משתמש:Avitalbaer/טיוטה
חוה סמואל (1964) תצלום פוטרט מאת בטינה אופנהיימר, ארכיון גבריאל טלפיר, מרכז המידע לאמנות ישראלית
לידה:1904; אסן, גרמניה;
פטירה: 1989 (בגיל 85 בערך) ישראל
חוה סמואל (1904–1989) הייתה אמנית ישראלית, ילידת גרמניה, מחלוצות אמני הקרמיקה בישראל וממייסדי אגודת אמני הקרמיקה בישראל.
תוכן עניינים
1 ביוגרפיה
2 אודות יצירתה
3 גלריה
4 פרסים
5 תערוכות יחיד
6 מבחר תערוכות קבוצתיות
7 לקריאה נוספת
8 קישורים חיצוניים
9 הערות שוליים
1 ביוגרפיה
חוה (אוה) סמואל נולדה בעיר הגרמנית אסן. אביה, ד"ר סולומון סמואל שימש כחזן וכרב בעיר. בית המשפחה נטה לאמנות. אחיה, הנס-יוחנן היה נגן עוגב ואילו אחותה אידית סמואל הייתה אמנית בובות.
בין השנים 1921-1923 למדה סמואל אמנות בבית הספר "פולקוונג" (Folkwang-Schule) באסן. בעת שהותה בכפר האמנים וורפסדוודה (Worpswede), בשנת 1923, נחשפה לרעיונות של תנועת הבאוהאוס, והושפעה מיצירותיו של פרנק מאזארל (Masereel). את ההתמחות בקרמיקה עשתה בין השנים 1924-1927 בבית המלאכה לקרמיקה "מרגרטנהוה" בראשות וויל לאמארט (Lammert). בשנת 1931 למדה בבית הספר לאמנות מעשית בשטוטגרט.
בשנת 1934 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. בירושלים הקימה בית מלאכה לקרמיקה בשם "היוצר", בשיתוף המהנדס יצחק רייך. היה זה בית המלאכה הראשון לקרמיקה בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל. בית המלאכה מוקם בחצר בית הספר "תורה ומלאכה", שנסגר בשנת 1930. בחודש מאי 1933 נערכה ב"בית הנכות בצלאל" תערוכה מעבודותיה של סמואל. ביוני 1933 הצטרפה לבית המלאכה האמנית פאולה אהרונסון, במקומו של רייך שעזב. השתיים חלקו חדר מגורים בביתה של משפחת בן-דוד ברחוב הנביאים בעיר.
בשנת 1934, בעקבות נישואיה של פאולה, סגרו השתיים את בית המלאכה בירושלים והקימו בית מלאכה לקרמיקה בשם "כד וספל" בראשון לציון. בית המלאכה הכיל תנור בעל שני מבערים ומדחס. העבודות של "כד וספל" כללו מגוון רחב של כלי חרס העשויים בטכניקות קרמיות שונות. בשנת 1936 עזבה פאולה את בית המלאכה[1].
בין הפריטים שעוצבו ב"כד וספל" היו דמויות קרמיקה מזוגגת היצוקות בתבניות אותן עצבה סמואל. דמויות אלו מאופיינות במוטיבים יהודיים או מזרחיים וכוללות דמויות של מנגנים, דמויות מזרחיות ודמויות מן המסורת היהודית. בנוסף, עיצבה סמואל כלים שונים ועליהם עיטור בסגנון מזרחי.
על העבודות הציבוריות שיצרה נמנים: תבליטי המזלות (1948) עבור מבנה "קולנוע קסם" בתל אביב-יפו, קיר קרמיקה (1965) עבור בית העם במושב סתריה, קיר קרמיקה בבית יד לבנים בראשון לציון וכן קיר (1973) במרתף יקב כרמל מזרחי בעיר.
בשנת 1979 נסגר "כד וחומר" וסמואל עברה להתגורר ברמת גן. היא נפטרה בשנת 1989.
2 אודות יצירתה
למרות שעיקר יצירתה של חוה סמואל היה בתחום הקרמיקה, הרי שהרבתה להציג גם ציור ורישום בתערוכות שונות. היא גישרה ביצירתה בין היותה ציירת להיותה קדרית וב- 1940 עדיין הציגה כציירת במוזיאון תל-אביב. התייחסותה של סמואל לקדרות היא מנקודת המוצא הדואלית של ציירת ופסלת, גם אם הציור תופס רק חלק קטן מהכלי. זהו ציור דקורטיבי, ספונטני, אך מאופק, שנושאיו בעקר: הטבע (פרחים וחיות האזור), דמויות מזרחיות וסיפורי התנ"ך .[1]יצירות הקרמיקה שלה כללו דמויות ופריטים היצוקים בתבנית ומעוטרים בזיגוג צבעוני. רבים מפריטים אלו נשאו מוטיבים מן התרבות היהודית. כלי הקדרות שיצרה במפעל עוטרו בציור חופשי שהושפע גם מן הארכיאולוגיה הארץ ישראלית.
כך הגדיר אורי בושביץ בקטלוג מוזיאון "הארץ" (4)[2] את ייחודיות סגנונה: "סגולתה של חווה סמואל הקדרית בכך שאינה נרתעת מן הקישוט הצבעוני. לפי שהיא ציירת וקדרית כאחת, היא נמנית עם המועטים בארץ, במשך שנים הייתה היחידה, שלא הדירה מאמנותה את השימוש בעיטורים ובזיגוג. ולא מפני שיצירותיה היו לוקות בלי קסם הצבע ובלי חן העיטורים, אלא מפני שמעולם לא חסרה את כוח הדמיון ואת חדוות המשחק היוצרת."
מיזגה האישי והאמנותי, מחד, פעלתנית ויוצרת ומאידך, מאופקת ורגועה, ניכר בעבודתה, אומר עליה אברהם רוזן (3)[3] ומוסיף: "חוה אינה תופסת את רשמי המציאות בעינו של צלם.. היא גם אינה ציירת אימפרסיוניסטית, שכן אינה שואפת לבטא את האפקטים של אור השמש על פרטי הנוף. להיפך – היא שואפת לבטא את צורתו של האובייקט ולהשתמש בצורה כאבן-בניין בקומפוזיציה של יצירתה. עם היפות שביצירותיה נמנים ציורי הנוף שלה, ואילו למיטב הריכוז האומנותי היא מגיעה בציורי המים שלה, בהם באים לידי שלימות הרמונית ערכי המבנה, הרישום והצבע, ויוצרים ביחד קומפוזיציות צלולות, שקופות ומאוזנות כאחד".
רוזן כותב עליה כי היא נשארה נאמנה לדרך יצירתה השואבת את השראתה מן החוויה החזותית האסתטית שבמפגש עם המציאות ובעקר עם הנוף. אולם דווקא הקשר אל המציאות החיצונית הוא המדרבן את כושר ההמצאה של האומנות ומציב בפניה אתגרים חדשים הדורשים פתרונות ומעודדים יצירה בעלצ אופי רב-גוני.
3 גלריה
(בערך מוצגים מבחר תצלומים נכבד מיצירותיה + כותרים)
4 פרסים
1949 - שני פרסים בתחרות קרמיקה, בית הנכות הלאומי "בצלאל", ירושלים [2]
1946 פרס לאמנות שימושית ועיצוב תעשייתי, "בית הנכות הלאומי" בצלאל, ירושלים.
1949 פרס ראשון ושני בתחרות קרמיקה ועיצוב, "בית הנכות הלאומי" בצלאל, ירושלים.
1952 פרס ויצ"ו לאישה יצירתית.
5 תערוכות יחיד
1932 גלריה ציון (פופר), ירושלים
1932 מוזאון בצלאל, ירושלים
1934 גלריה פולורמכר, תל אביב
1940 בית נכט, רחובות
1944 גלריה שלוסר, ירושלים
1952 בית העם, ראשון לציון
1955 בית צבי, רמת גן (בשתוף עם אדית סמואל)
1957 טרקלין אמנות, חיפה 1960 גלריה 97, תל אביב
1960 תמונות וקרמיקה, גלריה אטליה 27, תל אביב
1967 "יצירות קדרות ופסול קרמי 1932-1967 ", מוזיאון הארץ, תל אביב
1967 מוזאון הארץ, תל אביב
1969 בית מניה ביאליק, תל אביב (בשתוף עם אדית סמואל)
1976 גלריה יוגנהיים, בולר, גרמניה 1978 בית העם, ראשון לציון
1979 גלריה יפו העתיקה, יפו
1981 בית יד לבנים, ראשון לציון
1984 בית תרבות, אפיקים
1985 "50 שנות יצירה בחומר", בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
2011 "רוח מן החומר" מוזיאון ראשון לציון, ראשון לציון
6 מבחר תערוכות קבוצתיות
1925 מוזאון פולקואנג, אסן, גרמניה
1936-69 תערוכות ציור ופיסול באגודת הציירים והפסלים בישראל
1940 מוזאון חל אביב (קבוצה של שלושה ציירים)
1951 גלריה בן-אורי, לונדון
1952 תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, למלאות 20 שנה ליסוד המוזיאון, מוזיאון תל אביב, תל אביב
1969 מוזיאון עירוני, חולון
1970 קרמיקה ישראל 70, מוזיאון תל אביב
1980 קרמיקה מישראל, מינכן
1991 "ראשית הקראמיקה הישראלית 1962-1932" , מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה
1998 קרמיקה ישראלית ובינלאומית מן המאה ה-20 – תצוגה ומכירה פומבית סות'ביס, תל-אביב
2004 "דרך אניה בלב ים" תערוכת קיץ, גלריה נורה, ירושלים
2014 "On the Flip Side", בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, תל אביב-יפו
2014 "לאה גולדברג, המשוררת שאהבה לצייר", מוזיאון האדם והחי, רמת גן
קריאה נוספת
1) גדעון עפרת, "ראשית הקראמיקה הישראלית 1962-1932", אגודת אמני הקרמיקה בישראל. (ראו הטקסט המלא באתר "המחסן של גדעון עפרת".)
2) פלדמן, ניר, "חומר מן הרוח, חוה סמואל חלוצת הקרמיקה הישראלית", מוזיאון ראשון לציון, ראשון לציון, 2011.
3) "חוה סמואל, ציורים", קטלוג ערך: אברהם רונן, עיצב: אלעזר גלעד, עברית ואנגלית, תשמ"ח/1988, ישראל, מו"ל לא ידוע[4]
4) קטלוג "מוזיאון הארץ" (שמו הראשוני של מוזיאון ארץ ישראל / מוז"א) ציורים, רישומים, קריקטורות", בעריכת: רוס יוסף, דפוסת: מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 1967, מאמרו של אורי בושביץ באסופה.
קישורים חיצוניים
3) ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוה סמואל בוויקישיתוף
4) חוה סמואל באתר מרכז המידע של מוזיאון ישראל
5) מרים שיר, חרסינה או קרמיקה?, דבר, 6 באפריל 1954
6) חוה סמואל באתר "אלבום המשפחות - עדת ראשון לציון"
7) עופר אדרת, תבליט היסטורי מהקמת המדינה נחשף בתל אביב, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2012
הערות שוליים
שיתוף פעולה נוסף וחלקי בין השניים היה בשנת 1955.
על המשמר, 22 במרץ 1949.
- ^ גדעון עפרת, "ראשית הקראמיקה הישראלית 1962-1932", אגודת אמני הקרמיקה בישראל.
- ^ 4) קטלוג "מוזיאון הארץ" (שמו הראשוני של מוזיאון ארץ ישראל / מוז"א) ציורים, רישומים, קריקטורות", בעריכת: רוס יוסף, דפוסת: מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 1967, מאמרו של אורי בושביץ באסופה.
- ^ 3) "חוה סמואל, ציורים", קטלוג ערך: אברהם רונן, עיצב: אלעזר גלעד, עברית ואנגלית, תשמ"ח/1988, ישראל, מו"ל לא ידוע.
- ^ 3) "חוה סמואל, ציורים", קטלוג ערך: אברהם רונן, עיצב: אלעזר גלעד, עברית ואנגלית, תשמ"ח/1988, ישראל, מו"ל לא ידוע.