לדלג לתוכן

יהודי ההרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודי ההרים
אוכלוסייה
150,000 (נכון ל־2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ישראלישראל ישראל 100,000–140,000
אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן 22,000–50,000
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 10,000–40,000
רוסיהרוסיה רוסיה 266 (2021)
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 220 (2012)
שפות
ג'והורי, עברית, רוסית, אזרית
דת
יהדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רבי יחיאל סבי מלמד תורה ביישוב גוּבָּה שבאזרבייג'ן, שנת 1919

יהודי הֶהָרים, היהודים ההרריים, היא קהילת יהודים שמקורה במזרח הקווקז, במדינת אזרבייג'ן וברפובליקת דאגסטן. כמו כן, ישנן קהילות קטנות של יהודי ההרים שמקורן ברפובליקות הרוסיות: צ'צ'ניה וקברדינו-בלקריה.

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והורו", שפירושו יהודים ושפתם היא ג'והורי (ניב של פרסית יהודית). הכינוי "היהודים ההרריים" (ברוסית: Горские евреи – גוֹרְסְקִי יֶברֶאי) (בערבית: يهود الجبال – יהוד אלג'באל), ניתן על ידי הערבים והמקומיים המוסלמים לקהילת היהודים באזור הקווקז מכיוון שברחו צפונה אל ההרים כתוצאה מכיבוש דאגסטן על ידי החליף סלמאן מבית אומיה במאה ה-8.

כינוי זה היה בשימוש גם על ידי הרוסים החל במחצית הראשונה של המאה ה-19, עם כיבוש אזור זה על ידי האימפריה הרוסית. בישראל ידועים בני העדה שעלו ארצה בכינוי קווקזים.

על פי המסורת הקווקזית, הקווקזים הם צאצאי שבט יהודה שהתיישבו בבבל לאחר חורבן הבית הראשון. בהמשך נדדו לפרס, בעיקר לאזור מדי, ולבסוף היגרו לקווקז.

כינויי יהודי ההרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח יהודי-ההר או היהודים ההרריים הוא תרגום של המונח הרוסי "גוֹרְסְקִיֶה יֶבְרֶאִי", שנטבע במחצית הראשונה של המאה ה-19 עם סיפוח הקווקז על ידי האימפריה הרוסית. מקור הכינוי הוא מהעמים המוסלמים בקווקז ומהערבים, כינוי זה ניתן ליהודים מכיוון שברחו אל ההרים בזמן כיבוש דאגסטן על ידי האימפריה המוסלמית במאה ה-8.

רבים מכנים את יהודי ההרים בשם טאטים יהודים. כינוי זה ניתן ליהודים מכיוון שהשלטון הרוסי מנה את יהודי ההרים יחד עם בני העם הטאטי המוסלמי בתקופת מלחמת העולם השנייה על מנת לעכב את הנאצים בכניסתם לקווקז.

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'וּהוּר" שמשמעותו יהודי, ולעיתים רחוקות גם "ג'וּבוּר", "צ'וּבוּר" או "צ'וּפוּר". המוסלמים כינו אותם בשם "גיאוּר" (לא מוסלמי), "גיבוּר", "עיבְר" (עברי), ומאוחר יותר "צ'ופוט", "ג'וגוט". בחבל הקווקז ובמערב אסיה האות "י" מבוטאת כ"ג'וּ" ולפעמים האות "ה" הופכת להיות "בְ" בגלל השפעתה של השפה הרוסית על שפות הקווקזיות, מכאן אפשר להניח שג'וּהוּר/ג'וּבוּר הוא בעצם שילוב של יהוּד עם גיאוּר/גיבוּר/עיבְר[דרוש מקור].

שורשים ועדויות מוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גבולות האימפריה הסאסאנית והתפשטות צפונה (המאה ה-3 עד ה-7): בתקופת הזוהר של האימפריה הסאסאנית (אנ'). האימפריה ניהלה מדיניות מכוונת של העברת אוכלוסיות, ובכללן קהילות יהודיות, מחבלי הארץ המרכזיים אל מחוזות הספר הצפוניים כמו אלבניה הקווקזית (אנ') (אזרבייג'ן של ימינו) ואטרופטנה (אנ'). המטרה הייתה ליצור חגורת הגנה אנושית נאמנה מול פשיטות שבטי הנוודים מהערבה האירו-אסיאתית.[1]
  • ביצורי הדרבנט וקו הלימס (המאה ה-6): תחת שלטונו של ח'וסרו הראשון (אנושרוואן), נבנו חומות הענק (אנ') של דרבנט כחלק ממערך ביצורים אדיר שנועד לחסום את מעברי ההרים. עדויות היסטוריות וארכאולוגיות מצביעות על כך שיהודים יושבו במצודות אלו כ"חיילים-חקלאים". נוכחות זו במרחב הסאסאני הצפוני מסבירה את השורשים הלשוניים של שפת הג'והורי, שהיא ניב פרסי עתיק שהתפתח במנותק מהמרכזים בדרום.[2]
  • אזכורים בכתבים ארמניים וביזנטיים (העת העתיקה המאוחרת): ההיסטוריון הארמני מובסס חורנאצי והיסטוריונים ביזנטיים מזכירים נוכחות יהודית בערים המבוצרות של מזרח הקווקז תחת השלטון הסאסאני. הם מתארים קהילות העוסקות במלאכה ובמסחר בערים כמו דרבנט ופרטב (Barda), המהוות חלק מהמרקם האסטרטגי של גבולות האימפריה.[3]
  • הקשר הכוזרי-סאסאני (המאה ה-7 וה-8): עם היחלשות האימפריה הסאסאנית ונפילתה לידי הערבים, קהילות יהודיות אלו, שכבר היו מבוססות במרחב שבין הים הכספי להרי הקווקז, היוו את הגשר התרבותי והדתי לממלכת הכוזרים שהתהוותה מצפון. אזכורים בכתבי היסטוריונים ערבים מוקדמים כמו אל-מסעודי (אנ') מציינים את "יהודי ההר" כתושבי הקבע של המבצרים הסאסאניים לשעבר.[4][5]
  • מחקרי המאה ה-19 (יוסף יהודה טשארני): החוקר יוסף יהודה טשארני, שסייר בקווקז במאה ה-19, תיעד מאות מצבות עתיקות ביישובים יהודיים היסטוריים (כגון אבא-סווא ודרבנט). חלק מהמצבות נשאו כיתובים שמתכתבים עם התקופה הסאסאנית המאוחרת, ובכך סיפקו הוכחה ארכאולוגית לרציפות היישוב היהודי במרחב הגבול הצפוני של האימפריה.[6]

ממצאים גנטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העשורים האחרונים נערכו מספר מחקרים גנטיים על יהודי ההרים כחלק ממחקרים רחבים על מוצאן של קהילות יהודיות בתפוצות.[7] ממצאי המחקרים מצביעים על קרבה גנטית ברורה בין יהודי ההרים לבין קהילות יהודיות אחרות, וכן על מוצא משותף שמקורו במזרח התיכון.[8]

מחקרים על כרומוזום ה־Y, העובר בקו האבהי, מצאו כי הגברים מקרב יהודי ההרים משתייכים להפלוגרופים האופייניים לאוכלוסיות יהודיות מהמזרח התיכון.[9] ממצאים אלה דומים לאלה שנמצאו בקרב יהודי עיראק, יהודי איראן וקהילות יהודיות נוספות מהמזרח התיכון, ומחזקים את ההשערה בדבר מוצא משותף קדום באזור הלבנט.[10]

מחקרי mtDNA של יהודים, הבוחנים את הקו האימהי, העלו כי בקרב יהודי ההרים קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של מספר מצומצם של שושלות אימהיות.[11] לפי המחקר, 58.6% מן השושלות האימהיות בקהילה משתייכות לתת־השושלת mtDNA haplogroup J2b, ממצא המעיד על "אירוע מייסד" קדום ומובהק, שבו קהילה יהודית קטנה יחסית התבססה בעבר הרחוק והתרחבה לאורך הדורות.[12] קבוצת הפלוגרופ J2b בכללותה מוכרת במחקר הגנטי הכללי כבעלת תפוצה קדומה במזרח התיכון.

במסגרת מחקרים רחבי היקף שנערכו על יהדות התפוצות, נמצא כי יהודי ההרים משתייכים מבחינה גנטית לאשכול של אוכלוסיות יהודיות מהמזרח התיכון, ולא לאוכלוסיות הקווקזיות המקומיות.[13] ממצא זה תומך בתפיסה שיהודי ההרים אינם צאצאים של אוכלוסייה מקומית שהתייהדה, אלא קהילה יהודית עתיקה שהגיעה לקווקז בתקופות קדומות.[13]

עם זאת, כמו בקהילות יהודיות רבות אחרות במזרח התיכון ובתפוצות, ובהן יהודי איראן, יהודי עיראק, יהודים אשכנזים, יהודים ספרדים ויהודי צפון אפריקה, גם בקרב יהודי ההרים ניכרים סימני עירוב גנטי מסוים עם האוכלוסייה הסובבת, בעיקר בקווים אימהיים.[12] עירוב זה משקף תהליכים היסטוריים מקומיים, אך אינו משנה את הזיקה הגנטית הכללית של הקהילה למכלול הקהילות היהודיות בעולם.[10]

מיקום גאוגרפי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרי הקווקז, צפון אזרבייג'ן

עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 ישבו רובם של יהודי ההרים בכפרים הרריים וערים הסמוכים לאורך הים הכספי באזור דאגסטן, קייטאג, טארקי ומאגאראמקנט (שלושה יישובים), וכן בדרבנט ומחצ'קלה ובמספר כפרים באזרבייג'ן (הכפר "קראסניה סלובודה" שבמחוז קובה ואוגוז (וורטאשן לשעבר). כמה קבוצות מיהודי ההרים התיישבו באזור צפון צ'צ'ניה-בגרוזני ונלצ'יק. בהגירה הגדולה שבין שנות ה-70 לשנות ה-90 עלו רוב יהודי ההרים לישראל, וחלקם היגרו לארצות הברית או למוסקבה.

העלייה לארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה מהקווקז של יהודי ההרים החלה עוד לפני קום המדינה, ובין היתר בגלי העליות הראשונות. בני הקהילה גילו זיקה מוקדמת לרעיון הציוני, ונציגיהם השתתפו בקונגרסים הציוניים בראשית המאה ה־20, שהתקיימו בערי אירופה. בקונגרס הציוני הרביעי (הקונגרס הציוני הרביעי; 1900), שנערך בלונדון שבהממלכה המאוחדת, השתתפה משלחת של יהודי הקווקז, ובה נמנו מתתיהו בוגטירוב, יליד גרוזני שבצ'צ'ניה, ושלמה מרדכייב, יליד הכפר אקסאי שבדגסטן. מן הקונגרס השתמר תצלום מתועד של צירי הקהילה בלבושם המסורתי לצד תיאודור הרצל.[14]

עם עלייתם לארץ ישראל בראשית המאה ה־20 התיישבו משפחות מקרב יהודי ההרים בירושלים, בתל אביב וביישובים חקלאיים. בירושלים השתקעו עולים מהקהילה בין היתר בשכונת בית שמואל, שכונה זעירה שנודעה גם בכינוי „שכונת הקווקזים“, סמוך לשער שכם. הקרקע לשכונה נרכשה על ידי יהודי ההרים, ובהם האחים בצלאל ועשהאל מושאילוב, והיא נבנתה בסוף המאה ה־19 כמרכז מגורים לעולי הקהילה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. לאחר מאורעות תרפ"ט ננטשה השכונה ותושביה עברו לשכונות אחרות בעיר.[15][16]

לעומת זאת, בתל אביב התגבשה בראשית ימי העיר שכונת עולים נפרדת, שנודעה גם בשם „שכונת הקווקזים“, ואינה קשורה לשכונת בית שמואל בירושלים. שכונה זו קמה בדרומה של תל אביב בתקופת המנדט הבריטי, ושימשה מוקד מגורים לעולים מן הקווקז, ובמרכזה משפחות מקרב יהודי ההרים, לצד בני קהילות קווקזיות אחרות, כגון יהודים גרוזינים, השונים מהם בשפתם ובמאפייניהם התרבותיים. אף שלא הייתה שכונה מוניציפלית רשמית, היא נזכרת במקורות היסטוריים ובעדויות בני התקופה כחלק ממפת שכונות העולים של תל אביב בראשיתה.[17][18]

עולים מהקווקז, שהיו בעלי ניסיון בעיבוד אדמות ובחקלאות, בניגוד ליהודים רבים ממזרח אירופה ומרוסיה שלא הורשו להחזיק בקרקע בארצות מוצאם, נטלו חלק פעיל גם בהתיישבות החקלאית. בני הקהילה נמנו עם מייסדי המושבה באר יעקב, שהוקמה בשנת 1907, והיו שותפים לבנייתה ולעבודת האדמה בה מראשיתה.[19][20]

מבני הקהילה נמנו גם עם מייסדי ארגון השומר, מפעל חומה ומגדל ויישוב הארץ, וביניהם ניתן למנות את צבי בקר, צבי ניסנוב ומשפחתו ואחרים.[21]

העלייה הגדולה ביותר מן הקווקז התרחשה בשנות השבעים של המאה ה־20. בחודש יוני 1981 הוקם בצפון השומרון היישוב חיננית, ובו כ־70 משפחות. גל העלייה של שנות התשעים הביא עולים רבים נוספים, ובסוף העשור מנתה העדה הקווקזית בישראל כ־80,000 נפש. ריכוזים גדולים של יהודי ההרים מצויים בעכו, נוף הגליל, באר שבע, אופקים, קריית גת, חדרה ושדרות. בין יוצאי הקהילה וצאצאיהם ניתן למנות את הזמרות יפה ירקוני ושרית חדד, הזמרים עומר אדם וגל אדם, המוזיקאי מארק אליהו, והאלופים יקותיאל אדם ואודי אדם.[22]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת של היהודים ההרריים רואה ביהודי הקווקז כצאצאי גולי יהודה שהוגלו לבבל.[23]

יש הטוענים[דרוש מקור] ש"כָסִפְיָא" המוזכר בספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז הוא אזכור תנ"כי ליהודים באזור הקווקז, כשם המקום כספיאנא, שנמצא בגבולות הקווקז.

היהודים ההרריים כללו גם מהגרים שהגיעו מהאימפריה הביזנטית.[24] בנוסף לגלות בית ראשון, היסטורית יהודי ההרים מתחילה גם בתקופת בית שני. לפי מקורות היסטוריים, במאה הראשונה לפני הספירה הובאו לארמניה יהודאים רבים על ידי המלך הארמני טיגראנס הגדול, לאחר מסעות כיבושיו באזור יהודה.[25]

יש הטוענים, כי העיר טרבנת, שבה חי החכם רבי שמעון ספרא דטרבנת המוזכר בתלמוד הירושלמי,[26] היא דרבנט[דרוש מקור], אך רוב ככל החוקרים סוברים שזו חורבת טרבנת בעמק יזרעאל.[27][28]

חוקרים מודרניים כמו יהודה סולודוחה נטו "לקשור את התגבשות עדת היהודים ההרריים לשלטון האימפריה הסאסאנית בפרס", ולהגירות יהודיות משם בשל רדיפות במאות 5 וה-6.[29] החל מהמאה ה-17 ישנו תיעוד של קבוצה מגובשת של יהודי ההרים על ידי נוסעים מאותה תקופה.

לפי המסורת של יהודי ההרים, הם חיים באזור הקווקז כבר משנת 537 לפנה"ס בתקופת כורש הגדול או דריווש הראשון, מלכי האימפריה האחמנית. ככל הנראה, יהודי הקווקז הגיעו לאזור הקווקז מאזור דרום עיראק של היום, מה שהיה באותם הימים חלק מהאימפריה האחמנית. ככל הנראה הגיעו היהודים הקווקזים מממלכת יהודה. לאחר חורבנה של יהודה הגיעו היהודים לעיר באימפריה הבבלית ולאחר כיבוש הממלכה על ידי פרס ששלטה בין דרבנט לדרום הקווקז של היום התיישבו היהודים בדרבנט ומושקור שהוא כפר קטן ועתיק, למרות כך יהודי אזרבייג’ן טוענים כי הם צאצאי שבט בנימין שהגיעו לשם לאחר שנים, והתיישבו באזרבייג'ן מכיוון שבצפון הקווקז היו היהודאים.

למרות אלפי השנים בגלות מארץ ישראל, שמרו יהודי קווקז על קשר עמוק עם היהדות. כמו יהודי בוכרה וגאורגיה, הקפידו במשך שהותם בניכר על חופה וקידושין, שחיטה יהודית, כשרות, ברית מילה ושמירת חגים ומועדים.

בזמן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עבדו יהודי הרים בעיקר בחקלאות ובמסחר.

שפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים ההרריים מכנים עצמם בשם "ג'והור" שפרושו יהודי ושפתם בהתאם היא ג'והורי – "יהודית". השפה שייכת למשפחת הלשונות האיראניות. ג'והורי היא שפה יהודית, ניב של פרסית יהודית. כמות המילים העבריות והארמיות בשפה הג'והורי וכן הגייתן מעידות על כך שמקור שפתם היה עברית וארמית שהתדלדלה. במשך הדורות השפה קלטה לתוכה מילים פרסיות ומאוחר יותר גם מילים אזריות, ערביות ועוד, עד שנוצרה השפה הנקראת היום ג'והורי או טאטית יהודית.

קהילות יהודי ההרים ישבו בדאגסטן, צ'צ'ניה, צפון אוסטיה, קברדינו-בלקריה, קובה וכן באזור פיאטיגורסק שבמחוז סטברופול, שמרבית אוכלוסייתן רוסית. חלוקה זו מקבילה בחלקה לחלוקה מסורתית לקבוצות (השגורה בפי יהודי ההר עצמם) שלהן דיאלקטים נפרדים של שפתם: "דֶרבֶּנדי", "ח'איתוֹע'י", "מדג'ליסי", "ע'וּבָּאִי", ו"שירְווֹני".

בתקופת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה נכבשו כמה יישובים בצפון הקווקז על ידי הנאצים, שהרגו יהודים מהיישובים הללו. במרץ 1942 גילו הגרמנים קולחוז בשם שאומיאן (רו') של יהודים הרריים בחצי האי קרים הכבוש. כל היהודים ההרריים, כ-130 איש, נרצחו.[30] שני חלקים מצפון הקווקז השייכים לרוסיה היו תחת כיבוש גרמני: הראשון – מסתיו 1941 עד סתיו 1943. השני – מאוגוסט 1942 עד שנהדפו הגרמנים מהאזור בינואר 1943. אזור זה כלל את הקולחוזים בוגדנובקה (רו') ומנז'ינסקי (רו'), בהם התגוררו יהודים הרריים ויהודים אשכנזים. הגרמנים טבחו באלה ובאלה כאחד. עוד רצחו הגרמנים יהודים בצ'רקסק,[31] קיסלובודסק,[32] מיקויאן שחר,[33] מינרלנייה וודי,[34] פיאטיגורסק,[35] טברדה[36] ובוגדנובקה.[37] באוגוסט 1942 נכבשה העיירה מוזדוק. באוקטובר 1942 נכבשה העיר נלצ'יק. בשתיהן חיו אלפי יהודים הרריים. היהודים האשכנזים נרצחו כמעט כולם. היהודים ההרריים סבלו מיחס מחפיר ועבודות כפייה אך בודדים מהם נרצחו. טרם החלטה כיצד לנהוג בהם, הגרמנים נהדפו על ידי הצבא האדום.[38]

חלק גדול מיהודי קווקז התגייסו לצבא הסובייטי כדי לעזור במלחמה נגד הנאצים.[34][39][40]

השלטון הסובייטי באזור הקווקז רצה להסיר מתושבי האזור סממנים דתיים בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית. כחלק ממגמה זו הם שינו את שמות המשפחה של יהודי ההרים על מנת שיהיו דומים לאלו של שאר תושבי אזור הקווקז. דבר זה התבטא בלקיחת שם המשפחה היהודי והוספת הסיומת "ב" וכן בכינוי "טאטים" שניסו הסובייטים להדביק ליהודים בקווקז, ולכן נחשבים יהודי ההרים כחלק מהעמים הטאטים על אף שהכינוי ניתן להם לגנאי ולא על מנת להדגיש את יהדותם.

מטבח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבח היהודי-הררי דומה ברובו למטבח האזרי ובמקצתו למטבח הדגסטאני וכולל מאכלים המשותפים לשניהם, בהם:

  • בוגלמה – תבשיל דג או עוף עם פירות יבשים.
  • דושפרה/קורזה – כיסונים ממולאים בבשר, לעיתים מתבשלים במרק ובחלקם מאודים.
  • לולה קבב – קבב כבש שנעטף בלחם לאווש לאחר מכן, לפעמים גם נעשה עם בשר בקר או עוף.
  • שישליק
  • אסידו – חלבה קווקזית
  • דולמה – ירקות ממולאים, בדרך כלל מתייחס לעלי גפן
  • פחלאבה – הגרסה הקווקזית של הבקלאווה.

לצד אלה התקיימו מאכלים ייחודים לעדה כמו:

  • חוייגושט – המאכל הלאומי של עדת היהודים ההרריים – פשטידה העשויה מבשר, כבש, בקר או עוף המתבשלים במשך שעות רבות אשר צירם משמש מאוחר כתוספת, לאחר מכן מפרקים את הבשר המבושל ושמים אותו בסיר בו יתבשל ביחד עם מים ועם הציר, עליהם מאוחר יותר מוסיפים את הביצים אשר יהפכו את המאכל מאוחר יותר למעין פשטידה.
  • גיטוב – בצק דק ממולא בירק קצוץ.
  • בודימג'ון חוייגושט – חוייגושט העשוי עם חצילים במקום הבשר
  • חסרות
  • פרטש – קינוח לשבועות המוכן מלבאש אשר מתמלא בדייסת אורז מתוקה ולאחר מכן נמזג מעליו סירופ המתובל בדבש.
  • בישי – בצק מטוגן בתוספת סירופ דבש חם, שמכינים בדרך כלל לפורים.
  • יאחני נחוטי – מרק העשוי מבשר טלה, חומוס, תפוחי אדמה ושזיפים מיובשים המבושלים במרק על בסיס רסק עגבניות. מוגש עם אורז לבן.

הנצחה ומחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים היה נושא שואת יהודי ההרים בשולי המחקר, במידה רבה עקב העדר חומר תיעודי וארכיוני. מחקרים אחדים בלבד פורסמו במשך עשרות שנים. דוגמה יוצאת דופן היא ספרו הקלסי של פרופ' מרדכי אלטשולר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, "יהודי מזרח קווקז" (1990). בספרו ובפרסומים אחרים כתב אלטשולר על שואת יהודי צפון קווקז, כולל הניסיונות הפסאודו-מחקריים של הנאצים להגדיר מיהו יהודי בהקשר שואת יהודי צפון קווקז.

ב-2016 פורסם בהוצאת יד ושם מחקר של ד"ר קיריל פפרמן, The Holocaust in the Crimea and the North Caucasus, שחלק ניכר ממנו מוקדש לשואה בצפון קווקז ובמיוחד לגורלם של היהודים ההרריים בתקופת השואה.

מחקרים נוספים בנושא נתמכו על ידי המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. אחד מהם הוא מחקרו של האנתרופולוג ד"ר חן ברם על יחסי גומלין בין יהודי קווקז ועמי האזור בתקופת השואה.

בשנת 2003 הוקם הקונגרס העולמי של היהודים ההרריים.

אנשים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דן שפירא (עורך), היהודים ההרריים בין עבר להווה; אוסף מאמרים על יהודי ההר, לוד: אורות יהדות המגרב; מרכז דהאן – אוניברסיטת בר-אילן, 2011
  • זאב לוין (עורך), מרכז אסיה: בוכרה ואפגניסטן, מכון בן צבי, ירושלים 2018.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודי ההרים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מרדכי אלטשולר, "יהודי מזרח קווקז: תולדות יהודי ההרים מראשית המאה התשע-עשרה", מכון בן צבי, תש"ן, עמ' 15–18.
  2. ^ V.F. Miller, "Die jüdisch-tatarische Sprache", 1900.
  3. ^ Movses Khorenatsi, "History of Armenia", Book II, Chapter 65.
  4. ^ D.M. Dunlop, "The History of the Jewish Khazars", Princeton University Press, 1954, pp. 25-30.
  5. ^ https://archive.org/details/historicalencycl00masrich
  6. ^ יוסף יהודה טשארני, "ספר המסעות בארץ קווקז ובמדינות אשר מעבר לקווקז", סנקט פטרבורג, 1884.
  7. ^ Atzmon, G. et al. (2010). Abraham’s Children in the Genome Era: Major Jewish Diaspora Populations Comprise Distinct Genetic Clusters with Shared Middle Eastern Ancestry. American Journal of Human Genetics. https://www.cell.com/ajhg/fulltext/S0002-9297(10)00246-6
  8. ^ Nebel, A. et al. (2001). The Y chromosome pool of Jews as part of the genetic landscape of the Middle East. American Journal of Human Genetics. https://www.cell.com/ajhg/fulltext/S0002-9297(07)62875-1
  9. ^ Hammer, M. F. et al. (2000). Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes. PNAS. https://www.pnas.org/doi/10.1073/pnas.200588397
  10. ^ 1 2 Nebel, A. et al. (2001)
  11. ^ Behar, D. M. et al. (2008). Counting the founders: the matrilineal genetic ancestry of the Jewish Diaspora. PLoS ONE. https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0002062
  12. ^ 1 2 Behar, D. M. et al. (2008)
  13. ^ 1 2 Atzmon, G. et al. (2010)
  14. ^ ירון בן־נאה, „יהודי ההרים והציונות בראשיתה“, פעמים 150–152, יד בן־צבי.
  15. ^ ויקיפדיה העברית, ערך: בית שמואל (שכונה).
  16. ^ מרדכי נאור, ירושלים – שכונותיה לדורותיה, יד בן־צבי.
  17. ^ מרדכי נאור, תל אביב – עיר נולדת, יד בן־צבי.
  18. ^ אנציקלופדיה של תל אביב, ערכים: שכונות ראשונות.
  19. ^ ויקיפדיה העברית, ערך: באר יעקב.
  20. ^ אנציקלופדיה של קהילות ישראל.
  21. ^ אניטה שפירא, השומר: ארגון ההגנה הראשון, עם עובד.
  22. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; אנציקלופדיה של קהילות ישראל.
  23. ^ משה יוספוב (1991), "היהודים ההרריים בקווקז ובישראל", ירושלים, דפוס פרינטיב.
  24. ^ Редакция, горские евреи, Электронная еврейская энциклопедия ОРТ (ברוסית)
  25. ^ Armenia Virtual Jewish History Tour, www.jewishvirtuallibrary.org
  26. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ד', הלכה ה'
  27. ^ זאב ספראי, הקהילה היהודית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים ה'תשנ"ה, עמ' 56.
  28. ^ שמואל קליין, ארץ הגליל, ירושלים ה'תשכ"ז, עמ' 110.
  29. ^ מרדכי אלטשולר (תש"ן, 1990), "יהודי מזרח קווקז", ירושלים, יד יצחק בן –צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים.
  30. ^ שאומיאן במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  31. ^ צ'רקסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  32. ^ קיסלובודסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  33. ^ מיקויאן שאחאר במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  34. ^ 1 2 מינרלנייה וודי במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  35. ^ פיאטיגורסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  36. ^ טברדה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  37. ^ בוגדנובקה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  38. ^ נלצ'יק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
  39. ^ מפת נתיבי ההתקדמות של יחידות ההרג של האיינזצגרופן, מתוך אתר יד ושם
  40. ^ אליסה אברמוב, כך השתמשו יהודי קווקז במגפה כדי להונות את הנאצים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2020


יהדות אירופה
מדינות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה אירופה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים
יהדות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בירוביג'אן • בוכרה • בחריין • גאורגיה • יהודי ההרים • הודו • בני מנשה • הונג קונג • הפיליפינים • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • יפן • ירדן • ישראל • כווית • כורדיסטן • לבנון • מונגוליה • מיאנמר • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • מלזיה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • חצי האי ערב • פקיסטן • קוצ'ין • קוריאה הדרומית • קזחסטן • קירגיזסטן • רוסיה • תאילנד • תימן (וצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהודי_ההרים&oldid=42445139"