התרבות המינואית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יווןיוון
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של יוון

יוון בעת העתיקה

יוון בימי הביניים

העת החדשה

יוון העצמאית

יוון

התרבות המינואית היא תרבות שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה באי זה בתקופת הברונזה. ניצני התרבות החלו להיראות באלף ה-3 לפנה"ס והיא התפתחה ושגשגה עד למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס. החוקרים חלוקים באשר לסיבה להתמוטטות התרבות המינואית, ההשערות העיקריות כוללות פעילות געשית, רעידת אדמה, בצורת, פלישת גויי הים או שילוב של כל אלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הראשונות לתרבות חקלאית בכרתים קיימות החל מ-7000 לפנה"ס, במהלך התקופה הנאוליתית.

באלף השלישי ובאלף השני לפנה"ס החלה להתפתח ציוויליזציה המכילה ערים והמוקפות בכפרים חקלאיים.

נהוג לחלק את התרבות המינואית לתקופות באמצעות הארמונות שנמצאו ותוארכו על ידי הארכאולוגים. החלוקה המקובלת היא:

  • התקופה הקדם-ארמונית (3000 לפנה"ס - 1900 לפנה"ס)
  • התקופה הארמונית הישנה (1900 לפנה"ס - 1700 לפנה"ס)
  • הרס הארמונות (1700 לפנה"ס - 1600 לפנה"ס)
  • תקופת ההתחדשות הארמונית (1600 לפנה"ס - 1450 לפנה"ס)
  • התקופה הפוסט-ארמונית (1450 לפנה"ס - 1100 לפנה"ס)

הרס הארמונות ב-1700 לפנה"ס מיוחס לפעילות געשית או לפלישה מאנטוליה[1]. לאחר מכן החלה תקופת זוהר של פאר והתחדשות, שסיומה בסביבות 1450 לפנה"ס, סימל את קץ הדומיננטיות המינואית בים האגאי.

ההיסטוריונים עדיין חלוקים ביניהם באשר לסיבת מיטוט התרבות המינואית, ההשערות כוללות רעידת אדמה חזקה, התפרצות געשית בסנטוריני וצונאמי שהגיע בעקבותיה, פלישה גויי הים ועוד. למרות הרצון לתלות את שקיעת התרבות המינואית בגורם יחיד, ההשערה הסבירה יותר היא הצירוף של כמה גורמים (טבעיים ואנושיים), שעל כל אחד מהם בנפרד היו המינואים מסוגלים להתגבר, אולם התרחשותם בטווח זמן קצר יחסית, לא הותירו להם סיכוי להתאושש.

התרבות המינואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "מינואית", מלשון מינוס - מלכה האגדי של כרתים, נטבע על ידי הארכיאולוג ארתור אוונס שגילה את התרבות בחפירות ארכאולוגיות של קנוסוס. כיום הצטברו ראיות לכך שבתרבות המינואית לא היה מלך, ואם היה בה שליט מרכזי הרי שזאת הייתה מלכה.

בדת של התרבות המינואית רווחה סגידה לדמויות נשיות. הסמלים הדתיים של התרבות המינואית היו שור וגרזן, מה שהפך אחר כך למיתוס היווני על המינוטאורוס והלבירינת (מבוך). הם האמינו באל יחיד - אלת הנחש ששלטה על הטבע ויוצגה כאישה חשופת חזה המחזיקה שני נחשים בידיה כסמל לפוריות ולשלטון.

מסחר וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו הייתה בכרתים מדינה חזקה, שהיוותה מרכז שלטוני של חלקים נרחבים באגן המזרחי של הים התיכון. בני כרתים היו ימאים מעולים, ובתקופתם היה מסחר מפותח בין חלקיו השונים של הים התיכון המזרחי. למעשה, במשך תקופה ארוכה הם היו היחידים בעלי יכולות שיט בים ולכן הארמון קנוסוס לא היה מוגן בחומות שכן לא הייתה תרבות המסוגלת להגיע לאי. בין היתר סחרו המינואים עם מצרים העתיקה ומסופוטמיה, והללו הושפעו מציורי הקיר המינואים. המינואים סחרו בעיקר בשמנים מהולים עם בשמים ששימשו לרחצה, שהמשאבים לייצורם היו נפוצים יחסית באזור כרתים.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האמנות המינואית והמיקנית

בכרתים השתמרו מספר אתרים ארכאולוגיים מהתקופה המינואית שכוללים ארמונות ופסיפסים. הגדול ביניהם הוא הארמון בקנוסוס.

בתרבות המינואית היו בשימוש שלושה סוגי כתב: כתב ציורים, כתב לינארי ב' (linear B) שפוענח בשנת 1952, וכתב לינארי א' (linear A), שלא פוענח עד היום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Beck, Roger B.; Linda Black, Larry S. Krieger, Phillip C. Naylor, Dahia Ibo Shabaka, (1999). World History: Patterns of Interaction. Evanston, IL: McDougal Littell. ISBN 0-395-87274-X.
Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.