משתמש:Erankatz/וולדן 2
וולדן 2 (במקור "Walden 2") הוא רומן מאת הפסיכולוג ההתנהגותי ב.פ. סקינר המתאר חברה נסיונית הנקראת וולדן 2 ומבוססת על ערכים של הנדסה התנהגותית. בספר, שפורסם בשנת 1948, זה ניסה לתאר סקינר כיצד ניתן, בעזרת הכלים והתובנות של הפסיכולוגיה הביהביוריסטית, לעצב חברה אוטופית ויצרנית.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הספר מתרכזת בביקורם של שישה אנשים בקהילה. ששת האנשים הם רוג'רס וג'אמניק, חיילים לשעבר; צמד החברות שלהם ברברה ומארי; פרופ' קאסל, מרצה לפילוסופיה; ופרופ' בוּריס שהיה מרצה של שני החיילים והוא המספר בספר. שני החיילים אשר חזרו ממורמרים מהמלחמה מחפשים דרך לחיות חיים טובים יותר ונתקלים במאמר מאת אדם בשם פרייז'ר אשר מתאר את הקווים התיאורטיים להקמה של חברה אוטופית המבוססת על עקרונות של פסיכולוגיה התנהגותית. פרופ' בוריס, אשר למד עם פרייז'ר, מצליח ליצור איתו קשר והשישה נוסעים לבקר בקהילה שהקים. הספר עוקב אחר ביקורם בקהילה ומתאר את האלמנטים השונים של הסדר החברתי הקיים בקהילה דרך הדיונים בין ששת האורחים למארחם.
עקרונות ההנדסה התרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהילת החברים בוולדן 2 מבוססת על עקרונות של שיתוף פעולה מלא בין חברי הקהילה לטובת שיפור איכות החיים ודרכי הפעולה של הקהילה. הקהילה מעודדת את חבריה לבחון כל צד של החיים בקהילה ולנסות לשפרו דרך עקרונות של ניסוי ומחקר. כאשר חבר קהילה מוצא בעיה באופן החיים בקהילה הוא מוזמן לתכנן פתרון אפשרי ולבחון את תקפותו בדרך של ניסוי מדעי מבוקר ומתועד. אם תוצאות הניסוי מוכיחים שהפתרון המוצא יעיל, הפתרון משולב באופן אינטגרלי בחיי הקהילה. תהליך שיפור זה נקרא בספר "הנדסה התרבותית" (במקור: "cultural engineering").
הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה החיה בוולדן 2 מונה כאלף אנשים. חיי הקהילה מונהגים על ידי פרייז'ר, מייסד הקהילה, וחמישה אנשים נוספים הנקראים "מתכננים" (Planners). הקהילה מתקיימת באופן מוחלט על בסיס קיום עצמאי, ברוח חיי הקיום העצמאי המוצגים בספר וולדן, מאת הנרי דייוויד תורו, ממנו שאב פרייז'ר את ההשראה להקמת הקהילה.
חברי הקהילה מוצגים בספר כאנשים שמחים, יצירתיים, פתוחים ופעלתנים. הם מקדישים זמן רב לפיתוח תחביבים וטיפוח קשרים חזקים בתוך המשפחה והקהילה, אך מחויבים במכסת עבודה למען הקהילה באופן שוטף.
חיי משפחה המבנה המשפחתי בחיי הקהילה בוולדן 2 הוא שיתופי. בגלל שמקובל להתחתן בגיל צעיר, עוד בגיל הנעורים, הילדים גדלים בצורה משותפת. סיבה אחת לכך היא הפחתת העומס מהזוג הצעיר. הסיבה השניה היא פיתוח רגשות חיובים של שייכות משפחתית אצל הילדים כלפי מבוגרים שונים. מאותה סיבה הילדים לא קוראים להורים "אבא ואמא" אלא פונים אליהם בשמותם הפרטיים. על ההורים אסור לתת יחס מועדף לילדיהם ועליהם לתת יחס שוויוני לכל הילדים.