נגיסה אושימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נגיסה אושימה
大島 渚
נגיסה אושימה
לידה 31 במרץ 1932
קיוטו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בינואר 2013 (בגיל 80)
פוג'יסאווה, קנאגווה, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפן
השכלה אוניברסיטת קיוטו עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1952-1999
מקצוע במאי סרטים ותסריטאי
בת זוג אקיקו קויאמה (1960–2013)
פרסים פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1978)
פרס הסרט הכחול לבמאי הטוב ביותר (1999)
גביע סאת'רלנד (1976)
מדליית כבוד עם סרט סגול (2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נגיסה אושימה (大島 渚 Ōshima Nagisa) היה במאי סרטים ותסריטאי יפני שחי בשנים 19322013. חלק מהסרטים עליו עבד הם אימפריית החושים, סרט ארוטי המתקיים בשנות ה-30 של יפן, וחג שמח, מיסטר לורנס, שמספר על מחנה שבויים יפני במלחמת העולם השנייה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושימה למד היסטוריה פוליטית באוניברסיטת קיוטו.[1] לאחר סיום הלימודים, החל לעבוד בחברת הסרטים שוצ'יקו, שם החל לביים סרטים משלו. סרטו הראשון, עיר של אהבה ותקווה, יצא בשנת 1959.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של אושימה והשפעתו התפתחו במהירות.[2] ב-1960 עבד על סרטים נוספים, סיפור אכזר של נעורים ולילה וערפל ביפן, שעסק ביאוש של אושימה מהשמאל הפוליטי והתסכול מהימין. שוצ'יקו הוציאו את הסרט מתפוצה לאחר שבוע, מכיוון שעבורם היה סיכון בהקרנת הסרט אחרי ההתנקשות בראש הסוציאליסטים, ינג'ירו אסאמונה. בעקבות כך, עזב אושימה את שוצ'יקו, והקים חברת הפקה עצמאית. למרות זמן ההקרנה הקצר של לילה וערפל ביפן, הסרט זכה לשבחים על ידי מבקרים יפנים ומחוץ ליפן.

ב-1961 ביים את "התפיסה", המבוסס על נובל מאת קנזאבורו אואה, סרט על מערכת היחסים בין כפר יפני בזמן מלחמה וחייל אפרו אמריקאי. בנוסף, החל עבודות עבור הטלוויזיה, בין היתר סרטים תיעודיים, וביניהם יומנו של יונבוגי, המבוסס על התבוננותו של אושמה על חייהם של ילדי רחוב בסאול בזמן שהותו בקוריאה.[3]

אושימה ביים 3 סרטים נוספים ב-1968. הראשון, מוות בתליה, הציג סיפור על כישלון בהוצאה להורג של צעיר קוריאני שהואשם באונס ורצח, והיה בהשראת פשע והוצאה להורג אמיתיים שקרו ב-1958. הסרט התייחס לגזענות היפנית למיעוט הקוריאני שלה. "מוות בתליה" זכה במקום שלישי בקינמה ג'אמפו על ידי מקברים יפנים וזכה ליחס גם מחוץ ליפן,[4] והחל שרשרת סרטים העוסקים בנושאים אותם אושימה הציג בסרטיו, המרכזי ביניהם הוא הצורך בפקפוק במוסכמות חברתיות. אחריו היה יומנו של גנב שינג'וקו, סרט שעוסק בחיבור בין רדיקליזם פוליטי ומיני,[5] ונער (1969) שגם הוא מבוסס על מקרה אמיתי בו ילד זייף תאונה על מנת לקבל פיצויים מהנהגים.

ב-1976, עבר אושימה על אמפריית החושים, סרט על אובססיה מינית קטלנית ביפן של שנות ה-30. אושימה התעקש שהסרט יכיל סצנות סקס לא מצונזרות ולכן נאלץ לסיים את הסרט בצרפת.[6] גרסה לא מצונצרת של הסרט עדיין לא זמינה ביפן.

במרבית שנות ה-80 וה-90 כיהן כנשיא גילדת הבמאים של יפן.[7]

ב-1996 סבל אושימה לראשונה משבץ, אך למרות זאת הצליח לחזור ולסיים את סרטו האחרון גוהאטו ב-1999. לאחר מכן המשיך מצבו הרפואי של אושימה להידרדר עד שלבסוף נפטר ב-2013 מדלקת ריאות.[1]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי סרט כחול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל הקולנוע בקאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי קינמה ג'אנפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה כותרת בעברית כותרת ביפנית כותרת ברומאג'י
1959 השמש של מחר 明日の太陽 Ashita no Taiyō
1959 עיר של אהבה ותקווה 愛と希望の街 Ai to Kibō no Machi
1960 סיפור אכזר של נעורים 青春残酷物語 Seishun Zankoku Monogatari
1960 קבורת השמש 太陽の墓場 Taiyō no Hakaba
1960 לילה וערפל ביפן 日本の夜と霧 Nihon no Yoru to Kiri
1961 התפיסה 飼育 Shiiku
1962 המורד 天草四郎時貞 Amakusa Shirō Tokisada
1965 תענוגות הבשר 悦楽 Etsuraku
1965 יומנו של יונבוגי ユンボギの日記 Yunbogi no Nikki
1966 אלימות בצהריים 白昼の通り魔 Hakuchū no Tōrima
1967 סיפור של נינג'ה 忍者武芸帳 Ninja Bugei-Chō
1967 שיר האביב היפני 日本春歌考 Nihon Shunka-Kō
1967 התאבדות כפולה בקיץ ביפן 無理心中日本の夏 Muri Shinjū: Nihon no Natsu
1968 מוות בתליה 絞死刑 Kōshikē
1968 3 שיכורים שקמו לתחיה 帰って来たヨッパライ Kaette Kita Yopparai
1969 יומנו של גנב שינג'וקו 新宿泥棒日記 Shinjuku Dorobō Nikki
1969 נער 少年 Shōnen
1970 סודות אחרי מלחמת טוקיו 東京戰争戦後秘話 Tōkyō Sensō Sengo Hiwa
1971 הטקס 儀式 Gishiki
1972 אחות של הקיץ 夏の妹 Natsu no Imōto
1976 אמפריית החושים 愛のコリーダ Ai no Corrida
1978 אמפריית התשוקה 愛の亡霊 Ai no Bōrē
1983 חג שמח, מיסטר לורנס 戦場のメリークリスマス Senjō no Merī Kurisumasu
1986 מקס מון אמור マックス、モン・アムール Makkusu, Mon Amūru
1999 גוהאטו 御法度 Gohatto

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Year כותרת ברומאג'י כותרת באנגלית
1962 Kōri no Naka no Seishun Youth on the Ice
1963 Wasurerareta Kōgun Forgotten Soldiers
1963 Chiisana Bōken Ryokō A Small Child's First Adventure
1964 Watashi wa Beretto It's Me Here, Bellett
1964 Seishun no Ishibumi The Tomb of Youth
1964 Hankotsu no Toride A Rebel's Fortress
1964 Gimei Shōjo The Girl Under an Assumed Name
1964 Chita Niseigo Taiheiyō Ōdan Crossing the Pacific on the Chita Niseigo
1964 Aru Kokutetsu-Jōmuin A National Railway Worker
1964 Aogeba Tōtoshi Ode to an Old Teacher
1964 Aisurebakoso Why I Love You
1964 Ajia no Akebono The Dawn of Asia
1965 Gyosen Sonansu The Trawler Incident
1968 Daitōa Sensō The Pacific War (The Greater East Asian War)
1969 Mō-Takutō to Bunka Daikakumē Mao and the Cultural Revolution
1972 Kyojin-Gun Giants
1972 Joi! Bangla
1972 Goze: Mōmoku no Onna-Tabigēnin The Journey of the Blind Musicians
1973 Bengal no Chichi Laman The Father of Bangladesh
1975 Ikiteiru Nihonkai-Kaisen The Battle of Tsushima
1976 Ikiteiru Gyokusai no Shima The Isle of the Final Battle
1976 Ōgon no Daichi Bengal The Golden Land of Bengal
1976 Ikiteiru Umi no Bohyō The Sunken Tomb
1976 Denki Mō-Takutō The Life of Mao
1977 Yokoi Shōichi: Guamu-to 28 Nen no Nazo o Ou Human Drama: 28 Years of Hiding in the Jungle
1977 Shisha wa Itsumademo Wakai The Dead Remain Young
1991 Kyōto, My Mother's Place
1994 100 Years of Japanese Cinema

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נגיסה אושימה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Bergen, Ronald, Nagisa Oshima obituary, The Guardian, ‏15 בינואר 2013
  2. ^ Japanese Film Directors, ISBN 0-87011-304-6, 1978, עמ' 311
  3. ^ Japanese Film Directors, ISBN 0-87011-304-6, 1978, עמ' 333
  4. ^ Japanese Film Directors, ISBN 0-87011-304-6, 1978, עמ' 335
  5. ^ The Films of Oshima Nagisa: Images of a Japanese Iconoclast, ISBN 978-0520206663, 1998, עמ' 88
  6. ^ Lim Dennis, Nagisa Oshima, Iconoclastic Filmmaker, Dies at 80, ‏15 בינואר 2013
  7. ^ Nihon eiga kantoku kyōkai nenpyō
  8. ^ Festival de Cannes: Empire of Passion