לדלג לתוכן

נאשה סטראנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאשה סטראנה
Наша страна
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תוכן
שפה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נאשה סטראנהרוסית: Наша страна; מילולית: ארצנו) היה עיתון ישראלי בשפה הרוסית, שיצא לאור בשנים 19681993, רוב הזמן כיומון, אך במשך מספר שנים כשבועון.

העיתון היה עיתון מפלגתי שנוסד על ידי מפא"י בפברואר 1968, לקראת גל העלייה מברית המועצות בשנות ה-70. המו"ל הרשום של העיתון הייתה "החברה המאוחדת לפרסומים והדפסה" שהייתה בשליטת המפלגה, עורכו והמנכ"ל שלו היה שבתאי הימלפרב[1]. בסוף שנת 1971 החל העיתון לצאת שלוש פעמים בשבוע ונעשו הכנות לקראת הוצאתו כעיתון יומי[2]. בשנות ה-70 היה שיתוף פעולה בינו לבין לוח מעריב, ומודעות לוח מעריב פורסמו במקביל בנאשה סטראנה[3]. עם כי הוא קיבל ביקורות על רוסית הקלוקלת וטעויות דפוס רבות[4].

ב-1984 הוא החל להיות מודפס רק פעם בשבוע[5], הועסקו בו רק שני עיתונאים, ששאר הכתבות היו מתורגמות מהעיתונות העברית, והוא הופץ בכמה אלפי עותקים בלבד[6].

עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הוא הודפס ב-20 אלף עותקים[7], חלה עלייה במספר קוראיו והחל ממרץ 1990 חזר שוב להופיע כיומון[8]. בנוסף קמו לו שתי מתחרים, "ורמיה" שהוקם על ידי העיתון "מעריב" (אז בבעלות רוברט מקסוול)[9], ו"נובוסטי נדלי" שהחל ממאי 1992 היה בשליטת אלי עזור[10]. עם זאת המשיך להוביל את השוק, וב-1991 זכה לנתח של כשני שלישים מקוראי העיתונות היומית ברוסית[11]. בתקופה זו גדלה מערכת העיתון והוא הדפיס מספר כתבות שעוררו סערה, בהם: ידיעה שהכנסייה הפרוטסטנטית התגייסה לסייע לעולים וגרמה לארגון יד לאחים לצאת למאבק נגדה[12]; פורסם מודעות לנישואים פיקטיביים במטרה לקבל תעודת זהות ותעודת עולה[13]; וכתבה על כך שעולים חוששים לחיי המין שלהם ומוותרים על טקס ברית מילה, עקב החשש מנזק, זאת למרות מאמצי משרד הדתות לקדם טקסים אלו[14].

בעקבות חקיקת חוק המפלגות ב-1992, שאסר על מפלגות לעסוק במישרין או בעקיפין בפעילות כלכלית-עסקית, נאלצה מפלגת העבודה הישראלית (שירשה את נכסי מפא"י), למכור את "החברה המאוחדת לפרסומים והדפסה", כולל "נאשה סטראנה"[15]. ב-1993 העיתון נמכר לאיש העסקים אלי עזור, שרכש גם את העיתון המתחרה "ורמיה" מיד "קבוצת מעריב[16][17]; והם היו לחלק מקבוצה של כתבי עת בשפה הרוסית שהחזיק. את "נאשה סטראנה" סגר לאחר זמן קצר ואילו העיתון "ורמיה" הפך לשבועון פנאי ותרבות ונסגר ב-2004[18].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. איל חלפון, מזכרת מפא"י - דפוס מפא"י מוציא עדיין שבעה עיתונים יומיים וארבעה שבועונים, מזכרת מהימים שבהם טרחה המפלגה לעצב את דעותיהם של עולי שנות ה־50. גם שבתאי הימלפרב, עורך ראשי ומנהל כללי, הוא שריד מההווי של מפא"י ההיסטורית, העיר, 28 בדצמבר 1984
  2. בקרוב ־ עתון יומי ברוסית, דבר, 23 בדצמבר 1971
  3. לוח 8 לוח מעריב, דבר, 15 באוקטובר 1976
  4. זילזול בקוראים ? שני העיתונים הישראליים בשפה הרוסית, "טריבינד" ו"נאשה סטרנה", כבר כמעט התרגלו לעובדה, שמעל דפיהם מתפרסם לעתים קרובות מידע מטעה, התרגלו לרוסית הקלוקלת ולטעויות הדפוס הרבות, מעריב, 12 במרץ 1973
  5. יעקב בן אמיר, צמצומים בעיתונים הלועזיים, חדשות, 30 באוקטובר 1984
  6. רונית ויס-ברקוביץ, ומה הם יעשו כאן?, חדשות, 10 באפריל 1987
  7. העיתונות, כל העיר, 7 בדצמבר 1990
  8. אפי לנדאו, בקרוב יומון רוסי חדש של מקסוול, חדשות, 30 בספטמבר 1990
  9. שלמה סלוצקי, מהצד השני - התחרות תגבר, עיתונים ייסגר - שבתאי הימלפרב, עורך ראשי ומנכ־ל רשת עיתונים, המוציאה זה כארבעים שנה יומונים, שבועונים וירחונים בשש שפות שונות, חדשות, 2 במאי 1991
  10. אפי לנדאו, עורך "נובוסטי" פורש מאשים: העיתון נעשה כלי תעמולה של הליכוד - אילן כפיר פרש בתחילת השבוע, חדשות, 8 במאי 1992
  11. אפי לנדאו, "נאשה סטרנה" הרוסי רכש חלק מ"ספוטניק", חדשות, 9 באפריל 1991
  12. בתיה פלדמן, שלמה סלוצקי, הכנסיה הפרוטסטנטית התגייסה לסייע לעולים ובארגון יד לאחים מזדעקים, חדשות, 19 בדצמבר 1990
  13. שלמה סלוצקי, מודעה המתפרסמת בעיתון הישראלי ברוסית "נאשה סטראנה", מציעה "נישואין בין עולה חרש לתייר ללא צורך ביציאה מהארץ". תמורת סכום לא גדול במיוחד אפשר להשיג תעודת זהות ותעודת עולה, והכול באופן חוקי לחלוטין, חדשות, 20 בנובמבר 1991
  14. צבי אפשטיין, עולים חוששים לחיי המין ומוותרים על טקס ברית מילה, חדשות, 20 באפריל 1992
  15. גדעון סער, "בכירים בחברה של העבודה קיבלו פיצויי פרישה מוגדלים שלא כחוק", חדשות, 11 באוקטובר 1993
  16. גיורא יהלום, למרות הכל זה לא פרוודה, במחנה, 17 במאי 1995
  17. יצחק דנון, ‏רשת נובוסטי תובעת 1.5 מיליון שקל מחברת העיתונים של מפלגת העבודה, באתר גלובס, 19 במאי 1997
  18. קוראים הכל, באתר הארץ, 15 במרץ 2004