משתמש:Geagea/עליית הגורג'ים
- לכבוד קבלת הפנים לצבא העות'מאני בירושלים משתתפים גם תלמידי תלמוד תורה של הגורג'ים (משער שכם ועד שיח ג'ראח)
- לכבוד אורחינו הצבאיים, הצבי, 20 בדצמבר 1914
- ד"ר בנימיני, למצב היהודים ההרריים בא, דואר היום, 10 בפברואר 1931
- יהדות גאורגיה וארץ-ישראל - יצחק דוד, הקונגרס העולמי של יוצאי גאורגיה
- נתן אליהשווילי יהודי-גרוזיה הותיקים בארץ
- בן ציון יהושע, יהודי גאורגיה – מעבדות לחרות, 27 בספטמבר 2008
- בסוף המאה ה-19 עם היהודים האשכנזים הגיעו לקווקז גם רעיונות ציוניים. הציונות מצאה תמיכה נרחבת בקרב קהילת היהודים הגאורגיים. בקונגרס הציוני השישי, שנערך בבאזל, בשנת 1903, השתתף רבה המפורסם של גאורגיה יליד צחינוואלי, הרב דוד באזוב.
- בהתחלת המאה ה-20, הפיץ נתן אליהשווילי יחד עם דוד באזוב, את הציונות (1893-1929). הודות לפעילותו של זה, עוד לפני פרוץ המהפכה עלו לישראל יהודים מהתפוצה הגאורגית. היהודים שיצאו מגאורגיה, הקימו בירושלים רובע משלהם סמוך לשער דמשק, אך בשנת 1929 נאלצו לעזוב אותו בשל המהומות הערביות.
- בין היהודים, שעלו מגאורגיה לארץ ישראל בלטה משפחת קוקיאשווילי, שהחזיקו ברשת של חנויות, ולאחר מכן בקרקעות בירושלים העתיקה ובקרבת רחוב יפו – מחוץ לחומה. עסקים גדולים פרחו גם אצל משפחת דברשווילי.
- משפחות חסידשווילי וחכמשווילי נזכרו כמייסדי העסק הבנקאי במדינה.
- ההיסטוריה של היהודים הגיאורגים
- ידיעות המשרד א"י המרכזי בקושטא, דואר היום, 27 בפברואר 1922 - מסלול הנסיעה מהאימפריה הרוסית לארץ ישראל עבר דרך נמל בתומי כאשר לפני כן היה על העולים לקבל ויזה בעיר המחוז של מלכות המשנה של הקווקז, טיפליס. משם הם עברו לקושטא ומשם לארץ ישראל. העולים שעברו במסלול זה כללו גם את יהדות ההרים.
- מסע היהודים לא"י
- ישיר
- זאב וילנאי, יהודי גרוזיה בארץ ישראל, דבר, 10 בדצמבר 1969 תחילת העלייה באמצע המאה ה-19. הקמת העדה הגאורגית בירושלים - 1863. שכונת הגורג'ים - 1876.
- משפחות יהודיות מגרוזיה אשר נטו ב-1929 אהליהן בשכונת יעקב בבנימינה סייעו רבות בקליטת מעפילים ובהשתרשותן בארץ, דבר, 8 במרץ 1970
- שכונת היסמין, דבר, 3 ביוני 1936
- שפי גבאי, גורג'ים - ארבעה דורות בישראל, דבר, 30 בינואר 1970
- עליית הגורג'ים - מסע היהודים לא"י ישיר
- שכונת הגורג'ים
- נתן אליהשווילי
- חיים שבילי
- יחזקאל חרלף
- סורמלו
- דוד חכמי - (1991-1919) בנו של יוסף חכמי (חכמישוילי). ממקימי ענף הביטוח בארץ־ישראל. נולד בירושלים למשפחת גורל חכמי שווילי שעלתה מגרוזיה יותר ממאה שנים לפני שנולד. בשנת 1941 פתח סוכנות ביטוח שייצגה את חברת "הפניקס" בלונדון. מאז פעל למעשה בתל אביב: בעיר העברית הראשונה הקים את משרדי "הפניקס הישראלי" וחברות הבת שלה. תרם מהונו לקידום החינוך, האמנות, התרבות והבריאות בארץ ובפרט בתל־אביב. שנים רבות שימש כיו"ר איגוד חברות הביטוח, ובית האיגוד בתל־ אביב נקרא היום על שמו. (מתוך מדריך רחובות תל אביב יפו/ח
- משה חיים גורל
- משה חיים מיכאקאשווילי
- יוסף חכמי (חכמישוילי)
- יוסף קוקיא
- ישראל חכמיאשווילי
- משפחת קוקיא
- משפחת חכמי
- משפחת גורל
- 28 תרכ"ג 1863 גרוזיה קבוצה ר ' אפרים קוקיא 1879 יסוד שכונה ליד שער שכם "אהל אברהם" נחרבה בתרפ"ט 29 תרכ"ט 1869 ליטא ראה הערה בעמודה 33 אברהם משה לונץ מחלוצי חקירת א"י בעברית 13 כרכי "ירושלים" 21 כרכים של "לוח א"י "המעמר" ועוד רוב עבודתו ביצע כשהיה סגי נהור למד בישיבת עץ חיים. מתוך שיחה:עליות קדומות לארץ ישראל
ירושלים: בירת ישראל, העיר החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאב וילנאי (1960), "ירושלים: בירת ישראל, העיר החדשה
עמ' 187
גורג׳ימ בימינו ישנם גורג׳ים מעטים בירושלים, שרידי קהילה גדולה מדורות קודמים.
עמ' 188 קוראים להם: גרוזינים. סיום רוב שמות המשפחה הגורג'ים היא במילה 'שבילי' כמו אפרימושבילי, חכמשבילי, ישראלאשבילי וכדומה.
כבר בשנת תרכ"ג-1863 נוסדה העדה הגורג'ית בירושלים. אחד מחלוציה .. מיכאל לוי
העדות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנה הלנה כהן תון (1957), העדות בישראל
עמ' 110:
הגורג'ים. אלה, שעלו כמעט בזמן אחד עם יהודי ההרים, היו ברובם בני ערים. זה דורות היו עוסקים במסחר, בעיקר בסחר התבואה, היין והתבלין, ורבים עשו בו הון רב. נמצאו ביניהם גם בעלי אחוזות גדולות, אלא ....
קשה, מאחר שלוקחו מהן מפרנסיהן. בפרעות שנת 1929 שדדו והציתו הערבים את בתיה של שכונת הגורג'ים, ודייריה נמלטו אל רבעים אחרים של העיר או עזבו את ירושלים. בינתיים נטמעה עדה קטנה זו ברובה בעדה הספרדית (עקב נישואי "תערובת").
מלאכה ופועלים בבתי החרושת של טיפליס ובשאר מקומות עבודה. תקופת סבל קשה עברה על יהודי גיאורגיה במלחמת העולם השנייה, כשניסו צבאות היטלר לכבוש את נמל באטום, על מנת להגיע אל מעינות הנפט הרוסיים.
לרגל התנאים השוררים עתה ברוסיה לא יכלו יהודי-קווקאז להשתתף בעלייה הגדולה. בל יישכח שבראשית תקופת הציונות תרם גם ענף קטן וגידח זה של היהדות תרומה חשובה לבניין הארץ.
אנציקלופדיית וילנאי לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב וילנאי, אנציקלופדיית וילנאי לירושלים, 1993, עמ' 319 ערך גרוזינים יהודים
גרוזינים יהודים - עלו אל הארץ לראשונה באמצע המאה ה-19. הם התיישבו בירושלים והיוו קהילה קטנה במסגרת הספרדים. אפשר היה להבדילם מיתר התושבים גם לפי שמות המשפחה שלהם, רובם עם סיומת שבילי ...
רוב העולים באור מעריה הגדולות של גרוזיה, ובייחוד מטיפליס (טיבליסי) וקותאייס. עדה של יהודי גרוזיה נוסדה בירושלים בשנת תרכ"ג (1862), אחד מחלוציה היה מיכאל לוי, שהתיישב בעיר העתיקה. הקים בה בית כנסת קטן לבני עדתו, שהיה נקרא על שמו ועל ידו תלמוד תורה "שארית ישראל". בעת ביקורו השביעי בתרל"ה (1875), פגש השר משה מונטיפיורי בירושלים עולים מגרוזיה, "גורגישטאן". הוא מספר: "נתפלאתי מאד על ראשי .... כמאתיים נפש.. מראיהם מוצקים ופניהם יפות.."
באוסף מכתבים שהוגשו למשה מונטיפיורי ב-1875, יש איגרת מאת יהודי גרוזיה, שבה הם מספרים על כיסופיהם אל ארץ האבות ועל חבלי העלייה אליה: "אדונינו השר! אנו קהל קדוש בני גראזיא אשר בערי טיפליס ומסתפחים כעת פע"ק (פה עיר הקודש) ירושלים ת"ו (תבנה ותכונן).
ברשימת בתי הכנסת בירושלים, שהופיעה בתרל"ו (1876), נזכר גם ביה"כ של הגרוזעס, והם הגרוזינים. הכותב איש ירושלים מספר עליהם: "אנשי גורזסתאן ובאו מחדש, משך שבע שנים , ויושבים בעה"ק ירושלים ת"ו ותקנו להם ביה"כ של חברת גרוסתאן קותאייס ובה"ה (בעזרת השם) יש להם ביה"כ משובח ומפואר. עוד יש להם שני בתי מדרשיות וישיבות ולומדים שם יומם ולילה. הגרוזינים עסקו בעיקר במסחר באריגים, ולהם חנויות בעיר העתיקה והחדשה.
עם גידול העדה וריבוי העולים, רכשו להם הגרוזינים חלקת אדמה מחוץ לחומה וייסדו בשנת תרל"ו שכונה חדשה, שכונת הגורג'ים, בקרבת שער שכם. הם הכתירו אותה בשם קריה נאמנה, כינוי מקראי לירושלים. העסקן הירושלמי ניסן ב"ק עזר לגרוזינים בהקמת שכונתם ולפיכך נקרא גם על שנו - בתי ניסן. במאורעות הדמים שפרצו בירושלים בין היהודים והערבים, בתקופת המנדט הבריטי, סבלה השכונה משכניה הערבים. במאורעות תרפ"ט 1929 התנפלו עליה ערבים, שרפו בתים ורצחו אחדים מתושביה. אחד שניסה להציל ספרי תורה נורה למוות. הנמלטים השתכנו בשכונות רוחמה ויגיע כפיים. ברחוב חפץ-חיים קיים בית הכנסת "תפארת ירושלים" של יהודי גרוזיה, והוא לא רק מרכזם הדתי אלא גם הציבורי של זקניהם. לפי מפקד שנערך בירושלים בשנת תרצ"ט 1939 היו באוכלוסייה של 80,850 יהודים כ-1,038 גרוזינים.
גרוזינים נוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוצרים גאורגים באו לירושלים עוד בתקופה קדומה. הגרוינים האיברים השתלטו על מנזר המצלבה בירושלים ובו התגוררו נזיריהם ושותא רוסתוולי.
לפי סברתו של א. זאגארלי, חוקר נודע של הגרוזים בארץ הקודש, התיישבו היהודים בכפר מאלחה הסמוך לירושלים, בימינו מנחת המיושבת יהודים. במרוצת הדורות עברו הגרוזינים תושבי הכפר הזה לאסלאם.
בדורות שלאחר מכן התמעטו הגרוזינים, ומתוך דלותם התחילו למכור את נכסיהם לארמנים, ויוונים וקתולים. באמצע המאה ה-19 נעלמו כליל ונותרו רק שרידים ארכיאולוגיים.
קריאה נוספת: ע' מנחת. מצלבה. רוסטאבילי (שוטה). וכן: ערך מצלבה באנציקלופדיה לידיעת הארץ.
הגורג'ים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחל שרעבי, התבדלות עדות-המזרח מהעדה הספרדית 1860-1914 עמ' 34:
- (גם פה)
ראשוני העולים הגוּרגִ'ים (יוצאי גרוּזיה) הגיעו לירושלים בשנות השישים למאה ה-19 ומספרם גדל, עד שבשנת תרל"ה הם מנו בירושלים קרוב למאתיים נפש[1]. הגורג'ים הקימו בתי-כנסת, ישיבה, תלמוד-תורה ובשנת תרל"ט בנו לעצמם שכונה על-יד שער שכם מחוץ לחומה[2].
מאבק המערבים להיפרד מהספרדים שימש תקדים לגורג'ים, והם היו העדה המזרחית השנייה שהקימה, בשנת תרכ"ג, מסגרת ארגונית נפרדת[3]. עם זאת הם הוסיפו להיות תלויים בעדה הספרדית, ורק בשנות ה-90 למאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, על רקע הגידול המתמיד של מספרם[4] והתיישבות רוב בני-עדתם בירושלים גברו חיכוכיהם עם ההנהגה הספרדית, והתרחבה התארגנותם העצמית.
גם הרקע למאבק הגורג'ים עם העדה הספרדית היה כלכלי בעיקרו. בין שתי העדות נתגלעו סכסוכים חמורים על ענייני קבורה והתשלום בעדה, שכן הספרדים הטילו תשלומים גבוהים בעבור קבורת גורג'ים בבית-העלמין הספרדי. הגורד'ים מחו על כך, ובשנת תרנ"ד ייסדו בית עלמין וכתוצאה מכך פרצו סיסוכים מרים ביניהם, אולם הגורג'ים ניצחו במאבקם זה[5].
בשנת תרנ"א פעלו הגורג'ים באופן עצמאי, תוך כדי מאבקים עם ההנהגה הספרדית, לגיוס תרומות מארץ מוצאם, בהתלוננם על כך שענייהם וחכמיהם קופחו על ידי הספרדים. על הרקע לפרשה זו אנו למדים ממה שכתבו ראשי העדה הספרדית בשנת תרנ"ז בקונטרס "כנֹגה צדקה". לדבריהם, זה למעלה משנתיים, אחדים מהגורג'ים, שכל חפצם לעורר שנאה ומדנים ולקרוע את עדתם מכוללות הספרדים, החלו להשפיע על בני עדתם להקים מסגרת נפרדת. בהיוודע הדבר לראשי העדה הספרדית "לא חשכו כל עמל מנפשם לבקש מהם כי לא תֵעשה כזאת בישראל וידרשו מהם, כי יבחרו שנים מבני עדתם וישרתו בקודש בבית ועד הכוללות ועין בעיו יראו איך
- ^ ראה מכתבם למשה מונטיפיורי: גת עמ' 23-24
- ^ על עליותיהם ומוסדותיהם של הגורג'ים בירושלים - ראה: ניישטט, עמ' 38-39; בן צבי, נדחי עמ 191; בןצבי אוגלוסי, עמ, 94; גת, עמ'25-26.
- ^ על פירוד הגורג'ים - ראה: בן צבי נדחי, עמ' 191; בן צבי אוכלוסי, עמ' 94; בן אריה, עמ' 406. אך לא ברור ממקורות אלה כיצד באה לידי ביטוי התארגנותם העצמית של הגורג'ים בשנים ההן.
- ^ בתרל"ה מנו הגורגים, כאמור, כ-200 נפש, בתרנ"א כבר מנו 600 נפש ובתרס"ט - קרוב ל-1000 נפש - ראה: בן אריה, עמ' 406; ניישטט, עמ' 38-39; בן צבי אוכלוסי, עמ' 94.
- ^ ראה: חבצלת, תרנ"ד, גל' 19. עיתון זה הצדיק את טענותיהם בכותבו: "...אחינו הספרדים אשר בבית קברותיהם קברו תמיד (הגורג'ים) את מתיהם לא התנהגו עמם כשורה, ויקחו מהם רב יותר מהדרוש"... עם זאת הוא גינה את הגורג'ים על צעד זה, שכן בכך הם "טפחו על פני חפיצי האחדות טפיחה גדולה ונוראה". הקרקע לבית העלמין נידב על ידי דוד בן קוקיא, שעלה עם משפחתו מגרוזיה בשנת תר"ל. עליו ועל בני משפחתו האמידה, שנמנו עם מיסדי העדה הגורג'ית - ראה" גאון, יהודי ח"ב, עמ' 620, הערה 1.
כַּנֹּגַהּ צִדְקָהּ[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כַּנֹּגַהּ צִדְקָהּ - hebrewbooks (21890): עמ' 65 (נח): "והנה זה יותר משנתים אשר קמו אחדים מבני גורג'יסתאן ויעוררו שנאה ומדנים בין אחים, וכל חפצם לקרוע את עדת הגורג'ים מעל כוללות עדת הספרדים בירושלים." ...
- il.bidspirit.com (ישיר)
- נגה צדקה קונטרס א. ירושלים, תרצ"ג [1933]. פולמוס אודות קופות צדקה בבל לעניי ארץ ישראל.
- כנגה צדקה, קונטרס א, סובב הולך ומשיב נכוחות על דבריהם של אחדים מחכמי הזמן בבגדאד יע"א אשר ההינו לסייע ביד ועד הבללים להחזיק בקופות והקדשות שבמדינת בבל השייכים לכללות עניי ירושלים. ירושלים, תרצ"ג [1933].
- יצחק-נסים רחמים (1895-1981): בשנת תר"ץ, כאשר פרץ סכסוך בין "ועד עדת הבבלים" ו"ועד העדה הספרדית" בירושלים בענין חלוקת כספי קופות הצדקה שבבבל למען ועניי א"י, פנה אליו הראש"ל ר' יעקב מאיר ובקש ממנו את חוות דעתו על פסק דינם של רבני בגדאד. על פסק דינו של ר' יצחק נסים שנתפרסם בקונטרס "כנגה צדקה" (ב' חלקים) סמכו רבני א"י וחכמי ארצות אחרות. מחדושי תורתו נתפרסמו בירחונים "שערי ציון", "הדביר" ו"אהל תורה". תחת מכבש הדפוס נמצא עתה ספרו החשוב "יין הטוב" הכולל שו"ת רבים בעלי ערך. (כאן)
- books.google
- יוסף שאול אלישר - נבחר לחבר ועד העדה הספרדית בירושלים בשנת 1912 והתפטר. נבחר שוב בשנת 1923 ושימש בו כסגן הנשיא עד לשנת 1925 אז נבחר לשמש כנשיא הוועד עד לסוף שנת 1927 (ה'תרפ"ז).