משתמש:Assaf tal4/האימפריה הקוריאנית
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| ראש מדינה | קיסר קוריאה | ||
| עיר בירה |
סיאול (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | 1897 | ||
| פירוק | 1910 | ||
| שטח בעבר | 219,155 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה בעבר | 17,082,000 (נכון ל־1900) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | וון קוריאני | ||
.svg)
האימפריה הקוריאנית הייתה מדינה קוריאנית (מאוחדת) עצמאית שהוכרזה באוקטובר 1897 על ידי הקיסר גוג'ונג משושלת ג'וסון. האימפריה עמדה חסונה עד לסיפוח היפני של קוריאה באוגוסט 1910. במהלך קיומה של האימפריה הקוריאנית פיקח הקיסר גוג'ונג על רפורמת גוואנגמו, מודרניזציה חלקית והמערבזציה של הצבא, הכלכלה, מערכת היבשה, מערכת החינוך, ושל תעשיות שונות. בשנת 1905, קוריאה הפכה לחסות קולוניאלית של יפן ובשנת 1910 היא סופחה על ידי המדינה לגמרי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוריאה בתקופת שושלת ג'וסון (1392-1897) הייתה ממלכת לקוח של שושלת צ'ינג (1636-1912) בסין, וזאת למרות שממלכת ג'וסון נוהלה באופן עצמאי מסין על ידי המלך הקוריאני. לקראת סוף המאה ה-19 הייתה ההשפעה על קוריאה יותר ויותר אזור של סכסוך בין הצ'ינג ליפן. מלחמת סין-יפן הראשונה סימנה את דעיכתה המהירה של כל כוח שמדינת ג'וסון הצליחה להחזיק כנגד התערבות זרה, שכן קרבות הסכסוך נלחמו בקוריאה ובמים הסובבים אותה. בראש ובראשונה החשיבות על שושלת צ'ינג ההולכת ונחלשת, היו על יפן צירים שלחצו לנהל משא ומתן על חוזה שמונוסקי עם צ'ינג. בחתימת האמנה, מהלך שנועד למנוע את התרחבותה הדרומית של רוסיה, התמודדה יפן על השליטה בחצי האי ליאודונג וקוריאה אל מול הצ'ינג. רוסיה ראתה בהסכם זה מעשה כנגד האינטרסים שלה בצפון מזרח סין ובסופו של דבר הביאה את צרפת וגרמניה לצדה, ודחפה להחזרתו של חצי האי ליאודונג לידי הצ'ינג.
באותה תקופה הייתה יפן חסרת אונים להתנגד ללחץ זר שכזה, במיוחד מצד מדינות שנחשבו למתקדמות בהרבה אותם היא ביקשה לחקות, וככזו ויתרה על טענתה לחצי האי ליאודונג. עם הצלחת ההתערבות של שלוש המדינות (רוסיה, צרפת, גרמניה), רוסיה התגבשה כמעצמה מרכזית נוספת במזרח אסיה, והחליפה את שושלת צ'ינג כישות המשפיע על קוריאה. בג'וסון דגלו בקשרים קרובים למניעת התערבות יפנית נוספת בפוליטיקה הקוריאנית. המלכה מין (שכונתה לאחר מכן בשם "הקיסרית מיונג-סונג" ), אשת המלך ג'וגונג, גם הכירה בשינוי זה ופעלה רשמית למען קשרים דיפלומטיים קרובים יותר עם רוסיה כדי להתמודד נגד השפעה יפנית.
המלכה מין החלה להופיע כדמות מפתח בעשייה הקוריאנית ברמה הגבוהה יותר נגד ההשפעה היפנית. יפן, ראתה את עיצוביה בסכנת הכחדה עקב פעולות המלכה, החליפה במהרה את שגרירתה בקוריאה, הרוזן אינואה, בסא"ל ויקונט מיורה, דיפלומט עם רקע בצבא היפני הקיסרי. לאחר מכן הוא תזמר בחשאי את התנקשות בחיי המלכה מין ב-8 באוקטובר 1895, במעונה בארמון ג'ונאונג, מגורי השינה הרשמיים של המלך בגיונגבוק. [1]
הכרזת האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם התנקשות באשתו המלכה מין, המלך גו'גונג ונסיך הכתר (שלימים הפך לקיסר סאנג'ונג ) ברחו למקלט הרוסי בקוריאה בשנת 1896 מחשש להתנקשות. במהלך מותה של המלכה מין ועד שובו של המלך מההגנה הרוסית, קוריאה עברה מהפך גדול נוסף בבית ומחוצה לה. עד שנת 1894, חוקים חדשים שהועברו על ידי רפורמיסטים בממשלה המלכותית, הכריחו רפורמות רצויות זה זמן רב, שמטרתם לחדש את החברה העתיקה של קוריאה. חוקים אלה נקראו רפורמת גבו, והתייחסו לשנה (1894) בה החלו. [2]
בתוך כך, הרפורמות החדשות שנועדו למודרניזציה של החברה הקוריאנית משכו במהרה מחלוקות מבפנים. סנטימנט אנטי-יפני, שכבר התבצר במוחם של פשוטי העם והאצולה כאחד במהלך הפלישות היפניות לקוריאה (1592–98), הפך חודר בחצר המלוכה ובדרגים העליונים של החברה בעקבות אמנת גנגווה משנת 1876 ונמשך במהרה למרבית הקוריאנים בעקבות התערבות יפנית שנתפסה בפוליטיקה של בתי המשפט וההתנקשות במלכה מין. עם זאת, הרפורמות החדשות והמודרניות שנדחפו קדימה על ידי הרפורמיסטים הפרו-יפניים, שהמחלוקת שבהן פגיעה בהתנהלות המסורתית, הציתה התמרמרות וחוסר שביעות רצון. זה הביא להתקוממות של חלקים בצבא שמטרתם לנקום את רצח המלכה מין.
בשנת 1897, המלך גוג'ונג, נכנע ללחץ העולה מהמעצמות החיצוניות ולדרישות של דעת הקהל ואגודה בראשות העצמאות. הוא הכריז על הקמתה של "האימפריה הקוריאנית הגדולה", כינה מחדש באופן רשמי את התואר הלאומי ככזה, והכריז בשם העידן החדש גוואנגמו (האנג'ה: 光武) (כלומר לוחם אור), תוך ניתוק אפקטיבי של הקשרים ההיסטוריים השטחיים של קוריאה כבורר בין יפן וצ'ינג סין, שקוריאה דבקה בה מאז הפלישה המנצ'ורית הקודמת בשנת 1636. גו'גונג הפך לקיסר גוואנגמו, ראש המדינה הקיסרי והריבון התורשתי של האימפריה הקוריאנית. זה סימן את הסוף המלא של הסדר העולמי הישן ומערכת היובלים המסורתית במזרח הרחוק. מעמדה החדש של קוריאה כאימפריה פירושו "עצמאות מוחלטת מתחום ההשפעה של צ'ינג" שפירושו כי קוריאה לא הושפעה מצ'ינג באופן חיצוני על פי הסכם שמונוסקי משנת 1895 והטמיעה גם את העצמאות "המלאה" על פי האמנה. פריטים סמליים רבים שסימנו את הכפיפות הפוליטית של קוריאה לסין שונו או נהרסו, מה שמייצג סיום של יחסי יובל עם סין. שער העצמאות הוקם באתר יונונונמון לשעבר.
השם, שפירושו פשוטו כמשמעו "אימפריה האן הגדולה", נגזר משלוש ממלכות קוריאה (לא הקונפדרציות הקדומות בדרום חצי האי קוריאה), [3] [4] במסורת של קריאת מדינות חדשות על שם מדינות היסטוריות. המשמעות של הכרזת האימפריה, בהבנת המצב הקוריאני הייתה להכריז על סיום מערכת היחסים העתיקה של קוריאה עם שושלת צ'ינג. בדרך כלל השימוש בתואר קיסר היה שמור רק לקיסר סין, "בן השמים". שושלות קוריאניות חולקו מהשושלות הסיניות. כאשר חוותה יפן את שיקום מייג'י, הוכרז קיסר יפן כמקור הריבונות בממשלת יפן. עם קבלת הידיעה על שיקום מייג'י מיפן, ממשלת קוריאה סירבה להכיר בשינוי. לא זו בלבד שהיא מאתגרת את קדמותו של קיסר צ'ינג הסיני כמצליחים המשמיעים הסמליים של קוריאה, אלא שכתובתה של יפן התייחסה גם לקוריאה כאימפריה, ולא כמייצית לשושלת צ'ינג. שינוי הכותרת של קוריאה לאימפריה התאפשר רק לאחר מלחמת סין-יפן. [5]
יחסים דיפלומטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסטרו-הונגריה: 1892–1905
בלגיה: 1901–1905
שושלת צ'ינג: 1899–1905
דנמרק: 1902–1905
צרפת: 1886–1905
הקיסרות הגרמנית: 1883–1905
ממלכת איטליה: 1884–1905
האימפריה היפנית: 1876–1910
הקיסרות הרוסית: 1884–1905
האימפריה הבריטית: 1882–1905
ארצות הברית: 1882–1905
סופה של האימפריה הקוריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת רוסיה יפן (1904-1905) גדלה ההשפעה של יפן בקוריאה מה שהתבטא בהשפעה חזקה על הדיפלומטיה והפוליטיקה, הצבא והחינוך בקוריאה והפיכתה של קוריאה למדינת לקוח של יפן. לקיסר גו'גונג לא היו כלים או כוח נגד ההשפעה היפנית ולאחר שהתפטר בנו סאנג'ונג היה למעשה בובה לידיהם של היפנים. עם הזמן הרגשות האנטי-יפנים בקרב העם עלו ועלו עד אשר בשנת 1910 לאומן קוריאני התנקש בחייו של ראש הממשלה היפני לשעבר, איטו הירובומי. מעשה ההתנקשות שימש תירוץ ליפן למען כיבוש מלא של האימפריה הקוריאנית ולהפוך את קוריאה לחלק מהאימפריה היפנית. ב-29 באוגוסט 1910 הצבא היפני הדיח את הקיסר הקוריאני וקוריאה סופחה ליפן.
חשיבותה של האימפריה הקוריאנית היא שהייתה הגוף הקוראני הריבוני המאוחד האחרון בהיסטוריה של האומה, סופה של האימפריה סימל את ימיה האחרונים של מדינה קוראנית מאוחדת, שכן אחריהם הייתה קוריאה חלק מסופח בצורה מלאה של יפן. בנוסף לכך, הכרזת הקיסר הקוריאני היוותה הוכחה לכך ששילטון אימפריית צ'ינג הסינית כבר לא תקף על הממלכה הקוריאנית. קוריאה עברה מיד ליד, אבל לזמן קצר היא הייתה באופן מלא מדינה בפני עצמה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Korea's Queen Min Killed by Japanese Assassins". The History Channel.
- ^ Pratt, Keith (1999). Korea: A Historical and Cultural Dictionary. p. 194.
- ^ 이기환 (30 באוגוסט 2017). "[이기환의 흔적의 역사]국호논쟁의 전말…대한민국이냐 고려공화국이냐". 경향신문 (בקוריאנית). The Kyunghyang Shinmun. נבדק ב-2 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 이덕일. "[이덕일 사랑] 대~한민국". 조선닷컴 (בקוריאנית). Chosun Ilbo. נבדק ב-2 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Seth, Michael J (2010). A History of Korea: From Antiquity to the Present. Rowman & Littlefield Publishers. p. 225. ISBN 978-0742567160.