מדינת נסר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מושל | אלוף מוחמד אל-שייח' |
| עיר אם | קהיר |
| שפה רשמית | ערבית מצרית |
| תאריך ייסוד | 1960 |
| שטח | 250 קמ"ר |
| גובה | 47 מטרים |
| דת | אסלאם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 326,820 (11 בנובמבר 2006) |
| ‑ צפיפות | 1200 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 30°03′07″N 31°21′25″E / 30.051944444444°N 31.356944444444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
מדינת נסר (בערבית: مدينة نصر, בתעתיק מדויק: מדינת נצר) היא עיר שנכללת במטרופולין קהיר שבמצרים ונמצאת בחלקו המזרחי של המטרופולין. אוכלוסיית העיר מנתה ב-2006 כ-327 אלף תושבים ושטחה הוא 250 קמ"ר ובכך היא מהווה את הישות המוניציפלית הגדולה בשטחה במטרופולין של קהיר ששטחו הכולל הוא 1,445 קמ"ר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר הוקמה בשנות השישים של המאה העשרים. הקמת העיר, ועוד ערים רבות אחרות קטנות יותר, הייתה חלק מתוכנית של ממשלת מצרים באותה תקופה למודרניזציה והרחבת העיר והמטרופולין קהיר בעקבות המהפכה המצרית בשנת 1952. גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, היה מעורב באופן אישי בתהליך העיצוב, החלוקה והתכנון של הקמת העיר, ואף בחר את שמה (בערבית פירוש שמה "ניצחון"). במהלך השלבים המוקדמים של הפרויקט הממשל המצרי חזה שהעיר החדשה, שלא כמו קהיר, תוכננה למטרה זו, תהווה עיר בירה חדשה למצרים, בעוד שקהיר תהפוך לעיר הדתית. באופן לא מתוכנן, הפכה מדינת נסר לעיר צפופה הרבה יותר מהמצופה ביום הקמתה, בגלל הגירה גדולה וארוכת טווח של משפחות מצריות מסורתיות שעברו להתגורר בעיר ובמקביל גם בגלל הגירה של פליטים מסומליה ודרום סודאן לאזורים זולים יותר במצרים כמו ערי מדבר מצריות, ערי דרום הנילוס, וערים בשולי המטרופולין כמו מדינת נסר והיי אל אשר.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר מדינת נסר מאופיינת באוכלוסיית יתר, וככזו היא אוטומטית מכילה בתי ספר רבים שנמצאים בתחומה. בעיר מיני בתי ספר ואוניברסיטאות, כשהבולטות בהן הן האונברסיטאות "גאורג'ס קולג'" ו"האוניברסיטה הערבית הפתוחה". בעיר יש בתי ספר פרטיים המציעים לימוד מוגבר של תוכנית הלימודים המצרית וכוללים בתוכם גם את בית הספר לשפות רות', המכללה במצרים בהרווארד, בית הספר לשפה אלאהרם, בית הספר "אל באיין מודרן", בית הספר "אל מנהל", בית ספר מערכות החינוך העתידיות, אחד מבתי הספר הלאומיים "Nermien Ismail", בית הספר לשפה המצרית העתיקה, "אל אלסון" (בית ספר כללי לשפות), ובתי ספר מטעם ארגון "El Andalaus Azharian". בתי ספר מדעיים ציבוריים (המציעים את תוכנית הלימודים הלאומית בערבית ואנגלית) כוללים את בית הספר למדעים "אל סדק", בית הספר למדעים "באבן אל נפאס", בית ספר למדעים "אלמוסטקאבל" ובית הספר למדעים ב"עבאס אל אכד". ניתן למצוא בתי ספר ציבוריים רגילים (המציעים את תוכנית הלימודים הלאומית בערבית) בכל שכונה. האפשרויות הבינלאומיות כוללות את בית הספר האמריקאי "Futures" ואת בית הספר הבינלאומי "Roots" (תוכנית הלימודים הבריטית). שיבוץ לבתי ספר ציבוריים או לבתי ספר מדעיים מנוהלת בדרך כלל על פי מיקום מגוריו של התלמיד ובית הספר הנוכחי שבו הוא לומד. השיבוץ מפוקח על ידי משרד החינוך המצרי לפיתוח ילדים. הגשת בקשה לבתי ספר פרטיים היא קשה, ובדרך כלל מתחילה בגילאי גן טרום חובה (גיל 3–4) או גן חובה (גיל 5–6). עם זאת, בשל מיקומה המרכזי של העיר, התושבים יכולים לשלוח בקלות את ילדיהם לבתי ספר פרטיים בעיר קהיר החדשה השכנה (ממזרח), העיר ליופוליס (מצפון-מערב) ומעדי (בדרום-מערב) במחוזות, עם מינימום נסיעה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שבניגוד לקהיר, שהתפתחה על גדת הנילוס במשך מאות שנים, העיר פותחה על ידי כמה אדריכלים בפעם אחת, ניתן לראות כי העיר נבנתה בצורה מסודרת ומודרנית. הבתים מסודרים ברחובות מרובעים שמרכיבים יחד "בלוקים", שאותם חוצים כבישים ראשיים המגיעים לקהיר. בעיר, מלבד כמות הבתים הגבוהה, יש שני פארקים גדולים בשולי העיר (ניתן לראות אותם בתמונה מימין). העיר היא עיר מדבר מצרית, כלומר היא לא נמצאת על גדות הנילוס כמו רוב ערי מצרים, אלא נמצאת במדבר. העיר מוקפת מדבריות צפון אפריקאיות מלבד מדבר סיני ממזרח לה. האקלים באזור העיר, כמו בכל חלקי המדינה, הוא מדברי ויבש, ומקור המים שלה מגיע מהנילוס, מאזור הדלתא, שם מועברים מים זורמים בצינורות תת-קרקעיים.
