משתמש:DaFLM/ארגז חול4

לוציפר, לפי המסורת הנוצרית, היה המלאך הבכיר בהיררכיה השמימית, עד אשר הונע על ידי גאוותו לנסות ולמרוד באלוהים. לאחר המרד הכושל, הודחו לוציפר ותומכיו בקרב המלאכים מתפקידם והוגלו. שמו של לוציפר נקשר עם השטן. מקור המילה לוציפר הוא בלטינית ומשמעותה היא "מביא האור" (lux אור, ferre להביא או לשאת). היה זה השם של כוכב הלכת נוגה.

הקשר לשטן

הקשר בין השם לוציפר לשטן לא מופיע בצורה ברורה בשום מקום במקרא, מה גם שהמושג שטן במסורת הנוצרית שונה מהותית מהיהודית. הקשר נוצר מצירוף של כמה קטעים במקומות שונים במקרא אשר לאחר תרגומם ללטינית והוצאתם מהקשרם מציגים קשר בינהם.

הקטע הראשון הוא פרק יד בספר ישעיה אשר מספר על ירידתו מגדולה של מלך בבל. פסוק יב' מתאר זאת במלים "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם". ישעיהו משתמש באגדה ידועה ממיתולוגיות מקומיות אודות כוכב השחר הילל (נגה), זוהרו ונפילתו (ראה הליוס או פייטון), כדי לתאר את גאוותו היהירה של מלך בבל ואת ירידתו מגדולה. המשך הטקסט, בפסוקים יג-טו', מתאר את רצונו של מלך בבל לשלוט - וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה--מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל, אָרִים כִּסְאִי; וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶעֱלֶה, עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה, לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל-שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל-יַרְכְּתֵי-בוֹר". מחבר הוולגטה, תרגום התנ"ך הרשמי של הכנסייה הקתולית, תרגם את השם הילל ל"לוציפר", שניהם שמות לכוכב נגה. אולם במהלך השנים המשמעות המקורית של הטקסט נזנחה ומילות התוכחה המטאפוריות נהפכו לתיאור מילולי של על רצונו של לוציפר להתעלות מעל האל ונפילתו משמים.

הקטע השני מופיע בספר יחזקאל פרק כח'. בטקסט זה מעביר הנביא ביקורת מטאפורית על מלך צור. "וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית, מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי. יג בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל-אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נֹפֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ. יד אַתְּ-כְּרוּב--מִמְשַׁח, הַסּוֹכֵךְ; וּנְתַתִּיךָ, בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ--בְּתוֹךְ אַבְנֵי-אֵשׁ, הִתְהַלָּכְתָּ. טו תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ, מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ, עַד-נִמְצָא עַוְלָתָה, בָּךְ. טז בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ, מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס--וַתֶּחֱטָא; וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ, מִתּוֹךְ אַבְנֵי-אֵשׁ. יז גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ, שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל-יִפְעָתֶךָ; עַל-אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ, לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ--לְרַאֲוָה בָךְ. יח מֵרֹב עֲו‍ֹנֶיךָ, בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ, חִלַּלְתָּ, מִקְדָּשֶׁיךָ; וָאוֹצִא-אֵשׁ מִתּוֹכְךָ, הִיא אֲכָלַתְךָ, וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל-הָאָרֶץ, לְעֵינֵי כָּל-רֹאֶיךָ" (השם לוציפר לא מופיע מפורשות בטקסט זה, למצוא הסבר לקשר) טקסט זה מציג מידע נוסף על לוציפר. הוא היה כרוב, אחד המלאכים הבכירים - "מלא חוכמה וכליל יופי" - אשר חטא בעקבות גאוותו - "גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך".

סיבות אפשריות למרידה

סירוב להשתחוות לבני האדם

בספר אדם וחוה מספר השטן כי מכוון שהאדם נברא בדמות האלוהים, השתחווה בפניו המלאך מיכאל ודרש כי שאר המלאכים ישתחוו גם כן. השטן סירב להשתחוות מכוון שלדבריו היה קדום יותר. על כן הוא וכל המלאכים אשר הסכימו עמו הודחו. חשוב לציין שסיפור זה לא מכיל את אלמנט המרד והשטן מגלה כי היה מלא צער וכאב על ההגליה.