נגיף הפטיטיס B

נגיף הפטיטיס B
מיון מדעי
ממלכה:	Pararnavirae
מערכה:	Artverviricota
קבוצה:	קבוצה VII (נגיפי dsDNA-RT)
מחלקה:	Revtraviricetes
סדרה:	Blubervirales
משפחה:	Hepadnaviridae
סוג:	Orthohepadnavirus
מין:	Hepatitis B virus
שם מדעי
Hepatitis B virus

נגיף הפטיטיס B (שם מדעי: HBV, קיצור של Hepatitis B virus) הוא נגיף ("וירוס") אשר מהווה את הגורם העשירי בחשיבותו למספר מחלות כבד, בהן דלקת כבד נגיפית, ושחמת הכבד שעלולה להוביל לסרטן. הנגיף נמצא בשכיחות גבוהה במרכז ודרום אפריקה, כמו גם בדרום-מזרח אסיה.

הנגיף שייך למשפחת ה-hepadnaviruses, ומורכב מממברנה ליפידית המכילה שלושה סוגים של חלבוני מעטפת העוטפת את הקפסיד האיקוסהדרלי.

הנגיף כולל 8 גנוטיפים, והוא מדביק רק בני אדם וקופי שימפנזה. הנגיף מועבר דרך הדם בעת עירויים, נוזלי גוף שונים כגון נוזל הזרע ועל ידי שימוש במחטים מזוהמות.

מבנה הנגיף

תרשים של הנגיף הפטיטיס B

הנגיף כולל DNA מעגלי עם גדיל שלילי מלא, וגדיל חיובי לא מלא המכונה גם "Relaxed circular DNA". הנגיף יוצר 4 שעתוקים שונים המסתיימים באותה נקודה אולם מתחילים במקומות שונים, כך שבסופו של דבר ה-DNA יוצר את כל החלבונים להם הוא זקוק.

השעתוק הגדול ביותר נקרא "pre-genomic RNA", והוא באורך של 3.5 KB. למעשה, ארוך יותר מה- DNA: שרשרת זו אחראית ליצירת הגנום, הפולימראז, core ו-pre core (הליבה). השעתוקים באורך בינוני (pre-s1, pre-s2) משמשים ליצירת חלבוני המעטפת, ואילו השעתוק הקצר ביותר באורך 0.7 kb משמש ליצירת חלבון x - חלבון רגולטורי במחזור החיים של הנגיף, אשר מפעיל שעתוק של חלבונים תאיים מסוימים, ועלול לגרום לקרצינומה הפטו-צלולרית בחולים אשר נדבקו בנגיף.

חלבוני המעטפת

לנגיף זה יש 3 חלבוני מעטפת, אשר דרושים ליצירת הויריון והאינפקטיביות (כושר ההדבקה). החלבונים כולם מכילים אזור משותף - S, כאשר החלבון הקטן ביותר מכיל רק את אזור S, החלבון הבינוני מכיל אזור נוסף - PRE S2, והחלבון הגדול מכיל בנוסף לשניהם את האזור PRE S1.

לחלבוני המעטפת יש קבוצות סוכריות, והם אמורים ליצור את המעטפת ולהיקשר לקולטן על פני התא. כדי לבדוק חשד להדבקה ניתן להשתמש בסמן לחלבונים אלו - בהמשך.

מחזור החיים של הנגיף

ערך מורחב – נגיף – מחזור חיים

הנגיף נקשר לתא מסוים דרך קולטן תאי, משיל את המעטפת ("uncoating"), ועובר שכפול , הבשלה, יציאה והדבקה של תא נוסף:

בתחילה, הנגיף נקשר לקולטן על ממברנת התא על ידי חלבוני המעטפת וחודר פנימה, הליבה חודרת לתא, בתוך הגרעין מתבצע השכפול הנגיפי, שבתחילתו יש תהליך של תיקון הסליל החד גדילי (כזכור, לנגיף יש גדיל חיובי שאינו שלם) - הסליל החד גדילי הופך לסליל דו גדילי על ידי פולימראז תאי - תהליך הנקרא "Covalently closed circular DNA". לאחר השלמת הסליל החד גדילי, מתרחש שעתוק של חלבונים (בעזרת חלבוני התא עצמם) - ליצירת פולימראז, חלבוני ליבה, חלבוני מעטפת וכו'. נוצר RNA גנומי המשתחרר, והופך בתהליך של שעתוק הפוך לגדיל ה-DNA אשר קיים באופן רגיל בנגיף.

לתעתיק ה-RNA נקשר הפולימראז הנגיפי רוורס טרנסקריפטאז שנוצר מהרנא והופך אותו ל-DNA מינוס. רק בקישור ה־RNA לפולימראז משתחרר סיגנל שגורם להרכבה של חלבוני הליבה מסביב לקומפלקס הפולימראז וה-RNA. לאחר מכן מסונטז ה־DNA פלוס בעזרת הפולימראז הנגיפי עם פריימרים מהתעתיקים האחרים שהיו בדרך ולכן נותרים ניקים (חורים- לא שלם) ב־DNA החיובי.

פתוגנזה

ערך מורחב – הפטיטיס B

הפטיטיס B
Hepatitis B

תחום	מחלות זיהומיות
גורם	נגיף הפטיטיס B
תסמינים	בחילה, הקאה, דלקת כבד, אנצפלופתיה כבדית, אי ספיקת כבד חריפה, כאבי מפרקים, hepatomegaly, אנורקסיה, צהבת, splenomegaly
טיפול	טנופוביר דיזופרוקסיל bicyclol peginterferon alfa-2a entecavir hydrate טנופוביר דיסופרוקסיל tenofovir alafenamide למיבודין adefovir
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	177632
DiseasesDB	5765
MeSH	D006515
OMIM	610424
סיווגים
ICD-10	B16, B18.0, B18.1
ICD-11	1E50.1

מתוך הנדבקים בנגיף זה, 95% מתגברים על ההדבקה. אצל 5% מתפתחת הפטיטיס כרונית, חלק מהחולים מפתחים תהליכי פיברוזיס, קרצינומה הפטו-צלולרית (בכבד) וחלק מהחולים לא מראים תסמינים קליניים כלשהם. הסיכון של חולה לפתח קרצינומה הפטו-צלולרית גדול פי 100 לעומת אדם אשר לא נגוע בנגיף. עיקר הנזק אשר נגרם לכבד, כתוצאה מהדבקה על ידי הנגיף, נעשה כתוצאה מהתגובה החיסונית של הגוף - התגובה הדלקתית כנגד הנגיף כוללת שני שלבים: השלב הראשון הוא הפעלה של מערכת האינטרפרון - הגורמת לדיכוי ההתרבות וההכפלה של נגיף זה. לאחר מכן מופעלת מערכת החיסון התאית - תאי T ציטוטוקסיים הורסים תאים אשר נגועים בנגיף.

חיסון

החיסון הראשון למחלה פותח על ידי מוריס הילמן במרק, ויצא ב-1981. היום יש שני חיסונים רקומביננטיים - האחד ניתן 1–2 פעמים, והשני 3 פעמים, החיסונים מבוססים על חלבוני המעטפת של הנגיף. בישראל כיום נוהגים לחסן ב-3 מנות עוד בילדות, כאשר את המנה הראשונה מזריקים לילוד ביום לידתו, את השנייה חודש לאחר הראשונה, ואת השלישית חמישה חודשים לאחר השנייה.

ראו גם

• נגיף הפטיטיס D

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נגיף הפטיטיס B בוויקישיתוף

• נגיף הפטיטיס B, באתר NCBI (באנגלית)
• נגיף הפטיטיס B, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• נגיף הפטיטיס B, באתר GBIF (באנגלית)
• אתר חיסונים
• ההפטיטיס B, באתר CDC
• סרטוני וידאו בנושא הפטיטיס B
• קרל זימר, הניו יורק טיימס, מדענים גילו בשלדים בני אלפי שנים נגיפים של צהבת מסוג B והחזירו אותם לחיים, באתר הארץ, 11 במאי 2018

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.