מתקפת שלזיה התחתית
 | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 8 בפברואר 1945 – 24 בפברואר 1945 (17 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | שלזיה התחתית, גרמניה | |||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
המתקפה שלזיה התחתית (ברוסית: Нижне-Силезская наступательная операция) הייתה מתקפה סובייטית בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה ב-1945, שכללה כוחות של החזית האוקראינית הראשונה בפיקודו של מרשל איוואן קונייב. המתקפה הביאה לנסיגת חיילים גרמנים מרוב שלזיה התחתית וכיתרה כוח גרמני גדול בבירת המחוז, ברסלאו. המתקפה החלה ב-8 בפברואר ונמשכה עד 24 בפברואר, כאשר הסובייטים הפסיקו את המתקפה לאחר שכבשו ראש גשר קטן מעבר לנהר הנייסה ליד פורסט. המתקפה היוותה המשך ישיר למתקפת ויסלה-אודר, שבה גירשו חייליו של קונייב את קבוצת ארמיות A הגרמנית מפולין, שחררו את קרקוב ותפסו ראשי גשר מעל האודר.
סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האגף הצפוני של החזית האוקראינית הראשונה (איוואן קונייב)
הוורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האגף הצפוני של קבוצת ארמיות A שהוגדרה מחדש כקבוצת ארמיות מרכז) (גנרל-פלדמרשל פרדיננד שרנר)
- הארמייה ה-17 (גנרל פרידריך שולץ)
- קורפוס הפאנצר ה-48
- קורפוס הפאנצר ה-57
- הקורפוס ה-17
- הקורפוס ה-8
- חיל המצב של מבצר ברסלאו
- ארמיית הפאנצר הרביעית (גנרל פריץ-הוברט גרזר)
- קורפוס הפאנצר ה-24
- קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד
- קורפוס הפאנצר ה-40
- קבוצת פרידריך
- הארמייה ה-17 (גנרל פרידריך שולץ)
המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונייב התכוון לפרוץ מראשי הגשר של שטינאו ואולאווה, שאובטחו בתום מתקפת ויסלה-אודר, ב-8 בפברואר. הוא הקדים את המתקפה הראשונית בהפגזה ארטילרית בת חמישים דקות, חייליו חצו את קווי הזינוק בשעה 06:00.[1] עד סוף היום חודי החנית של החזית חדרו כ-60 ק"מ. ארמיית הטנקים ה-3 של המשמר קיבלה הוראה לנוע דרומה ולאחר מכן מזרחה על מנת לכתר את העיר ברסלאו מאחור, בעוד ארמיית הטנקים הרביעית המשיכה בדחיפה מערבה מראש הגשר של שטינאו.
עד 15 בפברואר, כוחות משני ראשי הגשר כיתרו את ברסלאו בעוד ארמיית המשמר המשוריינת השלישית סגרה את הפער מערבה, רק גורמים של דיוויזיית הרגלים ה-269 הגרמנית הצליחו לסגת. עוד 35,000 חיילים ו-80,000 אזרחים כותרו בברסלאו.[2] המצור על ברסלאו נמשך עד סוף המלחמה.
ארמיית הטנקים הרביעית, בינתיים, דחפה הרחק קדימה לעבר נהר הנייסה, כנגד התנגדות מסוימת של ארמיית הפאנצר הרביעית. ב-14 בפברואר, שני קורפוסים גרמניים (קורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד וקורפוס הפאנצר ה-24) פתחו במתקפת נגד פתאומית שהותירה את כוחו של לליושנקו במאבק נואש כדי להימנע מכיתור.[3] הגרמנים לא הצליחו לסגור את הכיתור, והפסיקו את פעולות התקיפה תוך חמישה ימים, כאשר הארמייה ה-52 וארמיית המשמר המשוריינת השלישית הצליחו לאבטח את אגפי עמדתו של לליושנקו.
ב-24 בפברואר, מול תגבורת גרמנית כבדה, הפסיק קונייב את השלב ההתקפי של המבצעים, לאחר שהבטיח ראש גשר קטן מעבר לנייסה ליד פורסט. זה הגדיר למעשה את קווי ההתחלה בגזרה זו לקרב על ברלין, או מתקפת ברלין, חודשיים לאחר מכן.
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרנר ניסה לזכות בשטח מסוים במהלך מרץ עם התקפות נגד מוצלחות בלובן ובשטריגאו. אולם מתקפה להסרת המצור על ברסלאו הופרעה על ידי מתקפה על האגף הימני של החזית האוקראינית הראשונה לדרום מזרח: מתקפת שלזיה העילית.
