משתמש:נוביסלב ז'אליץ'/מקסימיליאנו הרננדז מרטינז
מקסימיליאנו הרננדז מרטינז (בספרדית: Maximiliano Hernández Martínez; אוקטובר 1882 - 15 במאי 1966) היה נשיא אל סלבדור מ -4 בדצמבר 1931 עד 28 באוגוסט 1934 ושוב החל מ -1 במרץ 1935 עד התפטרותו ב- 9 במאי 1944. הוא היה מנהיג אל סלבדור במלחמת העולם השנייה. בזמן שכיהן כסגן הנשיא תחת הנשיא ארטורו אראוג'ו ושר הביטחון, תפסה דירקטוריה את השלטון במהלך הפיכה בארמון, ושמה לאחר מכן את הגנרל הרננדז מרטינז לנשיא אל סלבדור.
הוא היה נשיא אל סלבדור במשך כמעט 12 שנים ושלט במדינה עם מדינה סמכותנית בעלת מפלגה אחת, המפלגה הפאשיסטית והאנטי-קומוניסטית "פרו פטריה". שלטונו התאפיין בהונאת בחירות ואכזריות, ובמיוחד בטבח האיכרים באל סלבדור בשנת 1932, המכונה "לה מטנזה" ("הטבח"). תחת שלטונו הצטרפה אל סלבדור למעצמות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ב- 8 בדצמבר 1941 בעקבות הפצצת פרל הארבור. הוא גם תרם למדינה באמצעות פרויקטים תשתיתיים כמו הכביש המהיר הפאן-אמריקני וגשר קוסקטלן. הוא גם הקים את בנק הרזרב המרכזי, אך בסופו של דבר הוא נאלץ להתפטר ב -9 במאי לאחר מרד צבאי בחודש שקדם ותסיסה אזרחית מאסיבית.
חייו האישיים המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקסימיליאנו הרננדס מרטינז נולד לריימונדו הרננדס ופטרונילה מרטינז ב- 20 באוקטובר 1882. הוא הצעיר מבין שמונה ילדים: אלברטו, כרמן, אספרנסה, מרינה, אדוארדו, רוזה, גלוריה ומקסימיליאנו. מערכת היחסים המשפחתית שלו עם משפחתו היתה תמיד מתוחה בגלל אמונותיו התיאוסופיות, שהיו שונות מדת המשפחה: הקתולית הרומית. הוא היה צמחוני בגלל אמונותיו הדתיות והיה אובססיבי לתורת הנסתר, המדע, והאמונה שלו בגלגול נשמות. הוא היה פרוש ומסתפק במועט, הרגל שהוחדר אליו בקפידה על ידי אביו.
לימודיו וקריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא למד בתיכון במכון הלאומי באל סלבדור. לאחר שסיים את לימודיו בחינוך העל יסודי, הוא נכנס לבית הספר הפוליטכני בגואטמלה, שם השיג את התואר סגן משנה. הוא חזר לאל סלבדור במהלך נשיאותו של הגנרל תומאס רגאלאדו. עם שובו למד במתקן למשפטים ומדעי החברה באוניברסיטת אל סלבדור.
הוא הועלה לדרגת סגן ב- 17 בנובמבר 1903; לקברניט ב- 23 באוגוסט 1906; באותה שנה, במלחמת טוטופוסט השלישית עם גואטמלה, בה נלחם הרננדז מרטינז תחת הגנרל טומאס רגאלאדו; לסגן אלוף ב- 6 במאי 1909; ולבסוף לקולונל ב- 15 ביוני 1914. ב- 14 ביולי 1919 קידמה אותו האסיפה המחוקקת הלאומית לדרגת תת-אלוף והגזירה החקיקתית אושרה על ידי הנשיא חורחה מלנדז רמירז ב- 17 בספטמבר. הוא מונה לשר המלחמה בשנת 1921.
עליה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות לנשיאות ב- 1931 היה בתחילה מועמד למפלגה הרפובליקנית הלאומית שהוקמה לאחרונה. הוא איחד כוחות עם ארטורו אראוג'ו ממפלגת העבודה של אל סלבדור, כשהוא מתמודד על מצע רפורמיסטי. הכרטיס זכה בבחירות בהפרש של 46.65% ו -106,777 קולות במה שנחשב לבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות בתולדות אל סלבדור והאחרונות במשך למעלה מחצי מאה.
הסיבה להפיכה הייתה שצוותים צבאיים מסוימים לא שילמו את שכרם, אם כי לפעמים מיוחסים לירידת מחירי הקפה בחו"ל. המציאות היא שקצינים לא קיבלו שכר ושר האוצר רק שילם למשטרה, שנותרה נאמנה לנשיא. קציני הצבא כעסו והדיחו את הנשיא אראוג'ו ב- 2 בדצמבר 1931. במקומו הקימו הקצינים הצבאיים את המנהיג האזרחי. יומיים לאחר מכן ב -4 בדצמבר, מקסימיליאנו הרננדז מרטינז הפך לממלא מקום נשיא אל סלבדור.
ארצות הברית לא הכירה בלגיטימיות של עלייתו של הרננדס מרטינז לשלטון או בממשלתו עקב אמנת מרכז אמריקה לשלום וחיים בשנת 1923 ורק הכירה בממשלתו לאחר שממשלתו דיכאה את ההתקוממות הקומוניסטית בראשית 1932. הרננדס מרטינז הוקיע בסופו של דבר את חברותה של אל סלבדור באמנה ב -26 בדצמבר 1932.
נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לה מטנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות המחוקקות נקבעו ל 3-5- בינואר 1932 וממשלת הרננדז מרטינז הבטיחה בחירות חופשיות והוגנות. עם זאת, כדי להשתתף בבחירות, היה צורך לרשום את המצביעים בעיריותיהם לצד מפלגתם, ובכך לתת לממשלה רשימה של חברי המפלגה הקומוניסטית. הקומוניסטים זכו במספר עיריות אולם הרננדז מרטינז ביטל את תוצאות הבחירות וביטל בחירות המשך שנקבעו ל-10-12 בינואר.
בתגובה לביטול הבחירות, רבים במפלגה הקומוניסטית בסלבדור האמינו כי התקוממות מזוינת היא הבחירה היחידה שכן גם הדמוקרטיה והן הממשלה הסמכותית של הרננדז מרטינז נכשלו שניהם. המרד תוכנן לאמצע חודש ינואר. בינתיים, איכרים ילידים תכננו גם מרד משלהם כדי למחות על תנאי החיים העניים במערב אל סלבדור.
ב- 22 בינואר 1932 תקפו איכרים במערב אל סלבדור צריפים צבאיים ואחוזות עשירות והרגו כמאה איש. המורדים, ובראשם פליסיאנו אמא, פארבונדו מרטי, מריו זפטה ואלפונסו לונה, השתלטו על השליטה בעיירות ג'ויה, נהואיזלקו, איזלקו וטלקופן. מגורי חיילים בעיירות כמו אחוחאפאן, סנטה טקלה ובונסונאט התנגדו להתקפות ונשארו בשליטת הממשלה.
הרננדז מרטינז הגיב במהירות להתקוממות במערב אל סלבדור והורה לצבא לדכא את המרד. הוא ארגן כמה מקציניו הצבאיים כדי לבצע משימות ספציפיות כדי לרסק את המרד. הגנרל חוסה תומאס קלדרון הוטל על פינוי מורדים ממערב אל סלבדור, הקולונל אוסמין אגוארה וסאלינס היה אמור לעצור את המנהיג הקומוניסטי פרבונדו מרטי, הקולונל סלבדור אוצ'ואה נאלץ לכבוש מחדש את סנטה טקלה, ורס"ן סאטורנינו קורטז נאלץ לכבוש מחדש את טקובה.
אחרי 72 שעות המרד דוכא. המספר הספציפי של הקורבנות אינו ידוע, אך ההערכות נעות בין 10,000 ל- 40,000 לכל המרד. ההיסטוריון האמריקני תומאס אנדרסון אומר כי לא היו יותר מ -10,000 הרוגים. הוא כן מקבל כי הצבא הרג אנשים ללא פסק דין וכי הם נהרגו בדרך כלל על ידי כיתת יורים לאחר שנאלצו לחפור קברים משלהם. בדרך כלל הם היו צריכים להיות הודים, בדרך כלל גברים, מהעיירה, ולהירשם כמצביעי המפלגה הקומוניסטית באותה עיר. מנהיגי המרד הוצאו להורג כולם: על פליסיאנו אמא בוצע לינץ' ואילו המנהיגים הקומוניסטיים הוצאו להורג על ידי כיתת ירי.
לאחר הסכסוך, הניצולים ניסו לברוח לגואטמלה. בתגובה הורה הנשיא חורחה אוביקו לסגור את הגבול ולמסור את כל מי שניסה לעבור לצבא סלבדור.
כפתרון הסכסוך, האסיפה המחוקקת של אל סלבדור הוציאה את הגזירה המחוקקת מס '121 ב- 11 ביולי 1932, שהעניקה חנינה ללא תנאי לכל מי שביצע פשעים מכל סוג שהוא במטרה "להחזיר סדר, להדחיק, לרדוף, להעניש וללכוד המואשמים בפשע המרד של השנה".
נשיאות סמכותנית אך יעילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למדיניות הממשלה של הרננדס מרטינז היו השפעות שונות על חיי התרבות, הפוליטיקה והכלכלה במדינה. בהקמת ממשלה ריכוזית, הוא השתתף כמעט בכל ההחלטות שהיו צריכות להתקבל, וכיוון כמעט כל אחת מפעילות ממשלתו. הוא הרחיק את הצבא, פרט לעצמו, מהממשל האזרחי במדינה, וכתוצאה מכך הקצינים הצבאיים היו מיעוט בממשלתו. שכרם של פקידי הממשלה וצבא היה נמוך ביותר בהשוואה לתקופות קודמות, שהפחידו באופן משמעותי את הצבא מהתעניינות בהשתתפות בממשלה למרות ששכר גבוה יותר היה אחת הסיבות לכך שהצבא הפיל את ממשלת אראוג'ו בשנת 1931. עם זאת, הוא תמיד העדיף להיות קרוב להגנה צבאית, ולכן העביר את משרד הנשיאות ואת בית משפחתו לבית הספר דאז לבנים, ליד צריפי אל-זפוטה.
הוא קידם צמיחה כלכלית על בסיס הרחבת מטעי קפה גדולים, ובכך הועיל לבעלי אדמות ויזם קשרים בין הצבא לאוליגרכיה. במהלך נשיאותו, הקמת הבנק המרכזי ובנק המשכנתאות, חברת הקפה סלבדור, תיבת האשראי הכפרית, קואופרטיב הכותנה, המינהל הכללי לעבודות ציבוריות והשיפור החברתי, פיתחו יצירה ראויה לשבח במסגרת תפקידיהם.
כבישים הוקמו ברחבי הארץ כמו הכביש המהיר פאן-אמריקני והאיצטדיון הלאומי פלור בלנקה שם נערכו המשחקים השלישיים של מרכז אמריקה והקריביים בשנת 1935. מבנים כמו בניין הטלגרף, טירת המשמר הלאומי לשעבר (המטה הנוכחי של המינהל הכללי של המשטרה האזרחית הלאומית), וגשרים גדולים כמו גשר קוסקטלאן מעל נהר הלמפה נבנה בשנת 1942.
ב- 23 בפברואר 1932 החלה ממשלת סלבדור את החוב החיצוני שלה וקבעה כי היא לא תשלם את החוב אם לא יתרככו האינטרסים ותוארך לתקופת כהונתו של החוב. החוב הנקי, כלומר ללא ריבית, נפרע במלואו בשנת 1938, אם כי הריבית לא שולמה עד 1960. לאחר ששולם החוב, הציע הרננדז מרטינז באמצעות לוח זיכרון שהונח בעצרת המחוקקת את מדיניות אי רכישת ההלוואות הבינלאומיות בעתיד. למרות יוזמה זו, הוא גם רכש הלוואות להקמת הכביש המהיר-אמריקני. לעומת זאת, ב- 12 במרץ 1932 הוא גזר על חוק המורטוריום, שבאמצעותו הפחית את האינטרסים של החייבים שעמדו ליפול לפשיטת רגל. בנוסף, במטרה לייצב את ערך הקולון, הוא הקים את בנק הרזרב המרכזי של אל סלבדור בשנת 1934, תוך פיצוי בנקים פרטיים על הפסקת הנפקת כסף.
באשר למדיניות המתייחסת ישירות לאוכלוסייה, מנהגיו התיאוסופיים גברו. לדוגמה, כשפרצה מכת אבעבועות שחורות בסן סלבדור, הוא התייחס אליה באמצעות כיסוי המנורות בכיכרות בנייר כחול, בתקווה ש"רופאים בלתי נראים "יצילו את מי שעתיד היה לחיות. בין השאר הוא קבע כי כל מי שביקש השכלה היה נחשב לקומוניסט. במיוחד הוא שלל מהעובדים את הגישה לחינוך מכיוון שלדבריו "בקרוב לא יהיו יותר אנשים שמוכנים לעבוד במשימות ניקיון."
ביולי 1932 הקים את הקרן לשיפור חברתי, ובאוקטובר את המועצה הלאומית לשיפור חברתי, שעיקרה רכישת בתים ומתן הלוואות רכות לחקלאים לרכישתם. עם זאת, פעילות זו לא הביאה לתוצאות הצפויות על ידי האוכלוסייה. למרות שרפורמה זו תוארה כרפורמה אגררית, אין זה נכון, מכיוון שהאדמות לא הופקעו, אלא נקנו בשוק מחיר ונמכרו במחיר נמוך יותר, תוך שימוש בכספים לאומיים שלעולם לא ישולבו מחדש ויעברו לשטח ידיים של בעלי האדמות של אז. בתים נבנו גם הם כדי להימכר באותם תנאים, אם כי הדבר התרחש בקנה מידה קטן יותר.
הרננדס מרטינז שינה את חוק המשטרה משנת 1879, האוסר על אזרחים לשאת כלי נשק, סכינים, מצ'טות או להבים והופך את ההתחמקות מהפקודה האמורה לפשע. הוא גם קבע כי אלה שלא היו להם משרדים משפטיים או דרך חיים אמיתית, יירדפו וייענשו כעצלנים. העונש על גניבה היה קטיעת יד, ולנוכח ההישנות, גזר הדין היה מוות על ידי כיתת יורים. הוא כרת בריתות חזקות עם הכנסייה הקתולית, והשיג את היתרון של שני מונסניארים באותה תקופה, מונסניגור בלוסו ומונסניגור צ'אבז וגונסלה, שהיו נוכחים תמיד בהוצאות להורג פוליטיות ואחרי המרד ב -1932, הציעו מיסות בהכרת תודה לצבא הצבאי ניצחון.
בעניינים צבאיים הוא חיזק את ההתמקצעות של קצינים באמצעות מלגות לימודים צבאיות, במיוחד לאיטליה. הוא מימן הקמת טנק מלחמה, חמוש בשישה מקלעים כבדים. ב- 24 באפריל 1938 מונה אברהרדט בוהנשטד, גנרל ורמכט, למנהל בית הספר הצבאי סלבדור.
בשנת 1939 הוא קרא לאסיפה המכוננת לנסח ולאשרר חוקה חדשה, שהחידוש העיקרי בה היה הכללת ההצבעה הנשית בתנאים מסוימים של מוצא חברתי ורמת השכלה.
בשנת 1943, הרננדז מרטינז ניסה להגדיל את שיעורי מס היצוא כדי להשיג הכנסות גבוהות יותר עבור אל סלבדור, מה ששבר את הקשר שהיה לו עם האוליגרכים.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כניסת מלחמת העולם השנייה פירושה עלייה ביצוא לארצות הברית ושיפור הכלכלה בסלבדור. זה איפשר להרננדז מרטינז לבצע רפורמות חברתיות וחלוקה קלה מחדש של אדמות באמצעות תוכנית אגררית.
מרטינז נמשך מאוד להצלחות של ממשלות אירופה הפשיסטיות, ובמיוחד היטלר, מוסוליני ופרנקו. בשנת 1938 מינה את אברהרדט בוהנשטד, אלוף הוורמאכט, למנהל בית הספר הצבאי בסלבדור. בנוסף הוא פתח ביחסים דיפלומטיים עם הרודן הספרדי פרנסיסקו פרנקו והיה מהראשונים שהכירו בממשלתו. בנוסף, הוא העניק הכרה דיפלומטית למדינת הבובות היפנית מנצ'וקו ומדינת הבובות הגרמנית הסלובקית. הסחר עם גרמניה ואיטליה התגבר בשנים 1935-1937 ואל סלבדור קנתה כמה מטוסים מהממשלה האיטלקית עבור חיל האוויר של אל סלבדור מאחר והמטוסים האמריקנים היו יקרים מדי. אל סלבדור שלחה קצינים צבאיים לאיטליה לאימונים צבאיים. משנת 1930 ועד 1940 היבוא ויצוא מאל סלבדור היה יותר לגרמניה מלארצות הברית. ההשפעה הפשיסטית הייתה כה נפוצה באל סלבדור, עד שלמדו תלמידי בית הספר לבצע את הצדעה הרומית וכ -300 גברים שחיקו את החולצות השחורות האיטלקיות צעדו ברחובות בסן סלבדור בעקבות הכניסה האיטלקית למלחמת העולם השנייה ביוני 1940.
עם זאת, בלחץ של ארצות הברית, קונה ההקפה העיקרי של אל סלבדור, הוא נאלץ לנטוש את אהדותיו והסכים להתיישר לצד בעלות הברית של מלחמת העולם השנייה ב- 8 בדצמבר 1941 לאחר ההפצצה היפנית של פרל הארבור. באופן דומה, תושבי גרמניה ואיטליה באל סלבדור הופקעו מאדמותיהם ונשלחו למחנות ריכוז, מה שהקנה להם הכרה דיפלומטית מארצות הברית.
שינוי זה במדיניות החוץ שלו, כמו גם הדיכוי נגד הקומוניסטים ומתנגדי ממשלתו, אפשרו לו להשיג תמיכה גדולה יותר מארצות הברית. עם זאת, המצב השתנה בגלל סירובו של הרננדס מרטינז לקבל 3,000 חיילים אמריקאים להגנה על תעלת פנמה. ארצות הברית הציבה כוחות במדינות הסמוכות לתעלה, למעט באל סלבדור, בהינתן הסירוב לנשיאות. הסיבה שהרננדז מרטינז נתן לדחיית הבקשה האמריקאית הייתה שמכיוון שלכוחות המגיעים יהיו אחוזים גבוהים של חיילים שחורים, וקיים סיכון שהם יתרבו באל סלבדור וימלאו את אל סלבדור בילדים שחורים.
אל סלבדור לא שלחה גברים להילחם בשדה הקרב במהלך המלחמה, אך היא שלחה חיילים לבצע תחזוקה בתעלת פנמה. במהלך מלחמת העולם השנייה הציל הקולונל ז'וזה קסטלנוס קונטררס 40,000 יהודים במרכז אירופה בכך שסיפק להם מקלט מדיני וזייף דרכונים סלבדוריים.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלתו של הרננדס מרטינז זכתה לביקורת רבה על ידי מגזרים שונים, והתמקדה בעיקר בפרקטיקות התיאוסופיות שלו ובהשלכותיהם על מעשיו כשליט. ראשית, אמונתו של הגנרל כי המדינה חייבת להיות בעלת כוח מוחלט על יחידים הביאה אותו להמיר את המדינה כבקר אינדיבידואלי, והעניק לו כוח חוץ-חוקתי על החיים הלאומיים, והעניקה לו שליטה על הכוחות המזוינים. הייתה לו שליטה קפדנית על אמצעי התקשורת ההמוניים, יישורם לטובת משטרו או פשוט סגירתם מול התנגדות מדי פעם. יתר על כן, הוא ספג ביקורת על גלותם של ההוגים והאמנים החשובים באותה תקופה שלא הסכימו עם ממשלתו. הקשיחות במדדיו ובעיקר זלזולו באיכות האדם הובילה אותו לביצוע מעשים שיסמנו תקדים לאלימות, הקדמה למה שיגיע עשרות שנים אחר כך במהלך הדיקטטורה הצבאית. הטיפול בתקשורת התרחב אל התחום הפוליטי ויצר תנאים כך שאפילו בחו"ל הוא נחשב כנשיא דמוקרטי. לדוגמה, הוא הציב את תא הבחירות למפלגה הקומוניסטית ממש מול מלון נואבו מונדו, בו התאכסנו מספר גדול של זרים, ובמיוחד אמריקאים. הכוונה הייתה ברורה: ליצור דימוי של דמוקרטיה שתוכרה על ידי שאר העולם כנשיא לגיטימי. הוא עשה את דרכו של קיום בחירות לנשיאות בשנת 1935, 1939 ו -1944, ובחירות לחקיקה בשנת 1936, 1939, 1944, עם זאת, הוא היה המועמד היחיד, הוא תמיד זכה ב -100% מהקולות, ומפלגת ה- Pro Patria הלאומית שלו. הייתה המפלגה הפוליטית החוקית היחידה.
עם זאת, הביקורת העיקרית על ממשלתו היא שימוש מופרז בכוח. הוא השתמש בשיטות דיכוי לא שגרתיות המאופיינות באלימות ובחוסר כבוד לשלמותו של האדם.