משתמש:Avneref/תלמוד/ברכות/פרק א

מסכת ברכות

משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ג
משתמש:Avneref/תלמוד/בבא בתרא/פרק א

s:בבלי מסכת ברכות בויקיטקסט; מילון ארמי-עברי
מקור: Ctrl-u" חפש: NewPP

פרק א': מאימתי

דף ב, ע"א

משנה מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלים ליום אחד, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק אדם מן העבירה.

גמרא תנא היכא קאי, דקתני "מאימתי"? ותו, מאי שנא דתני בערביתא ברישא? לתני דשחרית ברישא! תנא אקרא קאי, דכתיב: "בשכבך ובקומך" (דברים ו, ז), והכי קתני: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ואי בעית אימא, יליף מברייתו של עולם, דכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א, ה). אי הכי, סיפא דקתני: "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה", לתני דערבית ברישא? תנא פתח בערבית, והדר תני בשחרית. עד דקאי בשחרית, פריש מילי דשחרית, והדר פריש מילי דערבית.

אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה – משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים? מילתא אגב אורחיה קמשמע לן; כהנים אימת קא אכלי בתרומה? משעת צאת הכוכבים. והא קמשמע לן, דכפרה לא מעכבא, כדתניא: "ובא השמש וטהר" ((ויקרא כב, ז); ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. וממאי דהאי "ובא השמש" – ביאת השמש, והאי "וטהר" – טהר יומא?

ראו גם

• קם ליה בדרבה מיניה

פרושים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רַב וְכוֹמֶר

כומר פוגש את ידידו הרב.
אומר הכומר לרב: "הרבה דברים לימדת אותי, אבל דבר אחד אני רוצה ללמוד ואתה לא מוכן ללמד – אני רוצה שתלמד אותי גמרא".
אומר לו הרב: "אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא".
הפציר הכומר ברב, עד שהסכים.
אמר לו הרב: "אני מסכים ללמד אותך גמרא, בתנאי שתענה לי על שאלה אחת".
"טוב", משיב הכומר, "מה השאלה?"
שואל אותו הרב: "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי. מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הכומר, "המלוכלך יתרחץ, והנקי לא".
"אמרתי לך שלא תצליח להבין", אומר לו הרב. "בדיוק להפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ; המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי, ולא הולך להתרחץ".
"על זה לא חשבתי", מסכים הכומר. "שאל אותי עוד שאלה".
"טוב", אומר הרב: "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד!" עונה הכומר בביטחון, "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ; המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי, ולא הולך להתרחץ".
"שוב טעית!" אומר לו הרב. "אמרתי לך שלא תצליח להבין: הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ; המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך, והולך להתרחץ!"
"אבל לא אמרת שיש שם מראה!" מתלונן הכומר.
"זה מה שאמרתי לך", עונה הרב. "זה הראש שלך – אתה גוי ולא תצליח להבין. לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההיכי ומצי האפשריים – צריך לחשוב על כל האפשרויות".
"טוב", נאנח הכומר. "בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה".
"פעם אחרונה", אומר הרב: "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי; מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"זה נורא פשוט", מחייך הכומר – "אם אין שם מראה – אז הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ; המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי, ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה - הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ; המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך, והולך להתרחץ".
אומר לו הרב: "אמרתי לך שלא תצליח להבין. אתה גוי ויש לך ראש של גוי! תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה, אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?!"