעות של אמנסטי אינטרנשיונל. הסיבוב כלל שש הופעות ברחבי ארצות הברית. הסיבוב הכניס 3 מיליון דולר לארגון ובעקבותיו 45,000 אנשים הצטרפו כחברים בארגון בחודש אחד.[29][30]

1987 – 1988: “The Joshua Tree" ו-“Rattle and Hum"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – The Joshua Tree

ב-1987, הלהקה הוציאה את האלבום "The Joshua Tree" שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי והאמריקאי וזכה בפרס הגראמי לאלבום הטוב ביותר ב-1988. הוא זכה לשבחי המבקרים ונכלל ברשימות שונות של האלבומים הטובים ביותר. הסינגלים "With or Without You" (איתך או בלעדיך) ו-"I Still Haven't Found What I'm Looking For" (עדיין לא מצאתי את מה שאני מחפש) העפילו במהירות למקום הראשון במצעדים בארצות הברית. סינגל מצליח נוסף מהאלבום הוא "Where The Street Have No Name" (היכן שלרחובות אין שם). לאחר צאת האלבום U2 הפכה להיות להקת הרוק הרביעית שכיכבה על שער הטיים מגזין (הלהקות הקודמות היו הביטלס, הבנד, ו-The Who). הטיימס הכריז על השער כי U2 היא "הכרטיס החם ביותר ברוק". סיבוב ההופעות שליווה את האלבום היה סיבוב ההופעות הגדול ביותר שהלהקה ערכה עד אז. יותר מ-3 מיליון אנשים הגיעו להופעות והסיבוב הכניס יותר מ-40 מיליון דולר.

הלהקה החלה לצלם מבחר מהופעותיה אשר נערכו בסיבוב ההופעות עבור סרט דוקומנטרי ואלבום שנקראו "Rattle and Hum". האלבום הוקלט באולפני Sun בממפיס, טנסי, בהם נהג אלביס פרסלי להקליט את שיריו, ומורגשת בו השפעה של מוזיקה אמריקנית. U2 שיתפה פעולה עם בוב דילן ובי בי קינג, שרה אודות בילי הולידיי "המלאך של הארלם" ואף בצעה גרסת כיסוי לביטלס. למרות התגובות האוהדות של מעריצי הלהקה לאלבום, התגובות ממבקרי המוזיקה היו פושרות, עקב טענות המבקרים ליומרנות מצד הלהקה ולניסיונות להעמידה בשורה אחת עם גדולי המוזיקה[31].

1991 – 1994: "Zoo TV", "Achtung Baby" ו-"Zooropa"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Achtung Baby

לאחר שנות עבודה מאומצות, לקחה הלהקה פסק זמן של מספר שנים. חבריה נפגשו שוב בברלין לעבודה משותפת על אלבום חדש בסוף 1990. בנובמבר 1991, הוציאה U2 את האלבום "Achtung Baby" (זהירות מותק) שהופק גם הוא על ידי בריאן אינו ודניאל לנואה. האלבום התקבל בהתלהבות על ידי מעריצי הלהקה ומבקרי המוזיקה כאחד[32].

האלבום היה רצוף להיטים ואחד מהבולטים בהם הוא "One" (אחד).

בתחילת 1992, החלה U2 סיבוב ההופעות אשר נקרא "Zoo TV" (טלוויזית גן חיות). סיבוב הופעות זה, כמו גם האלבום עצמו, הושפעו מאירועים רבים אשר התרחשו בעיקר בזמן העבודה על האלבום, כמו נפילת חומת ברלין, התפרקות ברית המועצות, ומלחמת המפרץ הראשונה. עד סוף 1992, האלבום מכר 7 מיליון עותקים, מהם בערך 3-4 מיליון בארצות הברית.

במהלך הפסקה מסיבוב ההופעות של "Zoo TV", חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות. הכוונה המקורית של הלהקה הייתה ליצור מיני-אלבום[33], אך במהרה נוצר אלבום חדש ומלא, הנקרא "Zooropa" (שילוב של גן חיות ואירופה) שיצא ביולי 1993. בעוד ש-"Achtung Baby" נחשב אקספרימנטלי, "Zooropa" הרחיק את סגנון הלהקה מצלילה הייחודי באלבומיהם הראשונים אף יותר. האלבום כלל סגנון של טכנו, ואפקטים אלקטרוניים נוספים, הכוללים סימפולים ולופים. המבקרים שיבחו מאוד את "Zooropa". הלהקה החלה להופיע שוב במאי 1993 והסיבוב הסתיים בנובמבר 1993.

הלהקה לקחה שוב פסק זמן ועבדה על מספר פרויקטים צדדים כמו פסקולי הסרטים "באטמן לנצח" ו"משימה בלתי אפשרית". היא חזרה שוב לפעילות מוזיקלית עם בריאן אינו ב-1995 בכינוי אחר - "Passengers" (נוסעים) - והוציאה אלבום אקספרימנטלי בשם "Original Soundtracks 1" (פסקולים מקוריים 1). האלבום כלל שיתוף פעולה עם לוצ'אנו פבארוטי, אך לא זכה לפופולריות הרגילה מן הקהל והמבקרים.

1996 – 1998: "Pop" ,"Popmart" ו-"The Best of 1980 – 1990"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1996 החלה U2 לעבוד על אלבומה הבא, "Pop" (פופ"), אשר יצא לאור בחודש מרץ 1997. האלבום הופק על ידי Flood. האלבום הגיע למקום הראשון ב-27 מדינות[34], אף על פי שהוא גרר דעות חלוקות באשר לאיכותו. בדומה לעבר, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בשם "Popmart Tour", שהחל באפריל 1997 בלאס וגאס, ובמהלכו הופיעה לראשונה בישראל. ההופעה התקיימה בפארק הירקון בתל אביב ב-30 בספטמבר 1997. סיבוב ההופעות הסתיים במרץ 1998.

הסיבוב כלל תפאורה בדמות קשת צהובה בגובה של כ-30 רגל, כדור מראות בצורת לימון בגובה של כ-11 רגל ומסך וידאו רחב (לראשונה בטכנולוגיית LED) אשר נמתח לכל אורך הבמה - כ-23 מטרים (שיא גינס לגודל של מסך וידאו). סיבוב ההופעות היה הסיבוב השני מבחינת הכנסותיו בשנת 1997 ורווחיו הגיעו ל-171 מיליון דולר.[35]

הלהקה הופיעה בקונצרט קצר בבלפסט בחודש מאי 1998, שלושה ימים לפני הסכם יום שישי הטוב. באותה שנה, U2 הופיעה בטלוויזיה האירית באירוע התרמה לקורבנות אומה (Omagh), עיר בה גבה פיגוע טרור שהתרחש ב-15 באוגוסט 1998 את חייהם של 29 בני אדם וגרם לפציעת רבים. לקראת סוף 1998, הוציאה U2 את אוסף הלהיטים הראשון שלה, "The Best of 1980-1990" (המיטב של 1980-1990).

1999: "מלון מיליון הדולר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1999 חזרה U2 אל אולפן ההקלטות, שוב עם בריאן אינו ודניאל לנואה כמפיקים. במהלך תקופה זו שיתפה הלהקה פעולה עם הסופר הידוע, סאלמן רושדי. רושדי כתב את המילים לשיר "The Ground Beneath Her Feet" (האדמה שמתחת לרגליה) המבוסס על ספר שלו בעל שם זהה. שיר זה, יחד עם אחרים, הופיע בפסקול סרט הקולנוע "מלון מיליון הדולר", המבוסס על סיפור שכתב בונו. הסרט בוים על ידי הבמאי הגרמני וים ונדרס.

2000 – 2001: "All That You Can't Leave Behind", "Elevation" ו-"The Best of 1990 – 2000"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2000 הוציאה U2 את האלבום "All That You Can't Leave Behind" (כל שלא אינך יכול להותיר מאחור). האלבום זכה לביקורות טובות ודורג על ידי מגזין רולינג סטון כ"יצירת המופת השלישית" של הלהקה לאחר "Achtung Baby" ו-"The Joshua Tree".[36] האלבום זכה בשבעה פרסי גראמי.[37] כמו בעבר, במהלך אביב 2001 ליוותה U2 את יציאת האלבום בסיבוב הופעות בשם "Elevation" (רום). הסיבוב כלל 113 הופעות וגרף יותר מ-143מיליון דולר.[38] הביקורות הטובות על האלבום, יחד עם סיבוב הופעות רווחי ומצליח, גרמו למעריצים לחוש כי U2 הצליחה לבסס מחדש את מעמדה כ"להקה הגדולה בעולם", ומספר סקרים שנערכו בקרב מגזיני מוזיקה הראו כי רבים ברחבי העולם רואים בלהקה כלהקת ההופעות הטובה ביותר.[39] בשנת 2001 דורגה U2 בידי המגזין טיים בין עשר הלהקות הטובות בעולם.[40]

לאחר סיום סיבוב ההופעות "Elevation" בסוף 2001, הלהקה העניקה מופע מרשים של שלושה שירים בניו אורלינס לואיזיאנה, במהלך הפסקת המחצית של משחק הסופרבול XXXVI. במהלך השיר "Where the Streets Have No Name" (היכן שלרחובות אין שמות) הוקרנו שמותיהם של קורבנות פיגועי 11 בספטמבר על המסך.[41] במהלך 2002 המשיך בונו בקמפיין התומך במחיקת חובותיהן של מדינות מתפתחות ובמאבק נגד האיידס. בסוף השנה, U2 הוציאה אוסף להיטים נוסף בשם "The Best of 1990 – 2000" (המיטב של 1990 – 2000). ב-2002 זכתה הלהקה בפרס גלובוס הזהב על השיר "The Hands That Built America" (הידיים שבנו את אמריקה) עבור סרטו של מרטין סקורסזה "כנופיות ניו יורק".[42]

2004 – 2005: "How to Dismantle an Atomic Bomb" ו–"Vertigo"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – How To Dismantle An Atomic Bomb
הופעה במקסיקו סיטי

הגרסה הגולמית של האלבום הבא של U2 נגנבה בניס שבצרפת, ביולי 2004[43]. לאחר הגניבה היה חשש כי הגרסה תופץ ברשת, וזמן קצר לאחר מכן הצהיר בונו בתקשורת שאם האלבום יופץ ברשת הוא יופץ על ידי הלהקה גם בחנות המוזיקה המקוונת iTunes ובחנויות איריות חודש לאחר מכן. אך למרות החשש האלבום לא הופץ בסופו של דבר באופן פירטי, וב-24 בספטמבר 2004, יצא הסינגל הראשון מתוכו, "Vertigo" (ורטיגו). הסינגל זכה לזמן שידור נרחב ברשתות השונות, ונכנס למקומות גבוהים במצעדים ברחבי העולם. האלבום המלא, אשר נקרא "How to Dismantle an Atomic Bomb" (איך לנטרל פצצת אטום), יצא לחנויות ב-22 בנובמבר באותה השנה. האלבום נכנס למקום הראשון ב-34 מדינות, ביניהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה ואירלנד[44]. כבר בשבוע הראשון להפצתו נמכרו 840,000 עותקים של האלבום בארצות הברית בלבד[45].

"How to Dismantle an Atomic Bomb" קודם בעזרת מסע יחצנות נרחב מאוד. הלהקה אף ערכה הופעות אורח בתוכניות טלוויזיה כמו "CD:UK" ו-"The Jonathan Ross Show" בבריטניה, ובתוכנית הידועה "Saturday Night Live" בארצות הברית. הלהקה אף נתנה לראשונה את הסכמתה לכך שסינגל שלה, "Vertigo", יופיע בפרסומת טלוויזיונית ל-iTunes. אף על פי שהלהקה לא קיבלה תמלוגים עבור השימוש בשיר, בזכות הפרסומת הוא הפך לידוע ומוכר הרבה לפני צאת האלבום. דבר זה גרר שותפות נוספת בין U2 ואפל, לה שייכת חנות המוזיקה המקוונת iTunes. אפל הוציאה גרסה מיוחדת של נגן ה-iPod בעיצוב חברי הלהקה, בצבע שחור ואדום (בדומה לעטיפת האלבום), וחתימות חברי הלהקה חרוטות על צידו האחורי.[46]

באפריל 2004 כלל המגזין רולינג סטון את U2 בין 100 האמנים הטובים ביותר בכל הזמנים. הוכחה נוספת למעמדה של הלהקה התקבלה ב-14 במרץ 2005, כאשר U2 נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול.[47]

במרץ 2005, כארבעה חודשים לאחר צאת האלבום, פתחה להקת U2 בסיבוב הופעות בשם "Vertigo". ההופעה הראשונה בסיבוב התקיימה בסן דייגו שבקליפורניה. הסיבוב כלל 110 הופעות, גרף 260 מיליון דולר והיה סיבוב ההופעות שגרף הכי הרבה כסף ב-2005.[48]

2006 – 2011: No Line On The Horizon ו-"360°"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת U2 במסגרת סיבוב ההופעות 360° בברצלונה

הלהקה החלה את העבודה על האלבום ה-12 במספר בשנת 2006. האלבום, שנקרא "No Line On The Horizon" (אין קו באופק), הופץ לחנויות באירופה ב-2 במרץ 2009, ולמחרת בארצות הברית. האלבום כלל את הסינגל "Get On Your Boots" (לבש את המגפיים שלך). המגזין רולינג סטון העניק לאלבום חמישה כוכבים.[49] האלבום הגיע למקום הראשון במצעדים בכ-30 מדינות.[50] מיד לאחר יציאת האלבום הודיעה הלהקה על סיבוב הופעות מתוכנן שנקרא "‏360°" ואשר נמשך כשנתיים וכלל מופעים בכמאה מדינות. בשנת 2011 "360°" הפך לסיבוב ההופעות הרווחי ביותר ושבר את השיא שקבעה הרולינג סטונז עם סיבוב ההופעות "The Bigger Bang Tour" בשנת 2007. הבמה בסיבוב ההופעות ניצבה במרכז האצטדיונים והייתה מוקפת על ידי הקהל מכל עבריה. ב-25 באוקטובר 2009 שדרה U2 מופע מלא בשידור חי מאצטדיון רוז בול שבפסדינה קליפורניה ב-יוטיוב. במופע צפו כ-10 מיליון אנשים.[51]

2011 – 2015: "Songs of Innocence" ו- "Innocence + Experience"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר צאת האלבום "No Line on the Horizon", הלהקה הודיעה על תוכניות טנטטיביות לאלבום שיקרא "Songs of Ascent" (שירי עלייה). עם זאת, חברי הלהקה לא הצליחו לייצר משהו שיספק אותם ובסופו של דבר האלבום לא יצא לפועל.[52] בסוף 2013 הלהקה הוציאה שיר חדש בשם "Ordinary Love" (אהבה רגילה) עבור הסרט מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש.[53] השיר זכה בפרס גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר.[54][55] בנובמבר 2013, פול מקגינס סיים את תפקידו כמנהל הלהקה. מקגינס, אשר ניהל את U2 במשך 30 שנה, הוחלף על ידי גיא עוזרי, אשר נולד בישראל.[56] בפברואר 2014, הלהקה הוציאה שיר נוסף בשם "Invisible" (בלתי נראה).[57]

ב-9 בספטמבר 2014, U2 הכריזה על אלבום האולפן ה-13 שלה, "Songs of Innocence" (שירי תמימות), בעת אירוע השקה של אפל, ושחררה את האלבום בצורה דיגיטלית ובחינם באותו היום לכל לקוחות iTunes.[58] האלבום היה זמין ליותר מ-500 מיליון לקוחות iTunes במהלך שמנכ"ל אפל, טים קוק, כינה "השקת האלבום הגדולה בהיסטוריה". האלבום הוסף באופן אוטומטי לכל חשבונות ה-iTunes, דבר אשר הכעיס אנשים רבים. האלבום הופק על ידי דיינג'ר מאוס, פול אפוורת', ראיין טדר, דקלן גפני ופלוד.

U2 יצאה לסיבוב הופעות בשם "Innocence + Experience" (תמימות + ניסיון) ב-16 במאי 2015. הסיבוב כלל 76 הופעות ובמהלכו U2 הופיעו בצפון אמריקה ובאירופה. הסיבוב הסתיים בדצמבר של אותה השנה.[59] הרווח מסיבוב ההופעות היה 152.2 מיליון דולר.[60] ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות הייתה אחת משתי ההופעות שהיו אמורות להתקיים בפריז אבל נדחו בגלל הפיגועים אשר התרחשו בעיר ב-13 בנובמבר 2015. ההופעה הוקלטה והוקרנה ברשת HBO בארצות הברית, ובנוסף שוחררה ב-DVD.[61][62]

2016 – היום:[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה עבדה על אלבום בשם "Songs of Experience", אך למרות שהאלבום כבר כמעט הושלם, הלהקה החליטה לדחות את הוצאתו[63].

ב-2017 הלהקה יצאה לסיבוב הופעות לכבוד 30 שנה לאלבום "The Joshua Tree" בו הם נגנו את כל שירי האלבום לפי הסדר, בתוספת שירים אחרים. הסיבוב החל ב-12 במאי בוונקוברקנדה וכלל הופעה בפסטיבל Bonnaroo במנצ'סטר, טנסי ב-9 ביוני.[64]

ב-30 באוגוסט 2017 U2 הוציאה קליפ בפייסבוק של שיר חדש בשם "The Blackout" (האפלה).[65] הסינגל הראשון מהאלבום, "You're The Best Thing About Me" (את הדבר הכי טוב בי), יצא ב-6 בספטמבר.[66]

ב-1 בנובמבר 2017 הלהקה הודיעה שאלבומה הבא, "Songs of Experience", ייצא ב-1 בדצמבר 2017, ושסיבוב ההופעות של האלבום, "Experience + Innocence" יחל בטלסה, אוקלהומה ב-2 במאי 2018.[67]

פעילות נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד העבודה במסגרת הלהקה, שתפו חברי הלהקה פעולה עם מוזיקאים אחרים וכן יצרו בנפרד. בונו הקליט את השיר "In A Lifetime" (במשך תקופת חיים) עם הלהקה האירית קלאנאד. דה אדג' ובונו כתבו יחד את השיר "GoldenEye" (עין הזהב) שבוצע על ידי טינה טרנר והיה שיר הנושא של הסרט גולדן איי מסדרת סרטי ג'יימס בונד. הם אף כתבו את השיר "She's A Mystery To Me" (היא תעלומה עבורי) עבור רוי אורביסון. השיר מופיע באלבומו "Mystery Girl" (ילדת תעלומה). אדם קלייטון ולארי מולן ג'וניור יצרו רמיקס לשיר הנושא של הסרט משימה בלתי אפשרית ב-1996.

U2 אף שיתפה פעולה עם אמנים אחרים, כדוגמת הסופר האמריקני ויליאם בורוז, אשר הופיע זמן קצר לפני שנפטר כאורח בווידאו "Last Night on Earth" (לילה אחרון על כדור הארץ). הפואמה שלו "A Thanksgiving Prayer" (תפילת הודייה) הופיעה על גבי מסכי הווידאו בסיבוב ההופעות "Zoo-TV".

השפעתה של U2 על עולם המוזיקה באה לידי ביטוי גם ביצירתם של אמנים אחרים. להקות כמו אר.אי.אם., פרל ג'אם, פט שופ בויז, The Chimes, Mica Paris וג'וני קאש יצרו גרסאות כיסוי לשירי הלהקה. השפעה נוספת של הלהקה נכרת גם אצל אמנים פלסטיים כמו הצייר האוסטרי קאווה אטפי (Kave Atefie) שהקדיש ללהקה שתי סדרות אמנותיות.

פעילות פוליטית וחברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת שנות ה-80 חברי הלהקה שיתפו פעולה עם מוזיקאים, אמנים, סלבריטאים ופוליטיקאים כדי לטפל בנושאים הקשורים לעוני, מחלות ואי-צדק חברתי.

ב-1984 בונו ואדם קלייטון השתתפו בפרויקט "בנד אייד" כדי לגייס כספים למען רעבי אתיופיה. היוזמה הזו הולידה את הלהיט "Do They Know It's Christmas?" (האם הם יודעים שזהו חג המולד?) שגם בו בונו ואדם קלייטון לקחו חלק.[68] ביולי 1985 U2 השתתפה במופע "לייב אייד". לאחר מכן, בונו ואשתו, אלי, ביקרו באתיופיה בהזמנת וורלד ויז'ן אינטרנשיונל. בונו אמר שהטיול הזה הניח את היסודות לפעילותו למן אפריקה ולכמה מהשירים שכתב.[69][70] ב-1986, U2 השתתפה בסיבוב ההופעות "A Conspiracy of Hope" למען אמנסטי אינטרנשיונל ובמופע "סלף אייד" למען מחוסרי העבודה באירלנד. באותה השנה בונו ואשתו ביקרו בניקרגואה ובאל סלוודור בהזמנת "Sanctuary Movement". האירועים האלה השפיעו מאוד על כתיבת האלבום "The Joshua Tree".[71][72]

במהלך סיבוב ההופעות "Zoo TV" ב-1992 U2 השתתפה במופע "Stop Sellafield" יחד עם גרינפיס כמחאה על המפעל הגרעיני Sellafield.[73] האירועים בסרייבו בזמן מלחמת בוסניה היוו השראה לשיר "Miss Sarajevo". בונו, דה אדג' ובריאן אינו ביצעו את השיר באירוע צדקה של לוצ'אנו פבארוטי ובמופע צדקה של ארגון הצדקה "War Child" .[74] ב-1998 הלהקה הופיעה בבלפסט כמה ימים לפני ההצבעה על הסכם יום שישי הטוב. הם העלו לבמה את דייוויד טרימבל וג'ון יום על מנת לקדם את ההסכם.[75] בהמשך אותה שנה, U2 הוציאה את הסינגל "Sweetest Thing" וכל הכנסותיו נתרמו לארגון Chernobyl Children International למען נפגעי אסון צ'רנוביל.[76]

הלהקה הקדישה את השיר "Walk On", שיצא ב-2000, לאונג סן סו צ'י אשר הייתה אז במעצר בית.[77] ב-2003 בונו ודה אדג' השתתפו בהופעה בהנחיית נלסון מנדלה בשם "46664" בקייפ טאון, דרום אפריקה להעלאת המודעות לאיידס בדרום אפריקה.[78] באותה שנה בונו היה מועמד לפרס נובל לשלום על פעילותו ההומניטרית.[79] ב-2005 U2 השתתפה במופע "לייב 8" בלונדון, אנגליה כדי לתמוך בקמפיין "Make Poverty History" (להפוך את העוני להיסטוריה).[80] ב-2006 הלהקה והמנהל שלה באותה תקופה, פול מקגינס, קיבלו את פרס "Ambassador of Conscience" (שגריר המצפון) אמנסטי אינטרנשיונל עבור עבודתם לקידום זכויות אדם.[81]

בונו הוא ממקימי המותג "Product Red" (מוצר אדום) הפועל לגיוס כפסים לקרן העולמית למאבק באיידס, שחפת ומלריה.[82] בונו הוא גם ממקימי הארגון "ONE Campaign" (קמפיין אחד) הפועל למיגור עוני ומחלות, בעיקר באפריקה.[83]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

U2 מכרה מעל ל-170 מיליון אלבומים והיא אחת הלהקות שמכרו הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה.[84] האלבום החמישי של הלהקה, The Joshua Tree, הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בעולם עם מכירות של יותר מ-25 מיליון עותקים.[85] U2 נמצאת במקום ה-21 ברשימת הלהקות שמכרו הכי הרבה יחידות בארצות הברית עם 52 מיליון יחידות.[86] U2 נמצאת במקום השלישי יחד עם לד זפלין במספר הפעמים שאלבומים של להקה הגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי עם שבעה שאלבומים.[87] ללהקה היו 10 אלבומים ושבעה סינגלים במקום הראשון בבריטניה. הלהקה נמצאת במקום 11 בהיסטוריה מבחינת זמן במצעדים בבריטניה עם 1,452 שבועות.[88]

על פי מגזין הבילבורד, U2 הרוויחה 1.67 מיליארד דולר ממכירת כרטיסים מ-1990 ועד 2016, מקום שני אחרי הרולינג סטונז.[89] מבין 25 הלהקות המרוויחות ביותר מהופעות, U2 הייתה היחידה שמכרה את כל הכרטיסים לכל ההופעות שלה בין 2000 ל-2009.[90]

המגזין רולינג סטון דירג את U2 במקום ה-22 ברשימת 100 האמנים הטוב ביותר בכל הזמנים.[91] בונו דורג במקום ה-32 ברשימת הזמרים הטובים ביותר בכל הזמנים[92] ודה אדג' דורג במקום ה-38 ברשימת הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים.[93] מגזין Q דירג את U2 במקום הרביעי ברשימת האמנים הטובים ביותר בהסתמך על מכירת אלבומים, זמן שהיו במצעדים הבריטים וגודל הקהל בהופעות. ערוץ VH1 דירג את U2 במקום ה-19 ברשימת 100 האמנים הטובים בכל הזמנים.[94] שמונה משיריה של U2 נמצאים ברשימת 100 השירים הטובים ביותר בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון,[95] וחמישה מאלבומיה ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר.[96]

U2 הייתה מועמדת לפרס גראמי 46 פעמים וזכתה ב-22 פרסים, יותר מכל להקה אחרת. היא במקום השמיני יחד עם צ'יק קוריאה וביונסה מבחינת כמות זכיות באופן כללי ולא רק ללהקות.[97] הלהקה זכתה בשבעה פרסי המוזיקה הבריטית.[98] הלהקה זכתה ב-14 פרסי מטאור. פרסים נוספים בהם זכתה הלהקה הם פרס המוזיקה האמריקאית אחד, ארבעה פרסי VMA, אחת עשרה פרסי Q, שני פרסי ג'ונו, שלושה פרסי NME ושני פרסי גלובוס הזהב. הלהקה נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול במרץ 2005.[99]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי הופעה חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

EP[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים ושיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות חיות ווידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: U2
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 30. (באנגלית)
  2. ^ Mark Chatterton, U2: The Complete Encyclopedia, Firefly Publishing, 2001, עמ' 130. (באנגלית)
  3. ^ THE UNBELIEVABLE BOOK | Music | News | Hot Press, Hot Press - Music News, Reviews, Interviews plus Pop Culture and Politics (בen)
  4. ^ #U240 U2: It was 40 Years Ago Today | Music | Interview | Hot Press, Hot Press - Music News, Reviews, Interviews plus Pop Culture and Politics (בen)
  5. ^ Neil McCormick, U2 by U2, London: HarperCollins, 2005, עמ' 30, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  6. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 35, 40. (באנגלית)
  7. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 37. (באנגלית)
  8. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 11-12. (באנגלית)
  9. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 44. (באנגלית)
  10. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 16-18. (באנגלית)
  11. ^ STORIES OF BOYS | Music | Interview | Hot Press, Hot Press - Music News, Reviews, Interviews plus Pop Culture and Politics (בen)
  12. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 23, 29. (באנגלית)
  13. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 21-24. (באנגלית)
  14. ^ Pimm Jal de la Parra, U2 Live: A Concert Documentary, Omnibus Press, 2003, עמ' 10. (באנגלית)
  15. ^ "Blessed Are the Peacemakers, U2". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2017. 
  16. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 29-31. (באנגלית)
  17. ^ McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2006, עמ' 96-100. (באנגלית)
  18. ^ McGee (2008), p. 32
  19. ^ Jobling (2014), p. 69
  20. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 46-47. (באנגלית)
  21. ^ Matt McGee, U2: A Diary, Omnibus Press, 2008, עמ' 32. (באנגלית)
  22. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 113-120, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  23. ^ Pimm Jal de la Parra, U2 Live: A Concert Documentary, Omnibus Press, 2003, עמ' 42, ISBN 0711991987. (באנגלית)
  24. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 151, ISBN 0-00-719668-7. (באנגלית)
  25. ^ Niall Stokes, Into the Heart: The Stories behind Every U2 Song, HarperCollins, 1996, עמ' 54, ISBN 0732260361. (באנגלית)
  26. ^ The Unforgettable Tribute: MLK, U2, and the Making of "Pride (In the Name of Love)", SonicScoop, ‏2013-01-20
  27. ^ "The Story Of U2". ThoughtCo. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2017. 
  28. ^ "Live Aid: A Look Back At A Concert That Actually Changed The World". MTV News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2017. 
  29. ^ "How Amnesty International Rocked the World: The Inside Story". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  30. ^ Art for Amnesty :: Amnesty International, ‏2007-09-28
  31. ^ Bill Graham, The Complete Guide to the Music of U2, Omnibus Press, 1995, עמ' 63, ISBN 0711943028. (באנגלית)
  32. ^ Achtung Baby by U2 | Classic Rock Review
  33. ^ Bill Graham, The Complete Guide to the Music of U2, Omnibus Press, 1995, עמ' 91, ISBN 0711943028. (באנגלית)
  34. ^ U2 > Discography > Albums > Pop, www.u2.com
  35. ^ u2tour.de, U2 News: 360° Tour = 750 Mio. Tour - U2tour.de, www.u2tour.de (בde)
  36. ^ "All That You Can't Leave Behind". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  37. ^ U2 > Discography > Albums > All That You Can't Leave Behind, www.u2.com
  38. ^ Nielsen Business Media Inc, Billboard, Nielsen Business Media, Inc., 2009-03-14. (באנגלית)
  39. ^ "50 Greatest Live Acts Right Now". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  40. ^ מגזין טיים
  41. ^ "Where the streets have no name: U2 and the best Superbowl half time show ever.". IrishCentral.com (באנגלית). 31 בינואר 2011. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  42. ^ "The Hands That Built America", www.goldenglobes.com (בen)
  43. ^ [1] BBC
  44. ^ How To Dismantle An Atomic Bomb by U2 - Music Charts, acharts.co (בEN)
  45. ^ "U2's 'Bomb' Explodes At No. 1". Billboard. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  46. ^ Apple iPod U2 Special Edition (30GB) review, CNET (בen)
  47. ^ U2, Rock & Roll Hall of Fame (בen)
  48. ^ "U2's Vertigo Leads Year's Top Tours". Billboard. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  49. ^ "No Line On The Horizon". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  50. ^ U2 > Discography > Albums > No Line On The Horizon, www.u2.com
  51. ^ "U2 concert is YouTube’s largest streaming event". msnbc.com (באנגלית). 29 באוקטובר 2009. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  52. ^ MacDonald (2014), pp. 232–235
  53. ^ "U2 Interview: Oscar Hopes, That Unfinished Album, Anxiety About Staying Relevant". The Hollywood Reporter (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2017. 
  54. ^ Hal Espen, U2 Interview: Oscar Hopes, That Unfinished Album, Anxiety About Staying Relevant, הוליווד ריפורטר, ‏12 בפברואר 2014
  55. ^ Ordinary Love, איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, ‏23 במרץ 2016
  56. ^ Lewis, Randy (15 בנובמבר 2013). "U2 manager Paul McGuinness turning reins over to Guy Oseary". Los Angeles Times (באנגלית). ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  57. ^ Kory Grow, U2 Offer Free Downloads of New Track 'Invisible' to Help Fight AIDS, רולינג סטון, ‏2 בפברואר 2014
  58. ^ Nathan Ingraham, U2 releases its new album for free today exclusively on iTunes, The Verge, ‏9 בספטמבר 2014
  59. ^ "U2 Announces 'Innocence + Experience' Tour". Billboard. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  60. ^ 2015 Pollstar Year End Top 20 Worldwide Tours, Pollstar
  61. ^ Butler, Bethonie; Butler, Bethonie (13 בנובמבר 2015). "U2 postpones its Paris concert that was to air live on HBO Saturday night". The Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  62. ^ reports, Tribune wire. "U2 reschedules Paris concerts, HBO will air Dec. 7 show". chicagotribune.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  63. ^ "The Edge Breaks Down U2's Upcoming 'Joshua Tree' Tour". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  64. ^ "U2 Steps Out of Comfort Zone for Bonnaroo Headlining Set, Still Triumphs". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  65. ^ U2 > News > The Blackout, www.u2.com
  66. ^ U2 > News > 'Songs of Experience', www.u2.com
  67. ^ "U2 Announce 2018 Experience + Innocence Tour, Detail New Album". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-2 בנובמבר 2017. 
  68. ^ "Looking Back At Live Aid, 25 Years Later". MTV News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  69. ^ TIME.com: Bono's Mission, ‏2002-06-07
  70. ^ Neil McCormick, U2 by U2: HarperCollins, 2005, עמ' 289, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  71. ^ U2 by U2, Neil McCormick, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 174, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  72. ^ Stephen Dalton, How the West Was Won, Uncut, 77, אוקטובר 2003
  73. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 238, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  74. ^ Neil McCormick, U2 by U2: HarperCollins, 2005, עמ' 262, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  75. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 285-286, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  76. ^ "Ali's Chernobyl trip to hit screens - Herald.ie". Herald.ie (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  77. ^ Neil McCormick, U2 by U2, לונדון: HarperCollins, 2005, עמ' 295-296, ISBN 0060776757. (באנגלית)
  78. ^ Matthias Muehlbradt, Andre Axver, U2 46664 - U2 on tour, U2gigs.com
  79. ^ "Bono, Geldof Among Nobel Peace Prize Nominees". Billboard. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  80. ^ "McCartney, U2 Kick Off Live 8 In London". Billboard. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  81. ^ Ambasador of Conscience Award, ‏2007-02-02
  82. ^ Gary Silverman, Bono unveils clothes brand, אייריש טיימס, 26 בינואר 2006
  83. ^ "Join the fight against extreme poverty". ONE (באנגלית). 28 בספטמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2017. 
  84. ^ "U2: What they're still looking for" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  85. ^ Reuters, Paul Sandle,. "30 years on, U2 still finds relevance in 'The Joshua Tree'". ABS-CBN News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  86. ^ "Gold & Platinum - RIAA". RIAA (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  87. ^ "Linkin Park Scores Sixth No. 1 Album on Billboard 200 Chart With 'One More Light'". Billboard. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  88. ^ U2 | full Official Chart History | Official Charts Company, www.officialcharts.com (בen)
  89. ^ "Madonna Extends Record as Highest-Grossing Solo Touring Artist: $1.31 Billion Earned". Billboard. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  90. ^ "Top Touring Artists of the Decade". Billboard. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  91. ^ 100 Greatest Artists, Rolling Stone
  92. ^ 100 Greatest Singers of All Time, Rolling Stone
  93. ^ 100 Greatest Guitarists, Rolling Stone
  94. ^ "VH1 100 Greatest Artists Of All Time". Stereogum. 3 בספטמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2017. 
  95. ^ 500 Greatest Songs of All Time, Rolling Stone
  96. ^ 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone
  97. ^ Search Results for U2, GRAMMY.com
  98. ^ U2 Receives Nomination for Brit Awards 2016, @U2: Independent Site for U2 Fans
  99. ^ U2 events: U2 inducted to the Rock and Roll Hall of Fame, www.atu2.com