משתמש:Matanbon/לובה (קבוצה אתנית)
קבוצת הלובה (Luba), המכונה גם בלובה (Baluba), הינה אחת מקבוצות הבנטו הממוקמות במרכז יבשת אפריקה, בדרום-מרכז הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.[1] הלובה התפתחו מן המאה ה-5 ועד לימינו, ואוכלוסייתה מונה כיום כ-9 מיליון בני אדם.
המונח "לובה" מיוחס למצבור של עמים בעלי תפיסה זהה של קדושת המלוכה. הלובה מחולקים לתת קבוצות רבות בעלי ניבים שונים בשפת הלובה, מתוכם שלושה עיקריים: לובה-קסאי, לובה קטנגה וסווהילית. ללובה תרבות עתיקה בעלת היסטוריה מלכותית עשירה, המיוצגת עד היום דרך חפצי אומנות בעלי שימושים ומשמעויות מגוונות.
קבוצת הלובה החלה להתפתח בסביבות המאה ה-5 לספירה, ובשנים 1585-1889 פעלה ממלכת לובה.[2][3] בתקופת הממלכה הלובה פיתחו את היכולת והאמצעים להפקת מגוון מתכות מתוך המינרלים שהיו באזור הממלכה, כמו כן פיתחו כישורי גילוף בעץ, קדרות, עיבוד מתכות מתוחכם, אומנות בשנהב ועיבוד תכשיטים.[4][1] עושרם והצלחתם היו חריגים במרחב בהתחשב במיקום המיוער וההררי שבו חיו והובילו להגעתם של סוחרים. בעקבות זאת הלובה לקחו חלק בפשיטות ומלחמות אזוריות במחצית השניה של המאה ה-19.[5] במהלך המאה ה-19 הלובה היו קורבן לסחר העבדים והשנהב, כאשר נלקחו ממנה אנשים גם לחוף האטלנטי על ידי הסוחרים הפורטוגזים וגם לחוף המזרחי על ידי סוחרים ערבים ממוצא סווהילי.[6][1]
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמונות המסורתיות של הלובה כללו את תפיסת ה"שקפנגה" (Shakapanga) - תפיסה של בורא עולם, ישות עליונה, העומדת בראש העולם הטבעי והעולם העל טבעי.[7] העולם העל טבעי התקיים במקום שבו האבות הקדמונים "בנקמבו" (Bankambo) ובווידיה (Bavidye) חיו. דתות הלובה מקבלות את האפשרות של שיתוף בין החיים והמתים.[7]
החיים הדתיים כוללים תפילות, שירה קהילתית, ריקודים, מנחות, טקסי חניכה וטקסי מעבר. טקסים ומנהגים הועברו על ידי כוהנים בטקס פולחני. כוהנים אלו ביצעו כשפים וריפוי במהלך הטקסים. האמונה הדתית אינה מגבילה עצמה לטקסים בלבד אלא כוללת רעיונות של אישיות טובה, לב טוב, כבוד לזולת וכבוד עצמי. תפיסת החברה על פי האמונות הדתיות הובילה לחיים חברתיים טובים ומתפתחים.[7]
נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום כ-86% מקבוצת הלובה הינם נוצרים[8] בשנת 1891 הנצרות הגיעה לקבוצת הלובה על ידי מיסיונרים שהגיעו עם השלטון הקולוניאלי הבלגי.[6] חלק מאותם המיסיונרים ביצעו מחקרים אתנוגרפיים, בתחילה בצורה אגרסיבית וחלוקת הוראות לאנשי הלובה אך לאחר הכרות משמעותית, הלובה זכו לאהדה מצד המסיונריים כאשר אלו למדו והבינו את המסורות, האמונות ואת עושרם התרבותי.[9]
תרבות הלובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפריהם של הלובה נטו להתקבץ לכדי רחוב ארוך אחד, באזורי הסוואנה והיערות, בבתים מלבניים בעלי גגות סכך. למחייתם האנשים צדו ודגו בנחלים שבאזורם, ליקטו פירות מן הטבע ושלטו בחקלאות. בעידן המודרני הם גידלו קסוואה, תירס, וניהלו משק בעלי חיים.[1]
אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרטי האומנות של הלובה משמשים כזיכרון להיסטוריה התרבותית ומצביעים על קשר בין אירועים היסטוריים לתרבות הנוכחית, לתהליכים פוליטיים שהחברה עברה, ולדרכי התנהגות בחיי היום יום. בין פריטיהם המלכותיים: הלוקסה, החנית, כָנַה לקשת, שרפרף מלכותי, מָטֶה הצ'יף.
אישים - בני הלובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לורן - דסירה קבילה (Laurent-Désiré Kabila ), היה נשיאה השלישי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בין השנים 1997 עד להרצחו בשנת 2001.
- ג'וזף קבילה (Joseph Kabila Kabange) הינו בנו של לורן קבילה, מכהן כנשיאה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו החל מהירצחו של אביו. נבחר לנשיאות בשנית ובשלישית בשנים 2006, 2011.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Anthony Appiah; Henry Louis Gates, Encyclopedia of Africa, Oxford University Press, 2010-01-01, עמ' 14-15, 88-89, 106, 130-131, 309-310
- ^ Toyin Falola; Daniel Jean-Jacques, Africa : an encyclopedia of culture and society, ABC-CLIO, 2015, עמ' 285-286, ISBN 978-1-59884-666-9
- ^ Reefe, Thomas Q., The rainbow and the kings : a history of the Luba Empire to 1891, University of California Press, 1981-01-01
- ^ Alexander Ives Bortolot, Kingdoms of the Savanna: The Luba and Lunda Empires
- ^ Reefe, Thomas Q., The rainbow and the kings : a history of the Luba Empire to 1891, University of California Press, 1981-01-01
- ^ 1 2 Reefe, Thomas Q., The rainbow and the kings : a history of the Luba Empire to 1891, University of California Press, 1981-01-01
- ^ 1 2 3 Encyclopedia of African religion / 2 [N - Z, index.], Sage, 2009-01-01
- ^ Joshua project
- ^ David Maxwell, The Soul of the Luba: W.F.P. Burton, Missionary Ethnography and Belgian Colonial Science, History and Anthropology 19, 2008-12-01, עמ' 325–351 doi: 10.1080/02757200802517216