משתמש:ראובן מ./טיוטה/המשל על מלך בבל
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
תיחום היחידה: בפס' כ"א יש שינוי בנמען ("הכינו לבניו מטבח"). כ"ב-כ"ג: המשכיות עניינית אבל לא סגנונית. להרחיב לגבי ההצעה של בלנקינסופ לחלק לשני שירים. הקשר היסטורי, זהות המלך מושא הקינה - סקירה מפורטת אצל van Keulen 2010 סוג ספרותי, מגמה - פחות או יותר ההפניות שציינתי למטה?
סוגיות פרשניות: "משל" - לא מונח ז'אנרי ספציפי, יש הרבה משמעויות. לאו דווקא שיר לעג. בכל זאת מתאים אולי לדון בזה בהקשר של הסיווג הז'אנרי. Alter 1985 p. 1147: משחק מילים בולט עם "שבט מושלים", "אלינו נמשלת" "השלכת מקברך" - Olyan 2006: כמשמעו (לא הראשון שהציע זאת, קדם לו למשל Holladay 1999). להשוות עם van Keulen 2010 כנצר נתעב - דיון אצל van Keulen 2010 p. 112
Shipp 2003 הוא מקור חיוני. אחרי הקורונה...
"המשל על מלך בבל" הוא שיר קינה לעגני המופנה, על פי כותרתו, כלפי מלך בבלי עלום שם. הקינה המדומה מתארת, בנימה של סיפוק ושמחה לאיד, את גורלו של שליט אכזר שרדה בעמים רבים, ובגאוותו ויהירותו המיט על עצמו חורבן. בחייו לא ידעה גאוותו גבול והגיעה לכדי האלהה עצמית; אך עתה הוא מוטל מת מבלי שזכה קבורה נאותה, אין חולקים לו כבוד כי אם לעג וקלון, והוא מושפל למטה מיתר דרי שאול. הקינה המדומה ערוכה בכמה תמונות, הכוללות התייחסויות ורמיזות קוסמיות ומיתיות המעצימות את הדרמה שבנפילתו של השליט ומשוות לה ממדים קולוסאליים. במקום דברי הספד, המשורר שם בפי הדובר בשיר ובפי הדמויות המקוננות, שסבלו כולן מנחת זרועו של המושל העריץ בדרך זו או אחרת, דברי לעג ושנינה.
בנוסח ספר ישעיהו כפי שהגיע לידינו, קינה זו היא חלק מ"משא בבל" (ישעיהו יג-יד, כג), הראשון בקובץ הנבואות על הגויים שבספר (פרקים יג-כג). פסוקים ג-דא הם דברי הקדמה וכותרת לקינה. גוף הקינה הוא בפסוקים דב-כג, או דב-כא אם אין מחשיבים את הסיומת בפסוקים כב-כג, שנבדלת בתוכנה ובסגנונה משאר הקינה, ושלא כמוה כתובה בסגנון של פרוזה קצובה. יש התייחסות מפורשת לבבל רק בדברי ההקדמה ובסיומת;[1] בשל כך ובשל העובדה שישעיהו ניבא בימי אשור, יש הסבורים שבמקורו נכתב השיר – אפשר שבידי הנביא עצמו – על אחד ממלכי אשור, אולי סרגון השני, ורק בתקופה מאוחרת יותר הוסב אל מלך בבל.[2] ההקדמה לקינה ממסגרת אותה כנבואה לעתיד לבוא, אך מוסכם על הכול כי היא משנית. בקינה עצמה מתואר מותו של המלך כעובדה קיימת; יש הסבורים שאכן נכתבה בתגובה למותו הממשי של מושאה,[3] ואילו לדעת אחרים נכתבה כנבואה (או משאלת לב).[4] באופן כללי, קביעת מועד חיבורה של הקינה, הקשרה ההיסטורי וזהות מושאה הן בעיות סבוכות; יש הסבורים שדמותו של "מלך בבל" מגלמת טיפוס של שליט עריץ יותר מאשר אישיות קונקרטית, ובהתאם לכך פחות חשובה השאלה אם לנגד עיני הנביא עמד מונרך היסטורי זה או אחר.[5] האזכורים של בבל ניתנים להתפרש באורח דומה כסמל למלכות הרשעה.
המשורר מנצל את דרכי הביטוי האופייניות של סוגת הקינה באופן פרודי[6] כדי לשים ללעג את מושאה ולהציג אותו בקלונו. מאפיין פורמלי בולט, לפחות בחלקו העיקרי של השיר, הוא משקלו האסימטרי, הטיפוסי לקינה המקראית ומכונה לעיתים "משקל הקינה", אם כי איננו מיוחד לה: בכל חרוז יש (אידיאלית) שלוש יחידות הטעמה בצלע הראשונה ושתיים בצלע השנייה. מוטיבים אופייניים לקינה מופיעים במהופך: מוטיב ה"אין מי שישווה לו" מתהפך בדברי המלכים-הרפאים בשאול: "גם אתה חֻלית כמונו, אלינו נמשלת".
אין השיר אחיד לכל אורכו בתוכנו, בסגנונו ובמבנהו. עד לפסוק יז השיר סדיר למדי, ואפשר להבחין במבנה של שלושה בתים, כשבכל בית שבעה חרוזים ובכל חרוז שתי צלעות, כאמור, במקצב של 3:2: פתיחה ודברי הברושים והארזים (דב-ח); הרפאים בשאול (ט-יא); הילל בן שחר (יב-טו). בפסוק טז מתחיל בית רביעי, אך מפסוק יז מתערער המשקל האחיד ומתרבים הקשיים הטקסטואליים והפרשניים, הסדירות של הבתים הראשונים מופרת וקשה להבחין במבנה סדיר אחר. גם את סיומו המדויק של השיר קשה לקבוע. בהתחשב בקשיים אלה הוצעו השערות שונות, לעיתים מנוגדות, לגבי מבנהו האמנותי של השיר וחלוקתו הפנימית. רבים סבורים שהטקסט כפי שהגיע לידינו הוא פרי התפתחות ספרותית מורכבת, ושנפלו בו שיבושים.
- ^ ראו למשל Wildberger 1997, עמ' 48.
- ^ למשל Ginsberg 1968; Spronk 1986, עמ' 220; Albani 2004, עמ' 83.
- ^ למשל Ginsberg 1968, עמ' 49.
- ^ Kaiser 1974, עמ' 30–31; van Wyk 1979/80, עמ' 247.
- ^ Wildberger 1997, עמ' 54–55; Alter 1985, עמ' 150. נגד גישה זו ראו ויסמן תשנ"ו, עמ' 120–122.
- ^ להרחבה ראו: Gowan 1975, עמ' 47–48; Kaiser 1974, עמ' 32–33; Yee 1988, עמ' 573–582.