משתמש:Avneref/תלמוד

שיעור גמרא

תלמוד שטיינזלץ בספריא

בבא בתרא

משתמש:Avneref/תלמוד/בבא בתרא/פרק א

ברכות

משתמש:Avneref/תלמוד/ברכות/פרק א

כתובות

• משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ב
• משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ג
  • משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ג/הבא על אחותו
  • משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ג/החובל בחבירו
  • משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ג/לוקה או משלם
  • משתמש:Avneref/תלמוד/כתובות/פרק ג/רבה

מגילה

משתמש:Avneref/תלמוד/מגילה

מועד קטן

משתמש:Avneref/תלמוד/מועד קטן/פרק ג

ראש השנה

משתמש:Avneref/תלמוד/ראש השנה

נדרים

משתמש:Avneref/תלמוד/נדרים/פרק ג/ראה אותן אוכלין

סוגיות

מקדימין ליום הכניסה

[1] s:מגילה ד ב

1. תמהים: האם התקנה הזאת רק לטובת בני העיר? ובני הכפר מה - האריתראים שלהם?! לא יכול להיות שבני העיר שווים יותר. הנה ראיה: כתוב במשנתנו, שאם חל פורים ביום שני, בני הכפרים קוראים באותו יום. ואילו רצו להעדיף את בני העיר המיוחסים - היו פוסקים שבני הכפר יקדימו את קריאתם ליום הכניסה הקודם (חמישי), וכך יוכלו לבוא ביום שני ולהאכיל את בני העיר! (מהנימוק שאפשר: או לקרוא במגילה, או להאכיל, אבל לא שניהם) [אמנם יש שאלה: האם הספקת מזון אינה עבודה, שאסורה בחג? – נראה שלא, כי זה צורך נפש; אבל שאלה זו לא משפיעה על המהלך הלוגי המתואר כאן] - מהעובדה שלא נפסק כך, אנו למדים, שלא הייחוס של בני העיר עמד לנגד עיני רבותינו.
   1. נימוק זה נדחה, בטענה שממילא אי אפשר להקדים משני לחמישי שלפניו, כי אם שני הוא י"ד באדר, אז חמישי הוא י', ולא מצאנו שמותר להקדים עד כדי 10 באדר. מכאן למדים (הדוחים), שייתכן שבני הערים פשוט שווים יותר (באמת הם דוחים, המנמקים האלה).
2. טוב, אז הנה נימוק שני כנגד האריסטוקרטיה העירונית: כשפורים חל בחמישי – גם אז הכפריים קוראים בזמנם; ואילו חפצו בטובת העירונים – היו מקדימים את קריאת הכפריים ליום שני (מאותו נימוק שבסעיף 1); ואם לא נפסק כך – סימן שבני העיר לא שווים יותר.
   1. גם את זה דוחים: לא נוהגים בכלל להקדים (או לדחות) מיום כניסה אחד ליום כניסה אחר, כדי שלא יהיה בלבול. (מסתבר שזה נימוק חזק יותר מהקודם, כי הוא חל על שני המקרים ולא רק על הראשון – אילו הייתה כאן שאלת אמינות הראיות, אז זה היה מקרה של "מיגו"). בכל מקרה – עדיין יש אפשרות שהעירוניים עדיפים.
3. אז הנה הראיה הניצחת כנגד הסנוביזם: ר' יהודה אמר, שההקדמה חלה רק במקומות שבהם יש בכלל ימי התכנסות בשני ובחמישי; ובמקום שאין – כל אחד קורא בזמנו, ובמקומו. ואילו רצו להטות את ההלכה לטובת בני הערים, אז אולי היו פוסקים שחייבים בני הכפר לבוא לעיר (כדי לספק מזון, ועל הדרך גם לקרוא במגילה – כך אני מבין; או לספק מזון לפחות ביום הפורים); לבני הכפר שנוהגים להתכנס בערים – הקדמת הקריאה מאפשרת לספק מזון לעיר ביום הכניסה, ולהתפרנס. אבל היכן שלא נהוג להתכנס – הקדמת הקריאה לא תועיל לכפריים, ואכן אין מקדימים להם; ומכאן שלא טובת הערים לנגד עינינו, אלא דווקא טובת הכפריים!

כמה טוב להיות קיבוצניק. חקסמח.

• תגובת אברהם אחלמה: "כל דרשן דורש לעצמו": רבי חנינא בר חמא, בעל המאמר הראשון, היה מעשירי ציפורי. רבי יהודה, בעל המאמר האחרון, היה מעניי אושא.

עניינים

חינוך

• s:בבא בתרא כא א
  • יהושע בן גמלא, "שאלמלא הוא - נשתכח תורה מישראל." ואספי ליה כתורא - משתמש:Avneref/מדע/יוסף אגסי/הנאורות החדשה#פולני
  • רב: "כי מחית לינוקא, לא תימחי אלא בערקתא דמסינא" (ברצועות נעליים - לא חזק מדי).
  • "ואמר רבא: סך מקרי דרדקי - 25 ינוקי... ואי איכא 40 - מוקמינן ריש דוכנא, ומסייעין ליה ממתא" (מתקציב העיר).

בחירה חופשית

s:סוטה ב א: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני... לא קשיא; הא - בזוג ראשון (זהו דטרמיניזם), הא - בזוג שני (לפי מעשיו).

היסטוריה

• רבי יהודה הנשיא ותשעה באב: בספריית מט"ח יהושע שוורץ, רבנו הקדוש, שרצה לעקור את תשעה באב, באתר הארץ, 16 במאי 2007
• עזרא הסופר ממשפחת הכהנים בני צדוק, ולא משבט לוי; אחלמה: לכן היה אופוזיציה למשה, צינזר את חלקו בתורה, תיקן תרומות (מיסים) לכהנים (וללוויים - ?!), (והדיר אותו מהגדה של פסח?)
  • הוא זה, שכתב את התורה (?), 150 שנה אחרי בניין בית המקדש ה-2 (כ-700 שנה אחרי משה).

תרומות ומעשרות (מיסים)

מתנות כהונה (ערך מרושל)

• תרומה גדולה: מדאורייתא: 2% מהתבואה - לכהןים, תמורת עבודה של 2 ימים בשנה.
  • היו 24 משמרות כהונה - כל משמרת עבדה שבועיים בשנה; בכל משמרת היו (לפחות) שבעה חברים, כך שכל אחד עבד יומיים לכל היותר.
  • מדרבנן: גם מהפירות.
• מעשר ראשון: 10% מהנותר - ללויים
  • מתוך זה תרומת מעשר: עשירית (סה"כ 1%) - גם לכהנים.
• עזרא הסופר תיקן את קנסו של עזרא: שלל את המעשר הראשון מהלויים והעבירו לכהנים. ערך השיוויון? - רק מי שממלא את חובתו זכאי למתנה, בניגוד לכהנים שזכאים לה ללא קשר לשירותם.
• מעשר שני: בשנים 1, 2, 4 ו-5 ממחזור השמיטה, חייבים לאכול מעשר בקדושה, בירושלים; אם אין אפשרות - "פדייה": ממירים את היבול בכסף, ואותו מוציאים בירושלים, רק על אוכל ושתייה.
  • מעשר עני: אותו דבר בשנים 3, 6 - לעניים

רשימה

משתמש:Avneref/תלמוד/הרב והכומר

• משתמש:Avneref/תלמוד/האבסורד
• משתמש:Avneref/תלמוד/שינויים
• משתמש:Avneref/תלמוד/מקבילות
• משתמש:Avneref/תלמוד/הומור
• משתמש:Avneref/תלמוד/לוגיקה
• משתמש:Avneref/תלמוד/מושגים
• משתמש:Avneref/תלמוד/פוליטיקה
• משתמש:Avneref/תלמוד/קודים

אחרים

• s:בבא בתרא ח ב גובים בכוח מעשירים: רבא גבה 400 זוז מ"רב" נתן בר אמי העשיר.
• s:בבא בתרא יט ב מותר להשתין ליד גדר, אם יש שם סלע עמוק; אבל לשפוך מי שופכין - 3 טפחים משם.
• s: מועד קטן כד א אבל ששימש מטתו בימי אבלו - חייב מיתה (מיטה)
• שמטו חזירים את גוייתו; תלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין: אבר.

לספר "אידיוט"

s:מועד קטן כד א (פרק ג' - ואלו מגלחין)
אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב. קרע עליה תריסר מני. אמר: אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה (שהייתי פוחד ממנו). רש"י: בקושיות (בגלל שאלותיו הקשות). עיונים: רשב"ה (רשב"א?): ירא ובוש מפני גדולתו וחכמתו. ראב"ד: להיפך, כל עוד חי שמואל, הרגיש שהיה צריך לדקדק הרבה מפני שרב היה מבקר אותו; עכשיו שנפטר - היה חושש שתבוא תקלה לידו. מהרש"א: רב היה תלמיד חכם מושלם, וחז"ל אמרו שחייבים לירא מתלמיד חכםים, כמו מורא שמים.

לקט

• אראלה בר-לב: יום יבוא, 1972 מתוך אל תקרא לי שחור

נספח

• משתמש:Avneref/תפילה חדשה