משתמש:Daltmanit/טיוטה
מאיר כהן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר כהן (7 בנובמבר 1922- 6 בנובמבר 2015). נולד בבגדאד שבעיראק, ניצל מפרעות הפרהוד, עלה לארץ בשנות ה-50 ושהה במעברת הרטוב. ממקימי העיר בית שמש, כיהן כמזכיר מועצת הפועלים בבית שמש בשנים 1977-1963[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר כהן נולד בבגדאד שבעיראק, להוריו סניורה ואליהו כהן. משפחתו התגוררה בשכונה יהודית. בילדותו למד בחדר ולאחר מכן בבית מדרש ללימוד תורה כהכנה להיותו רב. בנערותו המשיך ללמוד בבית ספר יהודי, שם העשירו המורים את ידיעת הנערים היהודים בתורה וביהדות, חינוך שהחדיר וחיזק אצלו תודעה יהודית דתית ביחד עם האווירה השמרנית והמסורתית שקיבל בבית[2].
תקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוף שנות השלושים ובמהלך שנות הארבעים חדרה ההשפעה הנאצית העוינת לממשל העיראקי ובאה לידי ביטוי בגילויי אנטישמיות אלימים בעיקר מצד הדור הצעיר שהסית ללא הרף נגד היהודים. בימי הפרהוד שהתרחש בבגדאד (1-2 ביוני 1941) נמלטו הוא ובני משפחתו מביתם וחזרו כעבור כמה ימים לבית שנבזז מתכולתו והושחת. שמונה יהודים שגרו בסמוך לביתם נרצחו, שתי אחיות יהודיות צעירות שהכיר נאנסו באכזריות, שני שכנים יהודים נלקחו לבית חולים, שם התברר שנרצחו בזריקות רעל.
הרצון העז לעזוב את המדינה התחזק בקרבו אך העלייה לישראל נאסרה על ידי השלטונות העיראקיים[3].
פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא הצטרף לתנועה הציונית שפעלה בבגדאד באופן מחתרתי ולכאורה התפרנס כנהג משאית. בנסיעותיו הוא הבריח יהודים לגבול עם פרס ומשם הם המשיכו ועלו ארצה.
לא פעם במהלך ההברחות הצליח להינצל מחשיפה של שוטרים עיראקים .
על אף שהתאפשר לו להימלט לארץ , הוא נמנע מלעשות זאת לבדו כדי שלא להשאיר מאחור את הוריו וארבע אחיותיו. המידע בדבר פעילותו הציונית הגיע לשלטונות העיראקיים והם החלו לחשוד בו ולרדוף אותו. הוא נחקר ונכלא לכמה חודשים , אך הכחיש שעשה דבר, והחוקרים שלא הצליחו למצוא ראיות למעשיו, שחררו אותו אך המשיכו לעקוב אחריו.
מאפריל 1950, עת הותרה ליהודים העלייה לישראל על ידי ממשלת עיראק, הוא נרשם עם בני משפחתו לעלייה. ההמתנה הארוכה לוותה במתח ובפחד עצומים. כשאושר להם לעלות הם נאלצו כמו כל היהודים להשאיר את כל רכושם מאחור והגיעו לארץ ב-18 במאי 1951.
בהגיעם לשער העלייה נאמר להם שעליהם לנסוע למעברת הרטוב, שם יתגוררו[4].
במעברה החל לעבוד במפעל "שמשון" עבור חברת "סולל בונה".
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהחליטה מועצת פועלי ירושלים לפרוס חסותה על הפועלים בהרטוב, הוצע לו להצטרף למפלגת מפא"י והוא נבחר להיות הנציג המקומי להסתדרות הכללית.
ב-1953 הוא מונה להיות חבר המועצה הראשונה בישוב ובמרץ 1959 הוא החל את עבודתו במועצת פועלי בית שמש. ביוני 1963 נבחר להיות מזכיר מועצת פועלי בית שמש וכיהן בתפקיד עד 1977. בשנים אלה ניהל מאבק מתמיד עם בעיות של ישוב שצמח זה לא מכבר. היתרון שלו על האחרים היה שהוא צמח עם היישוב, עבר בו את שנות הצנע, את המלחמות החיצוניות והפנימיות, נלחם בקשיי קליטת העולים, חגג הקמת מפעלים חדשים, כאב את כאבם של המובטלים, טיפח מקורות פרנסה, דאג לענייני דת, לעזרה הדדית, לתרבות ולהשכלה. הוא עסק בכל
אשר נדרש ולא נדרש מאיש ציבור אשר רואה בקידום ישובו מטרה נשגבת ועשה זאת תוך הרגשת סיפוק גדולה.
בשנים אלה ניהל מאבק מתמיד בבעיות של ישוב שצמח זה לא מכבר. היתרונות שלו היו שהוא צמח עם היישוב, עבר בו את שנות הצנע, את המלחמות החיצוניות והפנימיות,
נלחם בקשיי קליטת העולים, חגג הקמת מפעלים חדשים, כאב את כאבם של המובטלים, טיפח מקורות פרנסה, דאג לענייני דת, לעזרה הדדית, לתרבות ולהשכלה. הוא עסק בכל אשר נדרש ולא נדרש מאיש ציבור אשר רואה בקידום ישובו מטרה נשגבת ועשה זאת תוך הרגשת סיפוק גדולה.
ב-1982 פנה אליו ראש העיר דאז, מר יהודה בן זאב, והציע לו להקים ארכיון לעיר בית שמש. הוא נעתר בשמחה למשימה המאתגרת. לשם כך השתלם בקורס ארכיונאים והקים ארכיב חדש בעיר. הוא אסף חומר ארכיוני מסודר, קטעי היסטוריה מעודכנים, פרוטוקולים של כל שנות קיומה של בית שמש, וכל המידע שאסף היה ממוספר באופן מדויק באינדקס.
ב-1997 נאמר לו שהוחלט שלא להעסיק יותר פנסיונרים בעירייה, והוא נאלץ לסיים את תפקידו[5].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1955 נשא לאישה את מרגרט (לבית משפחת קטן), גם היא עולה מבגדאד, איתה הקים בית בישראל ונולדו להם שישה ילדים שגדלו והתחנכו בבית שמש.
באוקטובר 2000 נפטרה מרגרט רעייתו. על אף שנותר להתגורר לבד בבית, כשמרבית ילדיו נשואים ומתגוררים מחוץ לעיר, הוא לא שעה להפצרותיהם לעבור ולהתגורר לצדם.
הוא קנה חלקת קבר לצידה, וביקש לחיות את שארית חייו בעירו שאותה אהב, ושגדלה בקצב מסחרר. בית שמש הייתה חלק בלתי נפרד מנימי נפשו, כך סיפר שוב ושוב.
הוא נפטר צלול באופן מרשים, בערב שבת, יום לפני יום הולדתו ה-93.
הוא נטמן בעיר שבבניינה לקח חלק חשוב ואותה כה אהב[6].
יהי זכרו ברוך, אמן.
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |