סאטירה

ספר "הסאטירות והאיגרות של הורטיוס", "Le satire e l'epistole di Q. Orazio Flacco". הודפס בשנת 1814

סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית ששמה דבר מה (רעיון, התנהגות, מפלגה וכו') ללעג, ובדרך זו מביעה דעה, לרוב במטרה לגרום או למנוע שינוי. לרוב, שימוש בסאטירה מעורר צחוק, אך מטרתה המרכזית היא הביקורת באמצעים קומיים.

יצירות יכולות להכיל קטעים סאטיריים, מבלי להיות סאטירות באופן מוחלט. טום ג'ונס, ספרו של הנרי פילדינג, מכיל, למשל, קטעים סאטיריים רבים, אולם הוא ספר קומי בעיקרו. כמו כן סאטירות אינן מוגבלות בהכרח לספרות, תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. ניתן למצוא סאטירות גם בציור ובקריקטורות. כך, למשל, ציוריו של ג'ורג' גרוס, אקספרסיוניסט גרמני, הן סאטירה חברתית בוטה על גרמניה של רפובליקת ויימאר וגרמניה הנאצית.

סאטירות חוברו עוד ביוון הקלאסית וברומא. ידועות במיוחד הן הסאטירות של פטרוניוס, גאיוס לוקיליוס ויובנליס. המאה ה-18 הביאה, יחד עם עליית הרומן לפריחה מחודשת של סוגה זו.

מאפייני הסטירה

הסאטירה לרוב משלבת שימוש באירוניה וסרקזם עם צורות מבע קומי קלאסיות כמו:

• הקטנה והגדלה (Dimunition) - הקטנת או הגדלת גודלו של דבר מה, כדי לגרום לו להראות מגוחך או כדי שאפשר יהיה לבחון אותו מחדש. חלקו הראשון של הספר מסעי גוליבר, לסוויפט, בו מגיע גוליבר לארץ ליליפוט, הוא דוגמה לטכניקה זו.
• הגזמה והקצנה (Inflation) - לקיחת סיטואציה ותיאורה בצורה מוגזמת ומנופחת, כך שהיא הופכת לנלעגת, וחולשותיה נראות ביתר בירור. לדוגמה: שני נערים הרבים על בעלות על מכונית, שמאבקם מתחמם והופך למלחמה בין גלאקטית.
• סמיכות (Juxtaposition) - הצבתם של אלמנטים השונים מאוד בחשיבותם או מעמדים זה לצד זה. לדוגמה: אם אדם טוען כי המקצועות בהם הוא עוסק בתיכון הם מתמטיקה, מדעי המחשב וצפיה בבנות הוא מקהה במשהו את החשיבות שניתנת לשניים הראשונים.
• פרודיה (Parody) - חיקוי קומי של הטכניקות והסגנון של יצירה מסוימת, סוגה או זרם אמנותי מסוים יכול להעשות בדרך סאטירית, שתלעיג את האובייקט המחוקה או את העולם.

הפרודיה יכולה להיות גם סאטירית, אולם אין היא מחויבת לכך. סאטירה יכולה גם להיות פרודיה, אולם, שוב, דבר זה אינו הכרחי. סאטירה, כאמור, היא טכניקה שמובלעת בה ביקורת כלפי דבר מה. אף על פי שגם פרודיה יכולה להיות ביקורתית, הן כלפי יצירות אמנות והן כלפי העולם, היא אינה מחויבת לביקורת.

שלוש הטכניקות הראשונות ברשימה זו (הקטנה, הגזמה וסמיכות) ויש הטוענים כי אף הרביעית, הן טכניקות של הזרה, שנעשית באופן מלעיג. הקטנה, הגזמה וסמיכות הן טכניקות שהופכות אלמנטים מוכרים במציאות ל"זרים" על ידי עיוותם באופן כלשהו, ובכך מאפשרות לקורא או הצופה לראות ביתר קלות את הפגמים שבהם.

טכניקות בסאטירה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בסאטירה של אמנות הבמה (כיום בעיקר טלוויזיה, אך גם תיאטרון וקולנוע) אחד מהכלים המרכזיים הוא החיקוי הפארודי של אנשי ציבור ומושאי הסאטירה. מחד, החיקוי נועד להיות דומה למושא החיקוי, הן במראה והן בצורת הדיבור (בין השאר שיהיה קל לזיהוי על ידי הקהל); ומאידך - החיקוי הוא לרוב מלעיג ומקצין את אישיותו ומאפייניו של מושא החיקוי. דוגמה למאפיין שנוטה להיות מוקצן בחיקוי הוא שימוש במטבעות לשון וביטויים שמזוהים עם מושא החיקוי באופן מוגזם.

סאטירות ידועות

הספר חוות החיות הנושא מסר סאטירי על ברית המועצות

אולפן של תוכנית הסאטירה גב האומה

ספרות

• גרגנטואה ופנטגרואל - פרנסואה רבלה
• מסעי גוליבר, הצעה צנועה - ג'ונתן סוויפט
• קאנדיד - וולטייר
• מסעות בנימין השלישי - מנדלי מוכר ספרים
• החייל האמיץ שווייק - ירוסלב האשק
• חוות החיות - ג'ורג' אורוול
• מילכוד 22 - ג'וזף הלר

תיאטרון

• וויצק - גאורג ביכנר

קולנוע

• הדיקטטור הגדול של צ'ארלי צ'פלין
• דוקטור סטריינג'לב - סרטו של סטנלי קובריק

טלוויזיה

• מונטי פייתון
• משפחת סימפסון
• הדיילי שואו
• סאות' פארק
• איש משפחה
• ניקוי ראש
• החרצופים
• ארץ נהדרת
• גב האומה
• אבא אמריקאי

ראו גם

• היגיון אבסורדי

לקריאה נוספת

• גידי נבו, מושב לצים - הרטוריקה של הסאטירה העברית, הוצאת דביר, 2011
• דוד אלכסנדר, ליצן החצר והשליט: סאטירה פוליטית בישראל (סיכום ביניים) 1984-1948, ספרית פועלים, 1985
• יהודה פרידלנדר, במסתרי הסאטירה, פרקים בסאטירה העברית החדשה במאה הי``ט, שלושה כרכים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1984 ,1994
• לימור שיפמן, הערס, הפרחה והאמא הפולניה: שסעים חברתיים והומור טלוויזיוני בישראל 2000-1968, הוצאת מאגנס, אוגוסט 2008

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סאטירה בוויקישיתוף