יובל נריה
 | |
| לידה |
9 ביולי 1952 (בן 73) חולון, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מפלגה |
מרצ |
| בן או בת זוג |
יולי תמיר |
| פרסים והוקרה |
עיטור הגבורה |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
|
סגן מפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 14 מפקד פלוגה מאולתרת בגדוד 79 מפקד גדוד 708 | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון | |
| עיטורים | |
 עיטור הגבורה | |
| תפקידים נוספים | |
| דוקטורט לפסיכולוגיה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת קולומביה | |
  | |
יובל נריה (נולד ב-9 ביולי 1952 בישראל) הוא מנהל התוכנית לטראומה נפשית ולהפרעת דחק פוסט-טראומטית בבית החולים הפסיכיאטרי של ניו יורק ואוניברסיטת קולומביה, שם הוא מכהן כפרופסור לפסיכולוגיה קלינית במחלקה לפסיכיאטריה. זכה בעיטור הגבורה על פועלו במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יובל נריה נולד לצפורה לבית גרליץ וליעקב נריה, יוצאי חטיבת הראל של הפלמ"ח. אמו הייתה חובשת, ממלווי השיירות לירושלים בגדוד החמישי של חטיבת הראל במלחמת העצמאות, מן המפקדות הראשונות בנח"ל, שירתה בין היתר כקצינת ח"ן והשתחררה בדרגת סא"ל.[1] אביו היה מפקד גדוד ולאחר מכן מנהל חברת בנייה. נריה גדל בחולון למד בתיכון קוגל והיה חבר קן השומר הצעיר בעיר.[2]
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]התגייס לצה"ל בנובמבר 1970 ושירת בחיל השריון. במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתף כסגן מפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 14 שתפס את הגזרה הצפונית של תעלת סואץ והוכחד בימי הקרבות הראשונים. לאחר מכן הצטרף לגדוד אחר והיה חלק מ"טנק הקצינים", ובהמשך מונה למפקד פלוגה מאולתרת בגדוד 79. נריה נלחם במספר קרבות קשים, בהם בקנטרה ובחווה הסינית, ונפגע בעת הלחימה. על לחימתו הוענק לו עיטור הגבורה, האות הגבוה ביותר הניתן בצה"ל.
תיאור המעשה: ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סגן יובל נריה כסגן מפקד פלוגת-טנקים שלחמה באזור קנטרה. בקרב זה נפגעו מרבית הטנקים של פלוגתו, וסרן יובל נריה המשיך להילחם וגם עסק בחילוץ לוחמים וטנקים מהשטח. ב-7 באוקטובר 1973 ארגן טנק, שאויש על ידי 4 קצינים, שנותרו מפלוגתו ללא טנקים כשהוא המט"ק. ב-8 באוקטובר הצטרף לטנק זה קצין המבצעים של הגדוד כאיש צוות חמישי, אשר קיבל לידיו את הפיקוד על טנק זה. הטנק הצטרף לחטיבה אחרת, שהשתתפה בהתקפת הנגד באזור הפירדאן. באותו הקרב, בהבחינו בטנק שמפקדו נפגע, עזב את טנק הקצינים ונטל לידיו את הפיקוד על טנק זה, כאשר ה-קמב"צ המשיך לפקד על הטנק הקודם. אחר-כך, בעורף, ארגן לעצמו 3 טנקים והצטרף ללחימה במסגרת יחידה אחרת. באזור הלחימה נוספו לו עוד 4 טנקים, והוא מונה למפקד-פלוגה. ב-14 באוקטובר 1973 השתתף סגן יובל נריה עם פלוגתו בהתקפת-נגד מול דיביזיה מצרית. בקרב זה השמידה פלוגתו רבים מטנקי האויב, אך 3 טנקים מפלוגתו נפגעו, והוא אירגן את חילוצם. בליל 15 באוקטובר 1973 פיקד סגן יובל נריה על פלוגה של 6 טנקים. בקרב זה, באזור "החווה הסינית", נפגע הטנק שלו. הוא הצטרף כחמישי לטנק אחר, ואחר כך ירד ברגל בשטח המוחזק בידי חיילי אויב רבים, עלה על טנק אחר והמשיך בלחימה. ב-18 באוקטובר 1973 השתתף סגן יובל נריה בהתקפה חטיבתית מצפון ל"חווה הסינית", כמפקד של טנק שארגן לעצמו לקראת ההתקפה, בקרב זה נפגע הטנק, סגן יובל נריה נפצע קשה ופונה לאחור. במעשיו אלה גילה גבורה, כושר-מנהיגות ורצון ללחימה ללא סייג במשך 12 ימי לחימה רצופה - עד שנפגע. על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה, אייר תשל"ה מאי 1975, שמעון פרס, שר הבטחון
בשנת 1989 יצא לאור ספרו - "אש" - המביא את סיפורו של קצין שריון צעיר ותיאור עלילותיו בגזרת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. בעקבות פרסום הספר התלוננו הוריו של סרן נועם דביר, שלחם עם נריה בטנק הקצינים ונפל בקרב, שהוא השמיט את פועלו של דביר וסילף חלק מסיפור האירוע.[3][4] בשנת 2002 פורסמה כתבה ובה הביע אל"ם (מיל') רמי מתן ביקורת על התנהלותו של נריה במהלך מלחמת יום הכיפורים ועל יחסו הפומבי לעיטור שקיבל מצה"ל.[5] עם זאת אורי רוזנשיין, שגם קיבל את עיטור המופת בקרב, יצא נגד הטענות של מתן.[6] בשנת 2014 עלה שוב עניין תפקודו של נריה, בעקבות מות אביו של נועם דביר, עמוס דביר, שביקש לכתוב ספר על אירועי טנק הקצינים,[7] ושוב קבוצה של לוחמים יצאה להגנתו.[8]
בשירות מילואים פיקד על גדוד 708 בעוצבת עשת במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נריה נמנה עם מקימי ארגון "שלום עכשיו" וחותמי מכתב הקצינים ב-1978.[2] ב-1992 הוצב במקום ה-108 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה.
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נריה סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1977. סיים תואר שני בפסיכולוגיה ב-1982. עבודת המ.א. שלו עסקה בעמדות והתנהגות של עבריינים צעירים ונכתבה בהנחיית פרופ' עמרם דולב ופרופ' שמחה לנדאו.[9] סיים דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה בשנת 1994. עבודת הדוקטור שלו עסקה בפדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים.[10]
לימד עד שנת 1999 באוניברסיטת תל אביב. אז נסע לשנת שבתון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ומאז נשאר לגור בעיר[2]. הוא חקר את השפעת פיגועי 11 בספטמבר על תושבי העיר, אחר כך מונה כפרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת קולומביה[11].
בין מחקריו הבולטים, היה המחקר על שבויי צה"ל שפרסם ב-1995 יחד עם פרופסור זהבה סולומון, ובו הראו כי נפילה בשבי כרוכה בטראומה, שתוצאותיה מחייבות טיפול מקצועי ייחודי לפדויי השבי, זאת בניגוד לעמדת משרד הביטחון[12].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי ליולי תמיר ובהמשך נישא למריאנה. אב לשלושה ילדים.
ב-2025 בריאיון עיתונאי ל-ynet הגדיר את עצמו "ישראלי שחי באמריקה", מחובר מאוד לארץ, מבקר כמה פעמים בשנה, אבל לא מתכוון לחזור.[13]
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אש, הוצאת זמורה-ביתן, 1989
- הכורסה הירוקה, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2025
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף אישי באתר אוניברסיטת קולומביה (באנגלית)
- יובל נריה, באתר Academia.edu
- הספרים של יובל נריה, באתר "סימניה"
- עיטור הגבורה שהוענק ליובל נריה, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- אביחי בקר, האיש והאגדה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2005
- ציפי שמילוביץ, פרופ' יובל נריה מאונ' קולומביה: "ייקח 100 שנה להתמודד עם 7 באוקטובר", באתר ynet, 12 בספטמבר 2025
יובל נריה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עופר אדרת, החובשת משער הגיא, באתר הארץ, 21 באפריל 2017
- ^ 1 2 3 דליה קרפל, הוא עוד ישוב (או שלא), באתר הארץ, 22 באוקטובר 2002
- ^ שרית ישי לוי, עכשיו זה קרב על התהילה, חדשות, 3 בנובמבר 1989
- ^
דליה קרפל, האב השכול שיצא לחפש את בנו בחולות סיני, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2014
- ^ אביחי בקר, האיש והאגדה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2002
- ^ ליל בלהות, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2002
- ^ דליה קרפל, 41 שנה אחרי מלחמת יום כיפור הקרב על חלקו של יובל נריה ב"טנק הקצינים" נמשך, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2014
- ^ אהוד רותם, גיורא אנגלהרט ואמנון רשף, "המאמר מעוות את דמותו של יובל נריה", באתר הארץ, 23 באוקטובר 2014
- ^ יובל נריה, השפעת ביקור בבית סוהר על עמדות והתנהגות עבריינים צעירים (בהנחיית עמרם דולב ושמחה לנדאו), ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1982
- ^ יובל נריה, משקעי דחק ארוכי טווח בקרב פדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים (עבודת מחקר), חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1993
- ^ עמליה רוזנבלום, "המוח לא בנוי לשאת רמות גבוהות של איום עמום לאורך זמן. זה סוחט", באתר הארץ, 6 באפריל 2020
- ^ דליה טל, לשבי יש מחיר, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2004
אמנון ברזילי, גם משוחררי השבי המצרי והסורי מתווכחים על כדאיות העסקה, באתר הארץ, 29 בינואר 2004 - ^ ציפי שמילוביץ, פרופ' יובל נריה מאונ' קולומביה: "ייקח 100 שנה להתמודד עם 7 באוקטובר", באתר ynet, 12 בספטמבר 2025
| מעוטרי עיטור הגבורה
| ||
|---|---|---|
| מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל) |
אביגדורוב • בן-נון • בריג • גנה • הורביץ • זיבל • ליטנר • לנדאו • עצמוני • ערמוני • פלר • רחלי | |
| פעולות התגמול | מזרחי • נוי • עופר | |
| מלחמת סיני | בר-צור • זיו • ניצני • קן-דרור | |
| מלחמת ששת הימים | גולן • דרימר • ורדון • וייסלר • ורדי • טל • לפר • נאוה • ענבר • פרידמן • רפן • שירזי | |
| מלחמת ההתשה | אילון | |
| מלחמת יום הכיפורים | אמיר • גלעדי • גרינגולד • לוי • נריה • ערמן • קדמוני • קהלני | |
- מעוטרי עיטור הגבורה במלחמת יום הכיפורים
- מפקדי גדודים בחיל השריון
- פסיכולוגים ישראלים
- סגל אוניברסיטת קולומביה
- חברי שלום עכשיו
- פעילי מרצ
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה
- בוגרי השומר הצעיר
- בוגרי תיכון קוגל
- חולון: אישים
- כפר הס: אישים
- חיילי חיל השריון במלחמת יום הכיפורים
- מפקדי גדודים במלחמת לבנון הראשונה
- חיילי חיל השריון במלחמת לבנון הראשונה
- ישראלים שנולדו ב-1952