משתמש:דוב/גילוי מחזור חיי הצלופח

הצלופח הוא דג ארוך הדומה לנחש בעל עצמות שמשתייך לסדרת הצלופחאים. עקב כך שדייגים אף פעם לא הצליחו לאתר פריטים צעירים של הצלופחים, מחזור חייהם היה תעלומה מדעית במשך זמן רב. למרות שנכתבו כ-6500 פרסומים בנוגע לצלופחים, חלק נכבד ממחזור חייהם נשאר כחידה.

הצלופח האירופאי היה הצלופח המוכר ביותר למדענים המערביים. אריסטו כתב את המחקר המוכר הראשון בנוגע להיסטוריה הטבעית של הצלופחים. הוא העריך שהם נולדו כ-"תולעי אדמה". אריסטו האמין שהם עשויים מאדמה ונוצרו מאדמה רטובה ולא מזיווג. מאות רבות עברו עד שמדענים שללו את "תאוריית הבריאה הספונטנית".

מדענים רבים האמינו בעבר שהמין Zoarces viviparus היא האם הקדומה של הצלופחים.

מחקרי עבר על צלופחים

בשנת 1777, החוקר האיטלקי קרלו מונדיני גילה בלוטות מין אצל הצלופח וגילה שהצלופח הוא בעצם דג. בשנת 1876, בתור סטודנט צעיר באוסטריה, זיגמונד פרויד ניתח מאות צלופחים בכדי למצוא איברי מין גבריים אצל הצלופח, הוא נכשל במחקר הפרסומי הראשון שלו ועבר למחקרים אחרים מתסכול^{[דרוש מקור]}.

ראשני הצלופח - דקיקים ושקופים בקוטר של כ-5 ס"מ התגלו לראשונה בשנת 1893 אך זוהו כמין עצמאי Leptocephalus brevirostris. בשנת 1886 הזואולוג הצרפתי איב דלאז' גילה את האמת לאחר ששמר באקווריום ראשן שהתפתח לצלופח. בשנת 1896 גילה הזואולוג האיטלקי גובאני בטיסטה דגראצ'י את הקשר בין רמת המלח במים להתבגרותו של הראשן.

חיפוש אחר אדמות ההשרצה

בשנת 1904 הפרופסור הדני יוהאנס שמידט התחיל סדרת משלחות אל האוקיינוס האטלנטי ולים התיכון. המשלחות מומנו בעיקר על ידי קרן קרלסברג. יוהאנס שמידט ציין שכל הראשנים שמצא היו זהים ושיער שלכולם יש אב קדמון משותף. בנוסף הוא גילה שככל שהוא מפליג רחוק יותר מיבשת אירופה באוקיינוס האטלנטי, כך הראשנים שהוא תופס קטנים יותר. במשלחת בשנת 1922, הוא הפליג אל ים סרגסו, בדרום ברמודה, ושם תפס את ראשן הצלופח הקטן ביותר.

למרות שיוהנס לא מצא אדמות השרצה או צלופח בוגר מוכן להשרצה, הוא הצליח להסיק את הדברים הבאים על חייו של הצלופח, בהתבסס על פי פיזורם של הראשנים לפי גודל:

הפגיות של הצלופחים האירופאים נעים בעזרת זרם הגולף דרך האוקיינוס האטלנטי וגדלים עד לגודל של 77-98 מ"מ בתקופה של בין שנה לשלוש שנים לפני שהם מגיעים לחופי אירופה. הצלופחים בשלב התפתחותי זה מכונים "צלופחי זכוכית" עקב גופם השקוף. המונח צלופחי זכוכית מתייחס בדרך כלל לתהליך התפתחותי במחזור חייהם המורכב של הצלופחים, שלב זה הוא בין שלב הפגית לשלב הצלופח הצעיר.

צלופחי זכוכית, 8 סנטימטרים

נהר הסוורן באנגליה הוא אחד מן המקומות הידועים ביותר בכמות צלופחי הזכוכית הגדולה שנאספת בו (למטרות מזון). ברגע הגעתם אל אזורי החוף הם נודדים אל נהרות ונחלים, בהתגברות על מספר אתגרים טבעיים - לפעמים על ידי לפעמים על ידי איסוף גופם לקבוצות של כעשרות אלפי צלופחי זכוכית בשביל לעקוף ולטפס מעל מכשולים והם מגיעים עד לנחלים הכי קטנים. אלו צלופחי המים המתוקים שהושרצו באוקיינוס, ואז נכנסים אל שפכי נהרות כצלופחי זכוכית ושוחים נגד הזרם בכדי לחיות במים מתוקים בתקופת הנעורים שלהם. לאחר שצלופחי הזכוכית נכנסים אל המים המתוקים הם מתחילים לעבור תהליך של פיגמנטציה.

הם יכולים לנוע על דשא רטוב ולחפור בחול רטוב