משתמש:נדב פרצי/טיוטה

וילהלם הרסטר (Wilhelm Harster נולד 21 ביולי 1904, קלהיים (בגרמנית: [ˈkeːlhaɪ̯m])  – נפטר ב 25 בדצמבר 1991)  בוואריה,

וילהלם הארסטר
wilhelm harster

אין תמונה חופשית
לידה	21 ביולי 1904 קלהיים בוואריה, גרמניה
פטירה	25 בדצמבר 1991 (בגיל 87)

גרמניה, היה מפקד המשטרה הביטחונית וה-SD בהולנד הכבושה ופושע מלחמה נאצי. חבר בכיר באס-אס. הרסטר הורשע פעמיים על פשעיו במלה"ע השנייה, תחילה בהולנד ולאחר מכן בגרמניה המערבית. נמצא אחראי למותם של 104,000 יהודים בשואה. לאחר המלחמה הועסק על ידי ממשלת בוואריה כפקיד ציבורי אולם שוחרר מתפקידו בעקבות מחאה ציבורית.

בגרמניה הנאצית

הארסטר השלים את לימודיו באוניברסיטת מינכן בשנת 1927. לפני המלחמה, הארסטר היה מילואימניק רייכסווהר. בשנת 1929 הצטרף למשטרת הפלילים. ב-1 במאי 1933, התפקד למפלגת השלטון הנאצית, מספר מפלגה 3,226,954

שירותיו באס אס

ב-9 בנובמבר 1933 הצטרף ל-SS עם מספר סידורי 225,932. הוא הצטרף לסיקוריטהדינסט או SD ב-29 באוקטובר 1935 ולבסוף הגיע לדרגת גרופנפיהרר. הוא גם הוחזר לשירות בוורמאכט, ושירת ביולי 1940 כחבר בחברת מקלעים.

מפקד המשטרה הביטחונית וה - SD בהולנד הכבושה

במאי 1940 כבשה גרמניה הנאצית את הולנד והעמידה בה שלטון גרמני ישיר. בית המלוכה והממשלה ההולנדית ברחו בעת הפלישה לבריטניה והקימו שם ממשלה גולה.

מה-19 ביולי 1940 ועד ה- 29 באוגוסט 1943, כיהן הארסטר כמפקד המשטרה הביטחונית וה-SD בהולנד הכבושה. בתפקיד זה ביצע פשעי מלחמה רבים. היה מעורב בביצוע הפתרון הסופי בהולנד ונמצא אחראי למותם של 104,000 יהודים בשואה, כולל אנה פרנק.

לפי עדותה של ליאונה נוימן במשפט אייכמן, אדולף היטלר מינה את ד״ר ארתור זייס אינקווארט, מושל אוסטריה, לתפקיד קומיסר הרייך לשטחים ההולנדיים הכבושים. זייס אינקווארט הגיע מפולין הכבושה, בה כיהן כסגנו של המושל הנס פרנק והיה מעורב בעבירות האוכלוסין האכזריות שהתבצעו בה. פקודיו היו חמישה קומיסרים ראשיים, ד״ר פרידריך וימר, אחראי מנהל ומשפט, ד״ר הנס פישבוק, אחראי הכלכלה וכספים, אוטו בנה, נציג משרד החוץ הגרמני, פריץ שמידט, נציג המפלגה הנאצית וגנרל האס אס הנס אלבין ראוטר, אחראי ביטחון וגם מפקד האס אס והמשטרה, HSSPF, מטעם היינריך הימלר.

בדרג הנמוך יותר המשיכו לפעול במשרדי הממשלה המנכ"לים ההולנדים. בראשית הכיבוש הנאצי הם תפקדו כעין ממשלה חלופית וערכו ישיבות קבינט קבועות, אך במשך הזמן החליפו הגרמנים את רובם. למרות זאת מבנה הרשויות הנאציות שטיפלו בנושא היהודי לא היה ברור. בדרג העליון היה ראוטר כפוף כגנרל קומיסר לענייני ביטחון לזייס אינקווארט אך מפקד האס אס והמשטרה, HSSPF, הוא היה פקודו של הימלר. בפיקודו של ראוטר היה Bds, שהיה כפוף לסייס אינקוורט כשראוטר היה כפוף לו. ובפיקודו של הימלר כשראוטר היה כפוף לו. נוסף על כך כ Bds הוא היה כפוף למפקד המשרד הראשי לביטחון הרייך,  RSHA, ( מטרתו של הארגון היו להילחם בכל האויבים של הרייך ), ובענייני יהודים הוא קיבל הוראות מהמשרד הראשי לביטחון הרייך שתחתיו פעלה יחידה בשם IV B 4, מדור 4 של הגסטאפו, המחלקה היהודית שהייתה אחראית לענייני היהודים בשטחי הכיבוש הנאצי. מיולי 1940 עד ספטמבר 1943 אייש את תפקיד מפקד היחידה ד"ר וילהלם הרסטר. ומחליפו היה ד״ר אריך נוימן שאחד מתפקידיו הקודמים היה מפקד איינזצגרופן B , שרצחה יהודים בברית המועצות.

בפברואר 1941 פשטו  אנשי NSB, המפלגה הנאצית ההולנדית, על הרובע באמסטרדם שבו שכנו יהודים רבים ותקפו רכוש, מבנים ואנשים. הם נתקלו בהתנגדות אלימה של יהודים ופועלים הולנדים. בהתכתשויות נהרג אחד התוקפים הנאצים. בתגובה סגרו הנאצים את האזור, ופינו אוכלוסייה לא יהודית והקימו גטו יהודי. כעבור כמה ימים נתקל פטרול של שוטרים גרמנים בהתנגדות אלימה בבית עסק יהודי באזור, ועל אחד השוטרים הותזה חומצה. בתגובה נערכה בשכונה אקציה, כ 400 גברים יהודים בני 20-35 נעצרו ונשלחו לבוכנוואלד, שם מתו מקצתם, והיתר שולחו למאוטהאוזן, שם מתו. במחאה על המעצרים שבתו פועלי תעשייה ותחבורה הולנדים והפגינו ברחובות. מספנות, מפעלים ותחבורה הושבתו כליל. מספר השובתים נאמד ב 18,300. רק ביומה השני של השביתה הצליחו הנאצים לארגן תגובה. הם הטילו משטר צבאי, ודיכאו בנוקשות את השביתה. התופעה לא נשנתה. ראשונים תקפו נאצים מקומיים, כנראה ביוזמה עצמית. ד״ר הנס בוהמקר שהיה ממונה על העיר אמסטרדם וכפוף לגנרל קומיסר למנהל ולמשפט ד״ר וימר, פקד ב 12 בפברואר לחסום את הרובע היהודי. לפני כן היו חילוקי דעות בין בוהמקר, שרצה גטו סגור, לבין ראוטר שלא ראה בכך צורך, שכן כבר היו בידי משטרת הביטחון כתובותיהם של כל היהודים. השוטרים הגרמנים שהותקפו בעת סיורם בשכונה היו ממשטרת הביטחון. עקב המצב, ראוטר הורה לעצור 400 גברים יהודים ולגרשם לשטחי הרייך. בדרך כלל הוא היה מודיע להרסטר, אלא שלא היה באותו יום בהולנד. הוא אמנם הוזעק בחזרה, אך בינתיים ביצע את ההוראה סגנו רב סרן קנולה. להרסטר ולאנשיו לא היה ספק שהגירוש תואם עם הימלר, ואולי אפילו נעשה בהוראתו. כשנודע על מותם של המגורשים במאוטהאוזן וקמה סערה ציבורית הורה זייס אינקוורט עצמו לא לגרש עוד בני ערובה. ב 18 באפריל 1941 הציע הרסטר באמצעות זייס אינקוורט להקים את הלשכה המרכזית להגירה יהודית שתשמש דוגמה לבעיית היהודים באירופה. הוא ידע שצפויים צעדים משמעותיים ורצה שיהיו באחריותו אך הניסוח שהוא בחר בו מרמז כנראה שהיוזמה להצעתו לא התעוררה ב-  RSHA בברלין אלא נוצרה אצלו או אצל זוטר כלשהו בהולנד כי אחרת אי אפשר להבין שאת שאיפתו לשמש דוגמא לשאר אירופה. זייס אינקוורט אולי לא התנגד לשמש דוגמא לכל אירופה אך לא רצה שמשרד כזה יהיה כפוף למשטרת הביטחון מחשש שהעיסוק בהחרמת רכוש והעוצמה הכלכלית הנלווית לו נשללו ממנו, מסייס אינקוורט. לפיכך, התיר הרסטר להקים את המשרד כיחידת משנה בלבד בתחומה של משטרת הביטחון.

בקיץ 1941 נמשכו הצעדים שהגבילו את מרחב המחיה של היהודים וקירבו אותם ל'מוות אזרחי". האות J הוטבעה בתעודות הזהות. סעיף 45 בצו מספר 138 מ-25 ביולי הסמיך את ראוטר לחוקק חוקי משנה כדי לשמור על שלום הציבור. הוא פרסם 'הכרזה בדבר תנועת היהודים', שבה רשימה של הגבלות ואיסורי כניסה. ההגבלות נכנסו לתוקפן בספטמבר 1941, בדומה לתקנות ברייך עצמו ובאותו עיתוי. סמוך אחריהן נוספו הגבלות תנועה והוראות בדבר העברתם של יהודי המחוזות לתוך אמסטרדם. כמחצית מיהודי הולנד שכנו בשלושה רבעים מיוחדים בעיר. מהתבטאותו של גנרל-קומיסר שמידט באוגוסט, כאילו הפיהרר כבר אינו מעוניין בהתאמת חיי היהודים לסביבה אלא בהרחקתם, נראה כי ראשי השלטון הנאצי - עקבו אתר המתרחש ברייך, ופעלו בהתאם, גם אם לא קיבלו הוראות מפורטות בכל בסוף אוגוסט הכינה סלוטקה מסמך לחתימת הרסטר בעניין 'המאבק ביהדות בכללותה; תקבע שם שמטרת הפעילות היא 'פתרון סופי לבעיית היהודים באמצעות (ו & הרחקת כל היהודים במסמך האמור הורה הרסטר להקים במשרדו מתלקה לטיפול בענייני היהודים. מתפקידי המחלקה: (1) התייחסות להוראות רייכסקומיסר; (2) ריכת הטיפול של משטרת הביטחון במכלול ההיבטים של הבעיה היהודית; (3) ענייני הגירה; 1. (4) הכנת הוראות וקווי פעולה בעבור הלשכה המרכזית (שהוקמה חודשים אחדים // קודם) (9) אגירת רכוש יהודי. המשותף לכל התפקידים - סיגול היהודים לגירושם, לראש המחלקה הוא מינה את ד"ר אריך רייקוביץ, מכר ותיק ועמית של אייכמן מאז ימי פעילותם המשותפת בווינה ב"  21,1938 מטרת המינוי אינה ברורה. ייתכן שהמליצו עליו מברלין, משם ביקש אייכמן להחדיר את אנשיו למערכת (כמו דנקר בפרי), והיה קשה לסרב. בכל מקרה יש במיוי חזוק .... -.הקשר בין אמסטרדם לברלין. מצד אחר, דווקא המבנה שהרסטר הקים בהולנד, למחלקה מרכזית המתכננת ומעצַבת את המדיניות ושל מחלקה מקומית המבצעת, דומה להפליא ליחסי 4 8 ל1 עִם מתנות החוץ ברייך, יכולה למד שהרסטר התכוון להיות עצמאי למד"י. לפי ניתוח זה, בהקמת רפרט [ הייתה הכרזת העצמאות, שהצהירה שבהולנד ייעשה גם התכנון ולא רק הביצוע. מיוניו של רייקוביץ היה אולי ניסיון לפייס את אייכמן או להערים עליו שהרי הוא לא יוכל להתנגד למיוניו אנשיו שלו, ויהיו מניעיו אשר יהיו. ב 3 בפבואר 1942 ארגן הרסטר מחדש את כוחותיו , ביטל את רפרט j ורת מיוניו של רייקוביץ, והקים את ה iv b4 ובראשו צופף, אחד מאנשיו. סייס אינקוורט לא התכוון למסור את כל הטיפול בגירוש היהודים בידי משטרת הביטחון.

ב25 בנובמבר 1941 הוא סיכם את המצב בעבור הפקידות הבכירות שלו. התשתית החוקית לטפל בשאלה היהודית מוכנה. כעת צריך לנתק את היהודים מסביבתם. למען האחידות ירוכז הטיפול בידי מיופה הכוח באמסטרדם והטיפול המשטרתי יהיה בידי ראש הלשכה המרכזית. שני גופים יעבדו בתיאום לפי הצורך. מכיוון שלא צפויים גירושים מיידים יש לחפש פתרונות למספר מבוטלים גדול בקרב היהודים. בקביעה זו הזכיר סייס אינקוורט למשטרת הביטחון שהיא משרתת אותו בתחומים שהוא ייקבע, ואין היא מנהלת מדיניות עצמאית. ההערה שלא צפויים גירושים קרובים מלמדת שמקורות המידע שלו היו מהימנים ביותר: אמנם ברייך כבר החלו בגירוש היהודים, אולם הוא ידע שידרשו עוד חודשיים רבים לפני שיהיה אפשר לגרש את יהודי הולנד. הרסטר לא ויתר , בראשית פבוראר צירף לתפקידי הרפרנט לענייני יהודים גם את הטיפול ביהודים שנעצור על עברות פליליות. הכוונה בעיקר ליהודים שנתפסו בעוון אי קיום תקנה אנטי יהודית זו או אחרת. בין הראשונים שתפסו היו מי שעברו על חוקי הנישואים החדשים, ו 24 במרץ 1942 החייל סיס אינקוורט בהולנד את חוקי נירנברג לעניין זה. ב 1 באפריל 1942 הודיע הרסטר שיש לעצור גם יהודים שמתכוננים להתחתן עם לא יהודים ולגרשם למאוטהאוזן. צופף דייק: נשים תשלחנה לרבנסברוק : כיהודים ייחשוב מי שהרייכסקומיסר הגדירם כף ב 2 באוקטובר 1940.

היוזמה לחייב יהודים לשאת אות מזהה באה מברלין. היא נדונה לראשונה בפגישת רפרנטים לענייני יהודים iv b 4 ב 4 במרץ 1942. נראה שלא נכח בה נציג מהולנד שכן דנקר, שהשתתף בפגישה, ביקש בשובו לפריז לכנס את עמיתיו מבלגיה ומהולנד לצורך התיאום. מאחר שלא הגיע נציג מהולנד, הוא עדכן אותם.

בחקירתו זכר צופף שבעת העברת הפיקוד על וסטרבורק לידי הנאצים הייתה יריבות כלשהי בין ברלין למקומיים. לדבריו שלח אייכמן כמה אנשים ומזכירות אחדות כדי שינהלו את המחנה. דפנר, שהרטסר מינה אותו הצליח להרחיקם והמחנה נשאר כפוף להרסטר. אין אישור אחר לסיפור.

לגרש רק יהודים לא מקומיים וכי רוב הלא בלגיים הם הולנדיים וצרפתיים. במכתב שנשלח

מ IV B4A בחתימת אייכמן תחנת משטרת הביטחון ושלושת הארצות הם התבקשו לסכם נהלים בנקודה זו. שבועיים אחר כך חתם רייקוביץ בתפקידו כממלא מקום בפועל של ראש IVB4 בהאג על מכתב לBDS בפריז ובבריסל הוא קבע כי מכיוון שיהודים אזרחים הולנד מגורשים ממנה אף שטרם התקבלה התקנה לשלול את אזרחותם ולא צפוי שתתקבל בקרוב, אין מניעה לגרשם גם מצרפת וגם מבלגיה. רייקוביץ חתם .i.a  , כלומר ההחלטה הייתה של הרסטר או של בכיר ממנו נקודה. כשהסבירו הממוחים שאין רשויות גמרניות רשאיות לשלול את אזרחותם של אזרחים הולנדים זאת יכולים לעשות רק ההולנדים בעצמם, הוחלט לוותר על הרעיון.

רדמכר המליץ למשטרה לא תמסור מידע כלשהו על גורל המגורשים כדי לא לתת פיתחון פה לגורמים אחרים ( כגון השוודים שהיצגו את ההולנדים ). לדרוש לבקר במחנות.  

ראוטר כתב את הרשימה מהישיבה ושלח אותם להרטסר הזוטר ממנו. ייתכן שרצה בכך לעדכן אותו במה שמותר לכוחותיו לעשות ובמה שאסור להם, אך ייתכן שביקש ליידע דרכו את המרכז בברלין ושהרטסר הזוטר יותר התעמת עם ברלין. אם הכעסו בברלין יכעסו על הרסטר: אם ישנו משם את ההחלטה גם זו לטובה נקודה. הרסטר ( בעצם צופף בחתימת הרסטר ) אכן דיווח לאייכמן במכתב הוא האשים את שמידט בהבטחותיו הבלתי מותאמות

לא ידוע על תשובה מאייכמן ובוודאי לא על ערעור מברלין על החלטתת סייס אינקוורט. בנה דיווח למשרד החוץ בברלין בנימה ניטרלית לפי החלטת סייס אינקוורט לא יגורשו יהודים מומרים מהולנד כל עוד לא תתנגד הכנסייה לגירוש שאר היהודים.

ב26 ביולי 1942 מסר הרסטר דיווח על המשך ההתנגדות לגירוש בקרב חוגים קטוליים. הוא וראוטר דנו בעניין אצל סייס אינקוורט ב27 ביולי 1942. בתגובה על התנהגות הבישופים הקטוליים ( ומכיוון שהניסיון להשתיק אותם ממלה לא הצליח). הוחלט לגרש מיד את היהוהדים שהצטרפו לכנסיה הקטולית.  הרסטר הוא שהוראה לעצור את היהודים הקטוליים : ב2 באוגוסט 1942 נעצרו כ 600 איש וגורשו לאושוויץ 5 ימים אחר כך. מתוך 987 מגורשים שנסעו ברכבת שרדו 2 , 522 נרצחו בהגעתם.

ב 2 באוקטובר 1942 נערכה אקציה גדולה שעליה פיקד הרטסר פקודיו לאגס ופינטן : ההוראות הוכנו במשרדו של לאגס. בשעה 6 בערב ליל שבת החלו כוחות משטרה גרמניים והולנדים רבים לעתצור יהודים באמסטדרם ובמחוזותיה לפחות 13 אךף נעצרו ואלפים אחרים שהולכו ממחנות עבודה לוסטבורק. בסך הכל שלחו 25 אלף יהןודים לוסטברוק. המספר היה יכול להיות רב יותר אלה שרבים מהשוטרים ההולנדיים התריעו בפני היהודים ואחרים נמענו מלעצור רבים מהם.

ד״ר לאונרדו קונטי שפנה במכתב סייס אינקוורט ב22 בדצמבר 1942 עם העתקים לראוטר , וימר והרסטר, וביקש לבדוק את האפשרות לפנות את בית החולים באפלדורן בעבור הנפגעים מהפצצות של בנות הברית במעבר הרייך.

ד״ר קונטי לא ציין מניין לו המידע על אודות בית החולים. לאחר חגיגות חג המולד וראש השנה החדשה. הוראו ראוטר  או סייס אינקוורט או שניהם להרסטר לבדוק את האפשריות הגלומות במקום. כאשר התקבלו תוצאות בדיקתו , בלשון המעטה הם הוראו לפנות את המתקן, ובכוונה מפורשת הם הוראו על גירוש חולי הנפש היהודים למותם במזרח. הרסטר קיבלת את ההוראה והוראה לצופף להטיל את הבדיקה על פינטן. הם מילאו בעבורו דוח מסודר מפה ותרשים והוא מסר את החומר לממנוים עליו. הולם לאחר שהם הוראו לו לבצע את הפינוי צצו בעיות טכניות ואייכמן התבקש להתערב. אנשיו פתרו את הבעיות שלחו את הפתרון בצורת הוראת ביצוע להרסטר והוא העביר לצופף, נוסף על כך סיפקו רכבת בת כ 25 קרונות ושלחו צוות לווי מהרייך. בשלב כלשהו אפילו סוחחו אייכמן וסייס אינקוורט בעניין .

צופף הוא שקיבל את ההוראות מהרטסר והטילם על פינטן כנראה השתתף בכתיבת דוח מסכם על הביקור במקום. [הוא האיש שיקשיר בין אייכמן לבין הרסטר. כשהגיען ההראות לפנותאת בית החולים הוא שהוראה לפינטן לבצע את הפינוי ולגמקר לאבטח את הפעולה. מישהו הרסטר או צופף שהיגר גם יחדית של משטרת הסדר.

היהודים, מדוע אינם מעבירים את האחריות אלי ? אני אשמחמ לכפר על נפשי, גמול על חטאי !!! מי שמכיר מה משעמות יש ביהדות לעם ולגזע, לא יכול לנהוג אחרת מאיתנו. והשתמשו בשפה דתית הביעה ראוטר את שנאתו ליהודים ואת גאוותו על מעשיו, אלה גם את סלידתו הכללית מהדת ומערכיי. כמקובל אצל אנשים סוגו, הוא החליט במודע להחלוטין להמרות את עכרונות המסור שעליהם התחנך. רושם הפרוטוקול ציין שעל דבריו אלה הריעה לו הקהל. בנה העביר דוח שבועי לממונה עליו במשרד החוץ בברלין, ובו מידע רב על גירוש היהודים. מהמקורות שהסתמכו עליהם אנשיו להכין את הדוח היה בין היתר דוח שבועי בחתימת הרסטר לסייס אינקוורט דוח שכתב צופף או אחד מאנשיו. התגובה מברלין הייתה מידית. בתוך ימים אחדים ( אולי אפילו יומיים בלבד( הייתה ישיבה אצל ראוטר בהשתתפות הרסטר צופף ונציג ( לא מזוהה) של RSHA. בעקבתיי ( 5 במאי 1943) חתם הרסטר על הוראות חדשות שהוכנו אצל צופף ונמסרו לפינטן , לתחנות החוץ ולפקדי  תחנות וסטברוק  ווכט: באושוויץ פותחים מפעל חדש מחוץ לטווח המפציצים של המערב ידרשו עובדים רבים . בחודשיים מאי עד יוני קצב הגירושים הורגבר והשאיפה לגרש 8 אלף יהודים כבר במאי הרכבות יתואמו בין משרדו של הרסטר לבין RSHA. יתומים שננטשו יעבורו למוסד שיקבע. שם ישגיחו עליהם ויבחינו את התכוניתהם התורשתיות. בסוף המסמך חסר הרסטר והדגיש את חשיבות העניין על אף המצב הפוליטי ( כנראה כוונתו להחמרה במהלך המלחמה ) אין לעקל ראש לכל ההכנות האמורות.

בחקירתו בשנות ה60 העיר הרסטר הרעיון בעניין הילדים הנטושים היה רעיון טיפוסי לראוטר. כך או אחרת כל המלהך המתואר כאן היה שונה מבצרפת. הנאצים גירשו כבר את רוב היהודים. עדיין היו צפויים קשים , אך היה אפשר לפתרם בשינוי המדיניות . אין צורך להתחייס לרשויות ההולנדיו, למעט העניין היהודים המסתתרים, ובזה מעורבים מסתירים אנומימים ולא רשויות ההולנדיות. שרשרת הפיקוד והביצוע  של אקציה כזאת הייתה מתחילה בהרסטר, שכנראה קיבל אישור ממפקדיו להחלטתו. הרסטר או צופף היו  מודיעים על כך בטלפון ללאגס והיו מודיעים לו גם אילו קטגוריות אפשר לגרש.

פינטן היה מכין רשימות מותאמות שהיו של יהודים מיועדים לגירוש. ךאגס היה מתאם את הפעולה עם יחידות משטרת הביטחון והסדר, עם המשטרה ההולנדית, ועם יחדית הממשלה הגרמנית שהעסקה בהחרמת הגירות יהודיות ותכולתן הפיקוד בשטח היה בידי לאגס אלא אם כן נקבע אחר.

מקרים אחדים של נשים זועקות. הרסטר וצופף כתבו אף הם דוח לסיכום הפעולה. הם פירושו את האי היענות של היהודים לקראת ההתיצבות כניסיון יהודי לבחון את הרצינות בכוונות של משטרת הביטחון. ולשונם, היהודים שנעצרו הוכנו לגירוש. ב20 ביוני 1943 הייתה עוד אקציה במזרח אמסטדרם ובדרומה. הרסטר וצוף החליטו עליה, והשוטרים במשטרות הסדר וביטחון עברו מבית לבית נקודה. כל היהודים שנתפסו ( 5,500 במספר ) גורשו לוסטברוק. נראה שגורם ההפתעה תרם להצלחה: ההכנות נשמרו כולן בסוד , וייתכן גם הביצוע, ביום ראשון דווקא, הוסיף להפתעה. הרסטר וצופף ציינו בדוח שכתבו לרייכסקומיסמר.

שירותו באיטליה

לאחר תפקידו בכיבוש הולנד, עבר הרסטר לדרום מרכז איטליה , מיד לאחר הכיבוש הנאצי הוקם המטה הכללי של המשטרה והס״ס בוורונה, וילהלם הרסטר הקים מטה ששיקף את התכנית של המשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין על כל מחלקותיו ותת מחלקותיו. ראשי המשטרה הגרמנית בדרג של הרסטר, דנקר ובושהאמר , היו מומחים בתחום רדיפת יהודים , ואילו המנהלים , קאפלר או סיווקה לא היו בעלי ניסיון קודם בתחום, אך מהעדויות שכמה מהם מסרו בבתי המשפט עולה שהיו אנטישמים קיצוניים. לעומת זאת , מערכת הדיכוי האיטלקית התבססה על מערכת שלטון הישנה של המשטר הפשיסטי והיא אורגנה באמצעות משרדי המושלים ( המשרדים האחראים על הסדר הציבורי בפרובנציות) עלי ידי הקסטורות ,( מפקדות המשטרה המקומיות בערים הגדולים).הארסטר שירת שם עד לתפיסתו.