הנרי דייוויד תורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנרי דייוויד תורו
Thoreau.jpg
תאריך לידה 12 ביולי 1817
תאריך פטירה 6 במאי 1862 (בגיל 44)
זרם טרנסדנטליזם
תחומי עניין אתיקה, שירה, דת, פוליטיקה, ביולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה
הושפע מ פילוסופיה הודית, ראלף וולדו אמרסון, תומאס קרלייל, צ'ארלס דרווין
השפיע על מוהנדס קרמצ'נד גנדי, מרטין לותר קינג, לב טולסטוי, ויטמן

הנרי דייוויד תורואנגלית: Henry David Thoreau;‏ 12 ביולי 1817 - 6 במאי 1862) היה סופר, משורר, ופילוסוף אמריקאי. ידוע בעיקר בסירובו לשלם מס למדינה, בהתנגדותו לעבדות, ובהברחת עבדים; בספרו המפורסם "וולדן", שנכתב ב-1854; ובמסה שלו "אי-ציות אזרחי", שנכתבה ב-1849.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם דיוויד הנרי תורו ב-12 ביולי 1817 בקונקורד, מסצ'וסטס לג'ון ת'ורו, יצרן עפרונות, ולסינתיה לבית דונבר. סבו מצד אביו נולד באי ג'רזי. סבו מצד אמו, אסא דונבר, הוביל באוניברסיטת הרווארד ב-1766 את מרד הסטודנטים הראשון בשלוש עשרה המושבות. הוא נקרא על שם דוד אביו דיוויד תורו שנפטר זמן קצר לפני לידתו, ולא הפך להנרי דייוויד עד לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה. היו לו אח ואחות גדולים ממנו, הלן וג'ון הבן, ואחות צעירה בשם סופיה.

בשנת 1837 סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד. עם סיום לימודיו שב לקונקורד, וב-1838 פתח יחד עם אחיו ג'ון הבן בית ספר לדקדוק בשם "אקדמיית קונקורד". בית הספר נסגר כאשר ג'ון חלה אנושות בטטנוס ב-1842 לאחר שחתך את עצמו במהלך גילוח. ג'ון מת בזרועות אחיו הנרי זמן קצר לאחר מכן.

בקונקורד פגש דרך חבר משותף את ראלף וולדו אמרסון, מי שהפך להיות לידידו ומורו, והכיר אותו למעגל של סופרים והוגים מקומיים כגון מרגרט פולר, נתניאל הות'ורן ואחרים.

אמרסון דחף את תורו לתרום מאמרים ושירים פרי עטו לכתב עת רבעוני בשם "החוגה" ("The Dial") בעריכתה של פולר. תורו היה פילוסוף של הטבע והיחס בינו לבין המצב האנושי. בשנים הראשונות היה חבר בזרם הטרנסצנדנטליזם, פילוסופיה אידאליסטית, אקלקטית ורופפת בה דגלו אמרסון, פולר ואחרים. הם האמינו כי המצב הרוחני האידאלי חוצה, או מגיע מעבר, לעולם הפיזי והאמפירי, וכי האדם משיג את התובנה הרוחנית הזו באמצעות אינטואיציה אישית ולא דוקטרינה דתית.

ב-18 באפריל 1841 עבר תורו להתגורר בביתו של אמרסון, ובין השנים 1841 ל-1844 שימש כמורה של ילדיו, כעוזר עריכה, וכגנן ואיש תיקונים. לאחר מכן עבר לעבוד במפעל העפרונות של משפחתו, עבודה בה החזיק למשך מרבית שנות חייו.

סירוב המס של תורו החל ב-1842 בשיתוף עם מספר קטן של ידידיו, כתגובה על העבדות של השחורים במדינות הדרום. מלבד סירוב המס, היה תורו משתתף מרכזי ב"מסילת הרכבת המחתרתית", בה הוברחו, בניגוד לחוק שאסר על הסתרת עבדים נמלטים, אלפי עבדים שחורים לקנדה ממדינות הדרום של ארצות הברית. מסילת הרכבת המחתרתית נחשבת על ידי רבים לפעולת ההתנגדות האמריקנית הגדולה ביותר במהלך המאה ה-19. ב-1846, עם פרוץ מלחמת ארצות הברית מקסיקו ובעקבות תוכניות הממשלה האמריקנית לאפשר עבדות בשטח הכיבוש, החריף תורו את סרבנות המס שלו, ושילם על כך בליל כליאה אחד, עד שאחד מחבריו שילם עבורו את המס. תורו תיאר נושא זה במסתו "אי-ציות אזרחי", שהשפיעה גם על טולסטוי ועל מהטמה גאנדי.

תורו אימץ לעצמו אורח חיים פשוט על מנת להעמיק את דפוסי חשיבתו. כחלק מניסיון זה, התגורר בגפו במשך כשנתיים (החל מ-4 ביולי 1845) בבית שנבנה על ידו באדמה בבעלותו של אמרסון באגם וולדן שבמסצ'וסטס, בלא תלות בבני אדם כלשהם לצורכי קיומו. תקופה זו מתוארת בספרו "וולדן", שיצא לאור בשנת 1854.

ב-6 בספטמבר 1847 עזב תורו את אגם וולדן ושב להתגורר בקונקורד עם משפחת אמרסון.

ב-1851 החל תורו להתעניין בידיעת הטבע ובסיפורי מסעות. הוא קרא בשקיקה על בוטניקה, ולעתים קרובות כתב תצפיות בנושא זה ביומנו. נוסף על כך, הוא העריץ את ספרו של דרווין "מסע הביגל". הוא המשיך לכתוב תצפיות מפורטות על פולקלור הטבע של קונקורד. הוא תיעד הכול, החל משלבי הבשלתו של פרי במשך זמן ועד לעומקי התנודות של אגם וולדן והימים שבהם ציפורים מסוימות נדדו.

תורו התפרנס במשך חייו ממקצועות שונים, ביניהם עבודה במפעל העפרונות המשפחתי, מדידת קרקעות והוראה.

הנרי דייוויד תורו נפטר בעיר הולדתו, קונקורד, ב-6 במאי 1862 כתוצאה ממחלת השחפת[1].

רעיונותיו של תורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורו האמין כי קיים מושג צדק טהור, המשותף לכל בני האדם. על-פי תורו, הצדק נובע מהימנעות מתוקפנות ומכפייה, במובנם האלים. תורו גורס שהאדם צריך לשאוף לעשיית צדק ולהימנע ממעשי עוול וקיפוח כגון כיבוש שטחי מדינה זרה ושיעבוד זולתו לעבדות.

על פי השקפת עולמו של תורו, על האדם להיות נקי מאשמה מוסרית, וזו משמעות הטוב בשבילו. אם ארגון מסוים מבצע מעשה בלתי צודק, מוטב לאדם כי יפרוש מארגון זה. הימנעותו של אדם מעשיית מעשה לא צודק היא בראש ובראשונה הימנעות פאסיבית ולא כזאת ששואפת להביא לשינוי המצב. בהתאם לכך, הסכים תורו להשתחרר מהכלא לאחר שחבריו שילמו עבורו את המס.

תורו מבדיל בין מוסר פרטי, המזוהה עם הצדק, לבין קיומן של ממשלות, אשר מטרתן היא יעילות. תורו תוקף את תומכי הממשלה ואנשיה בטענה שאינם מסוגלים להבין דבר מלבד היעילות, שכן היא משנית לצדק.

תורו האמין כי אל לממשלות להעמיק את מעורבותן ושאף לצמצום רב ככל הניתן בפעילות הממשלות, אף שהכיר בנחיצותן המסוימת. זאת הביע במסתו "אי ציות אזרחי", בפסקה:

"בכל לבי אני מסכים למוטו - הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול, והייתי רוצה לראות שנוהגים על פיו באופן מהיר ושיטתי יותר. כשהוא מתגשם, הוא מגיע בסופו של דבר לשלב, שגם בו אני מאמין - הטוב בממשלים הוא זה שאינו מושל כלל, וכשבני אדם יהיו מוכנים לכך, זה סוג הממשל שיהיה להם."

בהתאם לתפיסה זו, התנער תורו מממשלת ארצות הברית והכריז על פרישתו מכל ארגון אליו לא בחר להשתייך (ובכלל זה מדינת ארצות הברית).

תורו היה גם אחד מראשוני האקולוגים בעולם. רישומיו על הטבע והצומח בקונקורד ובמיוחד על ראשית פריחתם ובפירוט תאריכי לבלובם ופריחתם של כ-600 מיני צמחים משמשים היום במחקרי השוואה להשתנות הצמחייה באזור וכעדות להתחממות כדור הארץ.

תרגומי כתביו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרי אזרחי, וולדן, הוצאת מוסד ביאליק, 1962
  • אי ציות אזרחי, הוצאת רסלינג, 2006
  • טיול, הוצאת כרמל, 2006
  • ברגל - אמנות הטיול הרגלי, הוצאת אסטרולוג, 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]