כרוב (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כרוב (תנ"ך))

כרוב הוא יצור מיתי המופיע במיתולוגיות שמיות, בעל פני אדם, גוף בעל חיים (אולי שוורים) וכנפיים. הכרוב נזכר מספר פעמים בתנ"ך. במשכן ובבית המקדש הראשון ניצבו פסלי זוג הכרובים בקודש הקודשים.

בתפיסה המודרנית, בעקבות חז"ל, הכרובים הם דמויות של תינוקות מכונפים המסוככים על ארון הברית. עם זאת, אין זו הפרשנות היחידה, וייתכן שאין זה מתוך מסורת בנושא, שכן כבר אצל יוסף בן מתתיהו אנו מגלים שדמותם של הכרובים נשכחה לפני זמנו (המאה ה-1 לספירה).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה "כרוב" אינו ברור. מספר חוקרים טוענים כי שורשו הוא במילה הבבלית "כָּרַבּוּ", משמע להיות מבורך. בעוד שאחרים טוענים כי המילה קשורה ל"כִּירֻבּוּ", המופיע במיתולוגיה האשורית כדמות אדם בעל גוף של שור מכונף.[1] חז"ל פירשו את המילה "כרוב" על דרך הארמיתדיאלקט ארץ־ישראלי) – "כרביא"[2] (כמו ילד), אם כי נראה שאין לקבל זאת כניתוח בלשני מדעי של המילה, כפי שכבר מציין זאת פרשן המקרא אבן עזרא בפירושו לשמות, כ"ה, י"ח.

במיתולוגיות קדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט של למסו – ישות אשורית דמוית כרוב – שנמצא בחפירה בדור שרוכין.

הלמסו היה יצור מיתי אשורי דומה לכרוב בתרבויות מסופוטמיות.

תבליטי כרובים ושרידי האריות בחזית המקדש באתר הארכאולוגי עין דארה בצפון סוריה

תבליטי כרובים הופיעו במקדש בעין דארה, שמבנהו הושווה לזה של מקדש שלמה.

הכרובים הופיעו באמנות הפיניקית בכסי עשתרת, כס פולחני עליו יושב אל או מלך, אשר משני צדדיו כרובים.[3]

הכרובים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר בראשית מתוארים הכרובים כשומרי עץ החיים אשר בגן עדן, יחד עם להט החרב המתהפכת (ויש מפרשים שזהו נשקם):

”וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים“ (בראשית, ג', כ"ד)

ספר שמות מעיד כי הכרובים קישטו את יריעות אוהל מועד: ”וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה, עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי--כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם“ (שמות, כ"ו, א')

על הכפורת, המכסה של ארון הברית, היו שני פסלים של כרובים. בבית המקדש של שלמה ניצבו בנוסף ליד הארון שני פסלים עשויים מעץ הזית ומצופים זהב, בגובה עשר אמות אשר סככו על ארון הקודש. ארון הקודש שכן בקודש הקודשים, שבו התגלה אלוהים מ"בין הכרובים".

בתיאורי הנביאים, הכרובים היוו את מרכבתו, אולי בדומה לרוח שנשאה אותו, כמתואר בספר תהילים ובספר שמואל: ”וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף“ (שמואל ב', כ"ב, י"א; תהילים, י"ח, י"א)

יחזקאל תיאר את ה"מרכבה" בצורה מפורטת יותר. בחזונו היו חיות המרכבה ארבע במספר – אחד של אריה, אחד של שור, אחד של נשר ואחד של אדם, ותכונותיהם המשותפות: גוף וידי אדם, רגלי פרסה של העגל וכנפיים. בתיאור אחר של החזון, מוחלפים פני השור בפני כרוב, ומכאן היו שהבינו שלכרוב צורה של שור.

במסורת הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאולוגיה הקתולית מימי הביניים מתואר הכרוב כאחד המובילים בהיררכיית המלאכים, לצד השרפים. במסורת הנוצרית הפשוטה הפך "כרוב" למילה נרדפת ל"מלאך", ובמיוחד למלאכים בעלי חזות ילדותית.

זיהוי דמויות הכרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרובים אוחזים במנורה (1924), אריחים מתוצרת "בצלאל" על גבי חזית בית ספר אחד העם, תל אביב-יפו.

הנתון הבסיסי הידוע לנו מהמקרא הוא שלכרובים יש כנפיים, על כן בבואנו לחפש דמויות של חיות או בני-כלאיים שחלקם בעל חיים, אנו מוצאים דמויות אשר זהותן לכרובים המקראיים אינה מוטלת בספק. באשורית נמצא את ה'כירובו' (kirubu), מונח המציין שור מכונף, דמות המצויה במקדשים מסופוטמיים קדומים. בנוסף לשור המכונף, אנו מכירים את דמות האריה המכונף – שדו (shedu) או למסו (lamassu) – אשר מלבד כעיטור על קירות ודלתות המקדשים, מצויים היו שניים מהם (האריות או השוורים המכונפים) כשומרים בשני צדי הכניסה למקדשים במסופוטמיה. כך ניתן לקרוא את הביטוי "כְּרוּבִים אֲרָיוֹת" כביטוי אחד המתייחס לכרוב בדמות אריה (shedu), המוצג בניגוד לכרוב בדמות שור (kirubu).

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקשר בין כרובים לאריות ושוורים, ניתן למצוא כבר בתיאור בניית המקדש: ”וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים...“ (מלכים א', ז', כ"ט) ”וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת...“ (מלכים א', ז', ל"ו)

אצל יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות כרובים מפורטות ופועלות, נמצא אצל יחזקאל בפרק י', שם הכרובים הם בעלי ידי אדם: ”וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם“ (יחזקאל, י', ח')

ובעלי ארבע כנפיים: ”...וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם“ (יחזקאל, י', כ"א)

החזון עצמו מורכב ביותר, אך חשוב לציין כי יחזקאל מקשר בחזונו בין אריה, שור, נשר ואדם (החלקים המרכיבים את דמות ה'שדו' או ה'כירובו'): ”וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן“ (יחזקאל, א', י')

הזיהוי הוודאי של כרובים כחיות מצוי אצל יחזקאל בהמשך: ”"וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר“ (יחזקאל, י', ט"ו) ”הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה“ (יחזקאל, י', כ')

השימוש של יחזקאל במונח "פנים" יצר אצל הפרשנים לאורך הדורות את ההבנה שהכוונה היא שיש לכל אחד מהכרובים ארבע פנים שונים בראשו, אך המילה "פנים" יכולה לשמש לאו דווקא כפני אדם (או חיה) אלא במשמעות צדדים, דהיינו שלכל כרוב היו 4 חלקים – פני אדם, כנפי נשר, גוף שור ורגלי אריה – דבר המקביל כפי שראינו לדמויות הכרובים ממסופוטמיה. אך בכל מקרה, לא ניתן להסתמך על תיאורו של יחזקאל כאמין או כמדויק מכמה סיבות. ראשית, כמות הפנים משתנה בפרק מ"א, שם נאמר: ”...וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב: וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ“ (יחזקאל, מ"א, י"חי"ט)

וכן פני השור משתנים לפני כרוב: ”...פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר“ (יחזקאל, י', י"ד)

כמו כן, בהשוואת תיאורי יחזקאל את האופנים והכרובים לכתוב על המכונות שהיו במקדש (מלכים א', ז'), יש האומרים כי משם הוא שאב את החומרים שהרכיבו את חזונו, אחרים אומרים ששאב את השראתו מאיורים ופסלים שראה במקדשי בבל – שכן הוא זכה להיות במקדש רק בילדותו, כאשר את רוב חייו בילה בגלות, וכל נבואותיו היו בבבל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Albright, W. F., "What Were the Cherubim?", The Biblical Archaeologist 1 (1938), pp. 1-3. Reprinted in G. Ernest Wright and David Noel Freedman (eds.), The Biblical Archaeologist Reader, vol. 1, Chicago: Quadrangle Books, 1961, pp. 95-97.
  • R. Gilboa, ‘Cherubim - An Inquiry into an Enigma’, Biblische Notizen, 82, 1996, 59-75

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך CHERUB, בתוך [Jewish Encyclopedia. 2002–2011 [1906.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד ב'
  3. ^ James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993-02, עמ' 77: "Compare the votive throne discovered at Umm el-'Amed (Dunand and Duru 1962: 168 pl. 67). The lower part of the throne is badly damaged, but the heads are preserved. The heads are human, and each bears a head-dress or coiffure that reaches down to the shoulders. They also have stylized beards. On our throne, what remains of the headdresses/coiffures and beards of the cherubs stylistically parallels those of the Umm el-'Amed cherubs. In fact, it seems quite probable that they stem from the same artistic and iconographic milieu. We may further note the cherub thrones depicted on a Late Bronze/ Iron I ivory from Megiddo, the sarcophagus of Ahiram (cf. Pritchard 1969: figs. 332, 456-59, respectively), a relief from Hadrumetum/Sousse (Cintas 1947: pls. 48-49), and a scarab from Sardinia (Bisi 1967: fig. 57). In each of those exemplars the cherubs have a feline body with wings, a tail, and styled hair, but no beard."
  4. ^ לוחית שיבוץ הנושאת תיאור עלילתי, שגיבורו הוא שליט כנעני, באתר אתר מוזיאון ישראל, ‏2022-01-25
  5. ^ Noël Aimé-Giron, Un ex-voto à Astarté, BIFAO 25 (1925), p. 191-211