משתמש:Zivonid/ציינו את שם הערך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אדם צבעוני הוא אל"מ במיל', טייס קרב ומפקד טייסת לשעבר בבסיס תל נוף. אחיינו של מפקד חיל האוויר הראשון, ישראל עמיר (זבלודובסקי). במהלך שירותו הצבאי השתתף בכל מלחמות ישראל פרט למלחמת לבנון השנייה.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם צבעוני נולד בצרפת ב-29.1.31 לשרה וצבי צבעוני, רופאת עיניים ורוקח. הוא עלה לארץ בשנת הולדתו וגדל בתל אביב. כנער הצטרף ל"הגנה" (לצד בני כיתתו). ב-1951, במהלך שירותו הצבאי, הכיר את קלרה (קלייר) קרנר, ניצולת שואה ועולה חדשה מבלגיה. הם נישאו בשנת 1952. לאדם וקלרה שלושה ילדים ושבעה נכדים.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם התגייס לצבא בשנת 1948 לחיל האוויר, כחניך בקורס טייס. במהלך הקורס השתתף במלחמת העצמאות כמטילן פצצות ממטוסי תובלה, הן בגליל והן בעזה. במהלך הקורס, עקב חוסר במטוסים, עבר יחד עם שאר חניכי הקורס קורס פיקוד קרבי (חי"ר) וכן שימש כתותחן נ"מ בבסיס חצור. סיים את קורס הטייס מספר שלוש באפריל 1951. בסוף 1951 שימש כמדריך טיסה בבסיס סירקין, וב-1952 עבר לבסיס רמת דוד לטייסת 101 כטייס קרב. ב-1953 עבר קורס מדריכי התקפה אווירית ולאחר מכן הדריך בקורס אימונים מבצעיים (קא"מ). באותה שנה, בעת תרגיל פריסה של הטייסת, עקב תקלה טכנית במטוס (מוסטנג), נאלץ לבצע נחיתת אונס על הגחון בואדי חיון (ליד בקעת עובדה). לאחר שהייה של מספר שעות בואדי חולץ על-ידי מטוס קל. שרידי המטוס נשארו במקום ועל כן הוא נקרא (באותה תקופה) "שדה אדם". ב-1954 התמנה לסגן מפקד טייסת 101. כשנה לאחר מכן עבר הסבה למטוסי סילון (מטאור) והתמנה למדריך וסגן מפקדת טייסת 117. ב-1956 בעת הטסת מטוס מסוג מוסטנג שגרר מטרת דגל עבור אימוני ירי אוויר אוויר, פרצה שריפה במטוס והוא נאלץ לנטוש (בגובה 15 אלף רגל). במטוס לא היה כסא מפלט, והוא היחידי בארץ שהצליח להיחלץ ממטוס מסוג זה. באותה שנה עבר לבסיס תל נוף בתור מפקד טייסת בסיסי בביה"ס לטיסה (מטוסי הרווארד). השתתף במבצע קדש כמוביל רביעייה ולאחר מכן חזר לביה"ס לטיסה. ב-1957 עבר לתפקיד ראש מדור מבצעים במפקדת חיל האוויר. שנה לאחר מכן עבר לבסיס תל נוף כסגן מפקד טייסת 119- קרב אל ראות (מטוסי מטאור 13 וווטור) 1959-1962: שימש מפקד הטייסת (119). ב-1962 עבר לתפקיד ראש מדור שיטות לחימה במפקדת חייל האוויר. כשנה לאחר מכן נשלח לצרפת לביה"ס הגבוה ללוחמת אוויר בפריז. ב-1964 חזר לארץ והתמנה כמדריך בביה"ס לפיקוד ומטה. ב-1965 התמנה לראש ענף תכנון ואמל"ח במפקדת חיל האוויר. ב-1967, היה הטייס הראשון (בחיל האוויר) שהמריא במלחמת ששת הימים והאחרון שנחת (טייס ווטור בטייסת 101). ב-1968 עלה לדרגת אל"מ והתמנה לראש צוות חיל האוויר בסינגפור, ושהה שם כשלוש שנים יחד עם משפחתו, במהלכן חזר לארץ בתקופת מלחמת ההתשה על מנת להשתתף כטייס ווטור בטייסת 110 (חזר לסינגפור בתום המלחמה). ב-1971 חזר לארץ והשתחרר מחיל האוויר. השתתף במלחמת יום הכיפורים כטייס במילואים בטייסת 110 (סקייהוק). המשיך לטוס במילואים עד שנת 1993, והיה הטייס המבוגר ביותר בטיסה פעילה (בתקופתו).

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו משירות קבע ב-71' הצטרף לתעשייה האווירית כטייס ניסוי במחלקת ניסויי טיסה. עקב ביטול פרויקט הלביא, פרש מתעשייה אווירית בשנת 87' ועבר לשמש כטייס במטוסי מנהלים. בין לקוחותיו המפורסמים ניתן למנות את איש העסקים יוסי מיימן. ב-1998 הפסיק רשמית לטוס עקב מגבלה חוקית של הגיל המותר לטיסה מסחרית.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאדם שלושה ילדים, עדיה עדי ועידן. עדיה ועדי שירתו גם הם בחיל האוויר, וכן אישתו קלרה. במהלך שירותו הצבאי שירת עדי בטייסת 110 לצד אביו. כמו כן, לאחר שיחרורו עבד לצד אביו בתעשייה אווירית ופרש יחד עם אביו (באותו יום) עקב ביטול פרויקט הלביא.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהוד יונאי, עליונות אוירית, כתר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]