לדלג לתוכן

שמחה לאיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"חזרה למנזר", יצירתו של אדוארד ז'באלה משנת 1868. ניתן לראות את השמחה לאיד על פני הנזירים הצופים בנזיר המנסה לאלף את החמור.

שִׂמְחָה לְאֵיד היא רגש של שמחה נוכח אידו (אסונו או מפלתו) של האחר. היא עשויה לנבוע מקנאה, תחרותיות ושנאה. הביטוי "אין שמחה כמו שמחה לאיד" מעיד על עוצמת רגש זה. שמחה לאיד היא הפן השלילי של שמחה, ויש בה קרבה לקנאה ולצרות-עין.

המושג העברי מוזכר בספר משלי: ”לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד, לֹא יִנָּקֶה” (י"ז, ה'). במשלי נמצא עוד ביטוי דומה: ”בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ – אַל תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ – אַל יָגֵל לִבֶּךָ” (כ"ד, י"ז). בספרות חז"ל נמצא גם הביטוי המקביל "מתכבד בקלון חברו".

במשנה, במסכת עבודה זרה (המשנה הראשונה), מופיע "אידם של עובדי כוכבים", כאשר הכוונה לחגים של עובדי אלילים. הגמרא מסבירה שהביטוי נכתב בלשון סגי נהור, כלומר במקום להגיד "חגיהם של עובדי כוכבים", אמרו "שברם של עובדי כוכבים". מכאן שמשמעות המילה "איד" היא שבר, ומשמעות הביטוי היא "שמחה לשבר" של אדם אחר.

מונח דומה בשפה הגרמנית, "שאדנפרוידה" (Schadenfreude), נקלט כלע"ז ברבות משפות המערב.

הפילוסוף ארתור שופנהאואר, שעסק רבות בנושא הרגש, כתב כי "להרגיש קנאה זה אנושי, להרגיש שמחה לאיד זה שטני". פרידריך ניטשה תיאר את ההומור כ-"שמחה לאיד במצפון שקט".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.