משתמש:Slav4/ארגז חול/ערים בלילה

עֵרִים בלילה הוא שמה של עמותה שהוקמה בשנת 1998, ומאגדת בתוכה כ- 300 לוחמי צה"ל פדויי שבי. העמותה עוסקת בעזרה הדדית, ניהול קבוצות תמיכה, וייצוג פדויי השבי מול משרד הביטחון. כן עוסקת העמותה בפיתוח דרכי טיפול חדשניות בבעיותיהם של פדויי השבי. העמותה קידמה חקיקת חוק על פיו המדינה משלמת קצבה, לכול ימי חייו, למי שהוכר על ידה "כפדוי-שבי". החוק נחקק בשנת 2005 והוא נקרא חוק תשלומים לפדויי שבי תשס"ה -2005.

רקע

שנים רבות רווחה במדינת ישראל הגישה, כי אין זה כבוד ליפול בשבי. גישה זאת יצרה בחברה תגובות של ביקורת ואף זלזול כלפי פדויי השבי, אשר תחת לקבל תמיכה חברתית עם חזרתם הבייתה, חשו דחויים ומנוכרים, והתהלכו עם רגשות אשם כבדים, ואף נוצר אצלם קושי לתת אמון ברשויות. השבי עצמו השפיע על גופם ועל נפשם של השבויים, והסתבר כי החוויות הקשות שהם נחשפו אליהן, הגדילו את הסיכון להתפתחותן של הפרעות נפשיות, שהבולטת שבהן היא הפרעת דחק פוסט-טראומטית. פועל יוצא מכך הם בעיות בתחום התעסוקתי, הכלכלי, האישי והמשפחתי. רבים מפדויי השבי, לאחר שעברו תהליך החלמה לכאורה, חזרו לשגרת חיים רגילה, ובמשך שנים לא אובחנו כסובלים מהפרעה נפשית כלשהי, התברר בחלוף השנים, כי הפגיעה הנפשית בהם, גדולה מכפי שהוערך בתחילה. בנוסף, במקום לקבל תמיכה אקטיבית הובלו פדויי השבי למתקן החקירות בזיכרון יעקב, שם עקב חוסר ניסיון התייחסו אליהם החוקרים בצורה משפילה, אשר גרמה להם לחוש כי הם עדיין בשבי האוייב, ולאבד את מעט האמון שעוד נותר בהם.

בשנת 1997, הוקרן סרטו של יואב בן דוד, שנפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים, " ערים בלילה". אחרי הקרנת הסרט הציבור והרשויות הבינו שרבים מהשבויים בעצם חזרו עם פוסט-טראומה, ואינם יכולים לנהל חיים תקינים. הוקם ועד פעולה שנשא ונתן עם אגף השיקום במשרד הביטחון, וזה חזר ופנה לוועד הפעולה וביקש שייכתב מכתב בשם השבויים להכרה בהם כנכים. בשנת 1999 הוקמה עמותת ערים בלילה, שקיבלה על עצמה לאגד את כלל חיילי צה"ל שהיו בשבי האוייב.

קישורים חיצוניים

• פרוטוקול, פרופ' זהבה סולומון דבריה בוועדת גורן ‏

[1]