משתמש:Mat Pershy/ח'ומייני והבהאים
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהאים באיראן לפני המהפכה האסלאמית (עד 1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ המהפכה האסלאמית באיראן (1979) והקמת הרפובליקה האסלאמית, הקהילה הבהאית מנתה כ-350,000 איש והיוותה אחד המיעוטים הדתיים הגדולים והמשמעותיים ביותר. בני המיעוט הבהאי אף מילאו מספר רב של תפקידי מפתח בולטים בחברה האיראנית עד אז, בייחוד בתחומי הממשל והכלכלה. בין היתר נודע רבות אַמִיר-עַבָּאס הֹוֵיְדָא, ראש ממשלת איראן בן למשפחה בהאית (שימש בתפקידו בשנים 1977-1965) אשר שירת בנאמנות תחת שלטונו של השאה מׂחַמַּד רֶצָ'א פַּהְלַוִי (שלט באיראן בין השנים 1979-1941).
אייתוללה אל-עוט'מא סייד רוחאללה מוסאווי ח'ומייני (1989-1902)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רוחאללה ח'ומייני
איש הדת השיעי האיראני אייתוללה אל-עוט'מא סייד רוחאללה מוסאווי ח'ומייני (בפרסית במקור: آیت الله العظمی سید روح الله موسوی خمینی; בתעתיק מדויק בעברית: "אָיַתָאללָּה עֹטְ'מָא סַיֶּד רוּחָאללָּה מוּסָאוִי ח'ֹמֵיְנִי") היה דמות בולטת ובכירה בממסד הדתי השיעי תרי-עשרי באיראן במאה ה-20, ולימים הפך למנהיגה הראשון של הרפובליקה האסלאמית של איראן (שלט בשנים 1989-1979), כלפי הדת הבהאא'ית בכלל וכלפי המיעוט הבהאא'י באיראן, ארץ מוצאה, בפרט. יש לזכור כי המחשבה הכללית פרי יצירתו של ח'מיני היוותה במידה רבה את המשנה האידיאולוגית אשר הזינה את תנועות המחאה נגד שלטון השאה החילוני בעיקרו של שושלת פהלוי (שלטה בשנים 1979-1925) ואת המהפכה האסלאמית באיראן (1979), אשר הביאה לסופו של שלטון זה. לאחר המהפכה ועם הקמת הרפובליקה האסלאמית, משנתו זו של ח'מיני אף הפכה במובהק להיות בסיס המשענת האידיאולוגית, הדתית והפוליטית של המשטר האסלאמי החדש שנבנה במקומו של המשטר הקודם.
טיעונים אנטי-בהאים מסורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעמד הבהאים בהלכה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'מיני בהתייחסויותיו אל הבהאא'ים חזר גם על האשמות מסורתיות שביטאו אנשי הדת של השיעה התרי-עשרית עוד משחר ימיה של הדת החדשה בשלהי המאה ה-19. הדבר בא לידי ביטוי בקושי הרב ובסירוב העיקש להכיר בבהאא'ים כעדה דתית לגיטימית בעלת זכות קיום תחת שלטון מוסלמי, בדומה לדתות אחרות שקדמו לאסלאם (כמו הנצרות, היהדות והזורואסטרים) שזכו למעמד זה לאורך ההיסטוריה של ההלכה האסלאמית. בעייתיות דתית והלכתית זו מבחינה אסלאמית ביחס אל הבהאא'ים נבעה בעיקר מן העובדה שהקהילה הבהאא'ית באיראן, רובה ככולה, מורכבת ממאמינים מוסלמים שיעים לשעבר אשר המירו את דתם לאמונה אחרת חדשה. מכאן שמדובר בעצם במי שיצאו מכלל האסלאם (אַל-רִּדַּה מִנַ אלְ-אִסְלַאם) – פעולה בלתי מקובלת בעליל בהלכה האסלאמית אשר קבועות לה השלכות חמורות ביותר: ביטול נישואיו של המוסלמי הכופר באמונתו, ביטול כל חוזיו ועסקאותיו של אותו כופר, יתר אמצעים להוקעתו מן החברה המוסלמית, וכן התרה מוחלטת של דמו והזמנה בעצם להוציאו להורג על כפירתו זו. בהתאם לכך, כאשר נשאל למשל "מה באשר לנישואיהם של אישה מוסלמית וגבר בהאא'י?", השיב ח'מיני בפסק דין (פַתְוַא) בספרו "איגרת הבהרתן של סוגיות" (רֶסָאלֶה-יֶ תֹוּצִ'יחֶ אלְ-מַסַאאֶ'ל) משנת 1942: "נישואים עם העדה הכופרת הבהאא'ית בטלים" – כדין המקובל באשר לנישואיהם של אישה/גבר מוסלמי/ת עם בן/בת זוג אשר חזרו בהם מן האסלאם. דוגמה נוספת ניתן לראות בתשובה של ח'מיני לשאלה אחרת בספרו, כאשר פסק כי קיים איסור מוחלט לסחור או לקיים כל עסקים עם כופר בהאא'י. עוד כתב ח'מיני, כי כל עוד לא בגרו ילדיו של בהאא'י, הם נחשבים למוסלמים ומכך ששרויים תחת חסות האסלאם והמדינה, בדיוק כפי שנעשה במקרה של ילדיהם הקטינים של מוסלמים שכפרו בדתם.
טיעונים חדשניים כנגד הבהאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סיעה פוליטית חתרנית"[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם מעבר לביקורת הדתית המסורתית ולקושי התיאולוגי-הלכתי לקבל את נוכחותם של הבהאא'ים בעולם האסלאם בכלל ובאיראן בפרט, ח'מיני הרחיק לכת וצירף לכך אף האשמות בטיפוח רגשות אנטי-לאומיים ואנטי-פטריוטיים בחברה האיראנית, תוך בגידה של ממש במדינה. לא רק שח'מיני ראה בבהאא'ים עדה דתית כופרת בלתי-לגיטימית המשוללת כל זכות לחופש פולחן ושקיומה בתוך עולם האסלאם בלתי נסבל, הוא אף טען כי הבהאא'ים אינם אלא סיעה פוליטית חורשת רע. ח'מיני אף הגדיל לעשות, והאשים את הבהאא'ים בהיותם סוכניה ועושי דבריה ממש של ממשלת ארצות הברית באיראן, ואף סוכניה הישירים של סוכנות ה-CIA האמריקנית.
צעדים מעשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורל הבהאים לאחר המהפכה (1979 ואילך)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר המהפכה ועם כינון הרפובליקה האסלאמית באיראן, באו לידי ביטוי באופן מובהק כל אותם עקרונות שתבע ח'מיני עוד בכתביו ובהתבטאויותיו כבר קודם לכן באשר לאופן שבו יש לנהוג בעדה הבהאא'ית. כך למשל החוקה החדשה של הרפובליקה, אשר הבטיחה את המשך פולחנם ופעילותם של המיעוטים הדתיים של הנוצרים, היהודים והזורואסטרים באיראן, הנחשבים לפי ההלכה האסלאמית ל"בני חסות" (אַהְל אל-דִּ'מַּה) שקיומם מתאפשר תחת שלטון מוסלמי, התעלמה לחלוטין מבני הדת הבהאא'ית ולא הכירה באופן דומה בזכויותיהם. כמתבקש מכך, מאז ועד היום המיעוט הבהאא'י באיראן נרדף על ידי השלטונות, וכל פעילות בהאא'ית גלויה באיראן, בין אם דתית או קהילתית-חברתית, אסורה בתכלית האיסור וגוררת בהכרח אמצעי ענישה כבדים ביותר, המגיעים לעיתים עד כדי הוצאות להורג. כמו כן, מסורבת לחלוטין זכות השתתפותם של הבהאא'ים בחיים הציבוריים או הפוליטיים באיראן.