ספר ישעיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ספר ישעיה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר ישעיהו
1QIsa b.jpg
קטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות
מספר פרקים 66
מספר פסוקים 1291
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר מלכים
הספר הבא ספר ירמיהו
דמויות מרכזיות ישעיהו בן אמוץ
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

ספר ישעיה הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך, הספר הוא מספרות הנביאים, והוא עוסק בנבואותיו של נביא בשם ישעיהו בן אמוץ. חוקרי המקרא מייחסים את מחבר הספר לשניים או לשלושה מחברים מתקופות שונות.

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר). אולם לדעת חוקרי המקרא חלקו השני של הספר חובר רק בתקופת שיבת ציון, במאה החמישית לפני הספירה.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכתוב בפסוקים הפותחים את הספר, התנבא מחברו ישעיהו בן אמוץ בתקופת מלכי יהודה - עוזיהו (כנראה רק משנת מותו - 757 לפנה"ס), דרך מלכות יותם, אחז, ועד סוף ימי חזקיהו. פרשנים מסוימים מרחיבים את ימי נבואתו גם לימי מנשה[1].

למרות זאת, מפרק מ' עוסקת הנבואה, ככל הנראה, בתקופת העלייה מבבל והצהרת כורש, קרי כ-200 שנה לאחר הזמן הכתוב בתחילת הספר. כך סבור הפרשן בן המאה ה-11, משה אבן ג'יקטילה, אשר את דבריו מביא האבן עזרא בפירושו לישעיהו[2] "ואלה הנחמות הראשונות, מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן, על בית שני"[3]. בשל התקופה הארוכה בת מאות השנים מתחילת הספר ועד לסופו, נהוג ליחס את הנבואות למספר נביאים (ראו הסבר להלן ברקע ההסטורי).

נבואותיו של ישעיהו עוסקות בין היתר בתפיסה שהחזרה בתשובה יכולה לכפר על החטאים, במלחמה בעוולות החברתיים, בהתנגדות לתפיסה הפולחנית של הדת שרווחה אז - שהקורבנות מכפרים גם ללא שינוי במעשים, ובעבודה זרה. בניגוד לתפיסות רבות ביהדות שלעגו לעבודת הפסילים כלא מועילה וכחסרת הגיון[4] ישעיהו תפס את העבודה הזרה כביטוי לגאווה של האדם עצמו - שמשתחווה למעשי ידיו כלומר לעצמו, ובהתאם, כדי לתקן את הבעיה יש לשבור את גאוות האדם[5].

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ישעיה מכסה תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על ממלכת ישראל ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים. בשל התקופה הארוכה והאירועים המוזכרים בו, מקובל במחקר ליחס את הספר לשני כותבים לפחות- הראשון ישעיה בן אמוץ (פרקים א-לט) אשר ניבא בירושלים, ישעיה השני אשר זהותו אינה ידועה (פרקים מ-סו; מהם מ-מח בבבל, ומט-ס"ו בירושלים). יש המזהים גם את ישעיה השלישי (פרקים נה- סו) ואולי אף כותבים נוספים.

על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיהו, ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). אך הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא ישעיה בן אמוץ אשר ניתן לתארכה על פי רקעה ההסטורי, היא מימי אחז בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר מתוארכת לפי פרק לו לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת המצור על ירושלים, בימי המלך חזקיהו מלך יהודה.[6]  שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את ארם דמשק, ואת שומרון (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו תושבים רבים, וקרבתה של אשור, העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על ממלכת יהודה הסמוכה.  כנגד חששות אלה עמדה תפיסתו הדתית-מדינית של ישעיהו בן אמוץ, לפיה ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש (כגון יש' ח 8; ל  8-33; לא 5-9 ). נבואה זו התגשמה בימי סנחריב מלך אשור, בשנים 701, אך העיר שניצלה שועבדה לסנחריב, ותושביה נאלצו להעלות מסים לממלכת אשור.        

נבואות הנביא המכונה ישעיה השני, בפרקים מ- ס"ו, משויכות לתקופה מאוחרת יותר, שבה העם ביהודה כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג כורש, בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס.  כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית במסופוטמיה. מהצהרת כורש אשר פורסמה בראשית עליתו לשלטון,  עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של גולי בבל ובניית המקדש בירושלים (עז' א 1-4; עז' ו 1-5; דה"ב לו 22-23).  זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר.

מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות

חיבורו של ספר ישעיה וישעיה השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האמור לעיל בדבר חלקו של הספר המתנבא על מאורעות שהתרחשו רק מאתיים שנה לאחר מכן, הסיקו חוקרי ביקורת המקרא כי הספר מחולק לשניים, ונכתב על ידי שני נביאים שונים לפחות, שספרם נאסף לספר אחד, המכונים במחקר "ישעיהו הראשון" (פרקים א'–ל"ט) ו"ישעיהו השני" (פרקים מ'–ס"ו). ככל הנראה קדם להם להם פרשן המקרא הספרדי ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לספר (פרק מ, פסוק א) שכתב "ודע כי מעתיקי המצוות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת, עד וימת שמואל. והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לפני זרובבל...", וככל הנראה כוונתו שאף שחז"ל ייחסו את ספר שמואל לשמואל - כמחצית הספר נכתבה לדעתם על ידי ממשיכיו, וכך אמרו חז"ל אף ביחס לספר דברי-הימים[7]. במילים אחרות, אבן-עזרא סבר שכך יש לפרש גם את מעבר התקופות בין חלקיו השונים של הספר.

חלוקת הספר לשניים כפי שהוזכרה לעיל מקובלת כמעט ללא עוררין בקרב חוקרי ביקורת המקרא בימינו. אמנם יש חוקרים אשר חילקו את הספר לשלושה חלקים (א'–ל"ט, מ'–נ"ה, נ"ו–ס"ו) על בסיס הרקע ההיסטורי בו מתרחשים כנראה פרקים אלו, אך חלוקה זו פחות מקובלת. חלוקת הספר מתבססת, בנוסף לרקע ההיסטורי של הנבואה, גם על המוטיבים השונים של הנבואות. כך למשל, רק בפרקי ישעיהו השני מופיע תיאור של האל כבורא העולם.

הקטנה (3 תמונות)

התפיסה המסורתית רואה בכל הספר חיבור אחיד שחובר על ידי נביא אחד. תפיסה זו מסתמכת על ראיית הספר כחיבור אחיד בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי. למעשה תפיסה זו רווחה כבר מאז שלהי ימי בית שני לפחות. כך למשל אנו למדים מדברי בן סירא, בן המאה ה-3 לפנה"ס - המאה ה-2 לפנה"ס, אשר בחיבורו הוא כותב על ישעיהו כי "בעוז רוחו ראה מראשית אחרית, וינחם אבלי ציון" (ספר בן סירא, מח לג), כאשר כוונתו ככל הנראה לנבואה הכתובה בחלק השני של הספר, ולמרות זאת בן סירא מייחס זאת לישעיהו הנביא עצמו. גם יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מתאר בספרו כי יהודי בבל הראו לכורש כי הנביא ישעיהו ניבא לפני כמאתיים שנה על ניצחונותיו, וכי דבר זה השפיע לטובה על יחסו של כורש ליהודים. כמו כן במגילות ים המלח, המתוארכות החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אנו רואים כי מגילת ישעיהו כללה את שני החלקים כחיבור אחד.

על טענות ביקורת המקרא ענו פרשנים מסורתיים, כגון שד"ל, אשר טען שאם מקבלים את אפשרות הנבואה אין צורך להגיע לפרשנות זו. ד"ר אהרן קמינקא[8], רחל מרגליות[9], וזאב יעבץ[10] טוענים כי מטבעות לשון ייחודיות לישעיהו קיימות בשני הספרים כאחד, ולפיכך לדעתם הספר אחד הוא. אחת הדוגמאות למטבע לשון כזו היא המילה "אנוש" ככינוי לאדם, המופיעה פעמים רבות לאורך כל ספר ישעיהו על שני חלקיו, אך לא מופיעה ברוב יתר ספרי הנביאים והכתובים.

על דמותו של ישעיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישעיהו

ישעיהו היה מעורה במדיניות יהודה ומקורב לבית המלכות. עמדתו הייתה כי כיבושי האימפריה האשורית ואיומה על ממלכת יהודה אינה רק מאבקי כוח בין אימפריות אלא גם מהווה שליחת ה' להעניש את ממלכת יהודה הפושעת, ולכן אם יהודה רוצה להינצל עליה לפנות אל ה' ולא אל ממלכות האזור. מן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר ישעיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (פרק א׳, פסוק ב׳) - ביטוי לאכזבה של אבות מבניהם או של מחנכים מתלמידיהם.
  • שָׁמִיר, וָשָׁיִת (פרק ה׳ פסוק ו׳) - במקור - מיני קוצים, ובהשאלה - חורבן ועזובה.
  • וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (פרק ו׳ פסוק ד׳) - ביטוי לאירוע דרמטי שהתרחש. אמות הספים הם העמודים המרכזיים עליהם מונח המשקוף.
  • אָכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת (פרק כ"ב, פסוק י"ג) - פתגם על נהנתנות וחוסר דאגה מיום המחר;
  • מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (פרק מ"ט, פסוק י"ז) - פתגם על גַיִס חמישי - אנשים מבפנים המביאים לאסונות[11];
  • מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (פרק כ"ט, פסוק י"ג) – מעשה הנעשה ללא כוונה והרגשה, אלא כאוטומציה וכדבר שבשגרה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישעיהו השני

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חז"ל פירשו שכיוון שהיה מנשה מלך רשע הוא לא נכלל ברשימת המלכים שבתחילת ספר ישעיהו, ראו סדר עולם רבה פרק כ'. מדרש נוסף טוען שמנשה הרג את ישעיהו
  2. ^ על פרק מ', פסוק א'
  3. ^ פרופ' זאב וייסמן, מבוא למקרא, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1, עמ' 34
  4. ^ ראו לדוגמה ספר תהלים, פרק קט"ו, פסוקים ד'-ז'
  5. ^ ספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ה'-כ"ב
  6. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך - ישעיה, תל אביב:דודזון-עתי, 1994, עמ' 8
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  8. ^ מחקרים במקרא ובתלמוד, תל אביב תרצ"ח
  9. ^ בספרה, אחד היה ישעיהו, תל אביב תשי"ד
  10. ^ תולדות ישראל, כרך ב'
  11. ^ בפרשנות המקובלת משמעות פסוק זה היא נבואת נחמה – שהמהרסים והמחריבים יסתלקו מהעיר; עם הזמן הפתגם הושאל למשמעות שלילית – שאלה המהרסים והמחריבים יבואו דווקא ממך
  12. ^ כמבואר בהקדמתו, כרך זה תוכנן להיות הראשון בשני כרכי פירוש על ספר ישעיהו בסדרת ICC; הכרך השני תוכנן לכלול את המשך פירושו של ביוקנן על פרקים כח–לט, ואת פירושו של פיק (Arthur S. Peake) על פרקים מ–סו. אך הדבר לא נסתייע: הכרך השני לא הושלם בשל מותו של פיק בטרם עת, ופירושו של ביוקנן על פרקים כח–לט, אף על פי שהושלם, לא ראה אור מעולם.
    מאז יצאו לאור בסדרה פירושם של גולדינגיי ופיין (John Goldingay & David Payne) על פרקים מ–נה (2006, בשני כרכים), פירושו של ויליאמסון (Hugh Williamson) על פרקים א–כז (בשלושה כרכים, מהם ראו אור עד כה שניים: על פרקים א–ה [2006]; ו-יב [2018]), ופירושו של גולדינגיי על פרקים נו–סו (2013).