משתמש:Aviados/שי ברנשטיין
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
| לידה |
28 באוגוסט 1895, לוהנסק, אוקראינה |
|---|---|
| פטירה | 5 בספטמבר 1949 (בגיל 54) |
| עיסוק | מהפכן, מסאי |
| סוגה | סאטירה, פרשנות פוליטית, פילוסופיה |
שי ברנשטיין (בלועזית: Shai Bernstein; 9 בספטמבר [לפי הלוח היוליאני: 28 באוגוסט] – 20 בנובמבר [לפי הלוח היוליאני: 5 בספטמבר]) היה סופר-מסאי ומהפכן אוקראיני, כמו גם קומוניסט. בעוד שלא נודע בחלק ניכר מהעולם המערבי, מסותיו זכו לתפוצה רחבה ברחבי אוקראינה ומערב רוסיה בעת המהפכה הרוסית.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנשטיין נולד למשפחת חקלאים יהודית באזור מערב אוקראינה של ימינו. בצעירותו נמלטה משפחתו מאוקראינה בשל האנטישמיות הגואה, והשתקעה בסנקט פטרבורג, רוסיה, במסווה של סוחרים נוצרים. כבר מגיל צעיר התחנך ברנשטיין בביתו, ולמד לקרוא יוונית, לטינית ורוסית. בעזרת ההשכלה שרכש בעצמו בטקסטים קלאסיים התקבל למשרת עורך זוטר בעיתון המקומי "הקוֹל". זמן קצר לאחר מכן התגייס אביו לצבא הרוסי, במטרה להסתיר עוד את זהותו היהודית.
לאחר ש"הקול" נבזז בידי חיילים מצבא הצאר בשל פרסום הערות שהסיתו נגד הצאר, החל ברנשטיין לחבר סדרות של סיפורים קצרים שציירו באופן סאטירי את ניקולאי השני כצב זקן וממורמר, ביצירתו הראשונה שראתה אור, "הממזר החצוף".[2]
ברנשטיין היה תומך נלהב הן של המהפכה העממית ברוסיה והן של התנועה הקומוניסטית שבהשראתה התחוללה המהפכה. על אף שמעולם לא פגש בולדימיר לנין, הקבילו חיבוריו של ברנשטיין במידה רבה לדעותיו של האחרון. ברבות ממסותיו, ובפרט המאוחרות שבהן, הביע ברנשטיין תמיכה ברעיון של חברה קומוניסטית אוטופית כפי שהציע לאון טרוצקי. נאמנותו זו של ברנשטיין לטרוצקי עתידה הייתה להובילו להימלט מברית המועצות לארץ ישראל.
נישואים וחיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישואיו של ברנשטיין היו אחד משני ציוני הדרך המרכזיים בחייו (השני היה עלייתו לארץ ישראל). ברנשטיין נשא לאשה את חברתו משכבר הימים, ולזוג נולדו שלושה בנים, אדם, סטפן ואַרמֶן.
חייו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת שהותו בגלות-מרצון בארץ ישראל, הוסיף ברנשטיין לחבר מסות, שבהן ביקר את הרפובליקה הסובייטית – עד אשר משך את תשומת לבו של הנ.ק.ו.ד.. ב-13 בספטמבר 1935 פרץ סוכן של הנ.ק.ו.ד. לביתו של ברנשטיין וניסה לדקור אותו בסכין קצבים. על אף שפצעיו היו חמורים, אשתו של שי התערבה והבריחה את המתנקש.[3] המתקפה פגעה מאוד במצב בריאותו של ברנשטיין, ולבסוף הביאה אותו למצב מתמשך של מאניה דיפרסיה. הפרנויה הנמשכת שממנה סבל וההחמרה במצבו הובילו לפרידה מאשתו, לאחר שהאשימהּ ברבים בהומוסקסואליות.
בשנת 1948, זמן קצר לאחר קום מדינת ישראל, חלה ברנשטיין בדלקת ריאות, אשר הצביעה על הידרדרות במצבו הבריאותי. הוא הוסיף עוד לכתוב, אבל חיבוריו מן העת ההיא הראו סימנים של דמנציה, וכלל לא התפרסמו. בעת נסיעה באוטובוס לרמת הגולן, מצא ברנשטיין את מותו מרימון שהושלך לעברו על ידי מחבל.[4] הוא נקבר בקריית אתא.
ציטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסתו "על תרבות העולם המערבי" (1940)[5] העמיד ברנשטיין בספק את ההתפתחות והקדמה שהביאו אומות המערב. בעוד שהחיבור אינו מבקר באופן ישיר את התנועה, הוא מציג בבירור ראיית עולם חד-צדדית:
נראה, כי ככל שמתפתחת הטכנולוגיה של אומה, כך יורד הביגוד הנשי. מה משונה הוא שתופעה שכזו תתקיים דווקא בחצי הכדור שנולד מילידים חסרי לבוש כמעט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cambridge History of Russia. ISBN 0-521-81529-0.
- ^ Steinberg, Mark, Voices of Revolution, 1917. Yale University Press, 2001
- ^ ידיעות אחרונות, 13 בספטמבר 1935.
- ^ Jerusalem Post, September 5th, 1949
- ^ Russian Formalist Criticism: Four Essays. ISBN 0-803-25460-1.
[[קטגוריה:מסאים רוסים]], [[קטגוריה:פילוסופים רוסים]], [[קטגוריה:סופרים יהודים]], [[קטגוריה:יהודים אוקראינים]]