תלסוקרטיה

תָלָסוֹקרטיה (מיוונית θάλασσα תלסו=ימי, וκρατεῖν קרטיה=שלטון) היא מדינה, שרוב השטח שבבעלותה ימי ובכך גם מתבטאת עוצמתה. ניתן להגדיר את מעמדה כמעצמה ימית (בדומה לאימפריה הפיניקית שחלשה על רשת מסחר ענפה). רק לעיתים נדירות יש למעצמות כאלה עוצמה יבשתית המשתווה לעוצמה הימית שלהן. היוונים השתמשו לראשונה במונח "תלסוקרטיה" בתיאור הציוויליזציה המינואית, שכוחה התבסס על עוצמתה הימית. הרודוטוס התייחס בזמנו לנחיצות בפיתוח כוח ימי אשר יהווה מענה כנגד ההתעצמות הימית של הפיניקים.

דוגמאות לתלסוקרטיות

ישנן דוגמאות רבות למעצמות תלוסקרטיות מלבד אלו שצוינו לעיל:

באירופה של ימי הביניים

מלבד דוגמה זו לאימפריה עתיקה שהתבססה ברובה על כוח ימי ושליטה על מעברים ימיים ללא מקבילה ביבשה, גם בתקופת ימי הביניים ניתן למצוא אימפריות ומעצמות בעלות מאפיינים תלוסקרטיים.

מבין המעצמות התלוסקרטיה בימי הביניים מפורסמת במיוחד הרפובליקה של ונציה. בתקופת שלטונה התפצלה הרפובליקה ל"דוגדו" של ונציה ול"לגון".

בנוסף, בין השנים 500 ל-1000 מספר ערים התפתחו לכדי תלסוקרטיות מינוריות באזור המצוג'ורנו (דרום איטליה), אשר פיתחו נמלים וכוח ימי איתן שסייע להגן על נמליהם, בעלי בריתם ואף לזרוע הרס וחורבן בנמלי האויב. בין תלסוקרטיות אלה, ניתן למנות ערים יווניות ולומברדיות.

במזרח אסיה

בין המאה השביעית לחמש עשרה לספירה, הגאוגרפיה המלאי הימי נשלט על ידי התלסוקרטיות סריויג'יה ומאג'פאליט. זוג מעצמות שחלשו על השטח הימי המשתרע בדרום מזרח אסיה וניצלו את נתיבי הסחר באיי הבשמים ובין הודו לסין.

בתקופת התגליות (מאה 15–17) נוסדו חלק מהמעצמות התלסוקרטיות המשמעותיות. בעוד בסיסם השלטוני היה באירופה, מעצמות אלו הקימו מושבות מעבר לים ושלטו בהם בזכות אותו כוח ימי. מבין התלסוקרטיות האלו, ניתן למנות את האימפריה הפורטוגזית, הספרדית, ההולנדית ולבסוף האימפריה הבריטית שהייתה בעלת הכוח הימי הגדול ביותר שידעה התקופה. מעצמות תלסקורטיות אלה באו אל קיצם במתכונתם המוכרת, עקב סיום הקולוניאליזם ומירוץ החימוש הימי בין אנגליה לגרמניה.

קישורים חיצוניים

• The Fragility of Thalassocracy, Pericles to Heinlein
• What Is A Thalassocracy?
• Thalassocracy