נהג' אל-בלאע'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נַהְג' אל-בַּלַאעַ'הערבית: نهج البلاغة) "דרך הרהיטות", או "פסגת הרטוריקה", הוא אוסף של נאומים, דרשות, מכתבים ואמרות חכמה המיוחסים לעלי בן אבי טאלב, בן דודו של מוחמד, הח'ליף הרביעי והאמאם הראשון לתפיסת השיעה.[1] הספר נחשב ליצירת מופת של הספרות הערבית, ולאורך השנים צבר פופולריות והערצה רבה.[2] החומרים שהובאו בנהג' אל-בלאע'ה לוקטו על ידי המשורר, התאולוג והפוליטיקאי אבו אל-חסן מחמד בן אל-חסין, הנודע בכינויו אל-שריף אל-רצ'י, שחי בבגדד בין סוף המאה ה-10 לתחילת המאה ה-11, תחת השושלת הבויהית.[3] לפי התפיסה המסורתית, עד לאיסופם על ידי אל-שריף אל-רצ'י היו החיבורים מפוזרים כפרגמנטים בכל רחבי העולם האסלאמי. אל-רצ'י לא היה הראשון שניסה לאספם לכדי חיבור אחד, אך היה לראשון שהצליח להפוך את חיבורו לספר קנוני של ממש.[4] החיבור, מהווה חלק משמעותי מהקורפוס הספרותי של האסלאם השיעי המתהווה של תקופת חייו של אל-רצ'י. התכונות הלשוניות הגבוהות שיוחסו לו מזכירות במידת מה את רעיון האעג'אז (ההפלאה) של הקראן, לפיו הוא כתוב באופן מושלם כל כך שלא ייתכן שאדם הוציא אותו תחת ידיו.

מעמד הספר ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנהג' אל-בלאע'ה מעמד חשוב מאוד באסלאם השיעי והוא נתפס כקובץ השני בחשיבותו אחרי הקראן. החיבור תואר כ"אינטרפרטציה וכאקספוזיציה הטובה ביותר של האמונות השורשיות של האסלאם."[5] הנהג' זכה לעניין רב בשל מספר סיבות, ביניהן אופי הכתיבה הרהוט וההערצה השיעית לעלי.[6] עוד נאמר על הספר כי איכויותיו הספרותיות נעוצות בין היתר בחריזה המדומה החזקה, ברטוריקה המפותחת, בצורת הביטוי הפיכחת, בחכמה הבדואית המשולבת עם החזון והעדנה האסלאמית, וכן הערכים המוסריים, החברתיים והדתיים המופיעים בו.[7] אל-רצ'י בעצמו טען כי לחלקים מן הדברים המובאים בספר לא ניתן למצוא שווה ערך מבחינת הדיבור והידע האנושי.[8] בספר מופיעים 239 נאומים, 79 מכתבים ו-480 אמרות חכמה. מחבר האוסף אל-רצ'י העיד בהקדמה כי כלל בנהג' רק את הנבחרים שבדברי עלי, ובמילים אחרות טען כי מצא אף פרגמנטים נוספים על אלה. נדמה כי החיבורים עצמם סודרו באופן אקראי וללא התחשבות באורכם, בסדרם הכרונולוגי ו"באיכות" הרהיטות של האמירות.[9] החיבורים עוסקים במגוון רחב של נושאים, בהם עניינים תאולוגיים הנוגעים לייחוד האל והכרתו, וכן עניינים חברתיים ופוליטיים שונים,[10] כדוגמת צדק חברתי, יחסי גברים ונשים והמאזן שבין זכויות לחובות.[11]

קדימות ואמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת השיעית מייחסת את התוכן של נהג' אל-בלאע'ה לתקופת חייו של עלי, ובייחוד לתקופה שבין שנת 11 להג'רה (קרי – מיד לאחר מותו של הנביא מחמד) ובין שנת 40 להג'רה, שנת הירצחו של עלי. אם הייחוס הכרונולוגי נכון, הרי שלפנינו הטקסט הכי קרוב כרונולוגית לקראן ולמעשה הטקסט האסלאמי הקדום ביותר שאינו הקראן. אוספים שונים של נאומי עלי הופיעו כבר לפני נהג' אלבלאע'ה, כשהקודם שבהם נכתב עוד בתחילת המאה ה-8,[12] אך אף לא אחד מהם זכה להערצה ולמעמד לו זכה הנהג'. אל-רצ'י עצמו העיד כי נחשף לפרגמנטים שכללו את הדרשות והאמירות של עלי בזמן שאסף חומרים לטובת חיבור אחר ובו איגד את הביוגרפיות של שנים עשר האמאמים.[13] הוגים שיעים מוקדמים ובני זמננו כאחד אינם מטילים ספק בכך שעלי הוא אכן מחברם של החיבורים המופיעים בספר.[14] זאת, בין היתר, על רקע העובדה שניתן למצוא חלק מן החיבורים שבספר כבר במקורות ערביים קדומים לאל-רצ'י.[15] אחרים הסבירו את קדימותו של החיבור תוך הצבעה על כך שהוא כתוב בלשון שמאוד מזכירה את הקראן, ועל כן ניתן להסיק שמדובר בשיקוף של הדברים מן התקופה; וכן כי קריאה זהירה בחלק מן הדרשות תגלה כי הן אינן גוף אחד אלא אוסף של אמירות שונות שנאספו ביחד בשל דמיון תמטי מסוים, ואם לא היה מדובר באוסף של פרגמנטים קודמים הרי שהעורך היה שם דגש רב יותר על קוהרנטיות ועל מהלך לוגי מסתבר.[16] מאידך היסטוריונים אחרים, מערביים ומוסלמים, הטילו ספק בהיותו של החיבור אוסף של דברי עלי עצמו. כך, לדוגמה, אבן תימיה טען כי רוב התוכן שהופיע בחיבור אינו קיים במקורות אחרים באסלאם, ובמילים אחרות, מדובר בחיבור מעשה ידיו של אל-רצ'י עצמו.[17] בדומה לו טען ההיסטוריון בן המאה ה-13 אבן ח'לכאן כי כל הספר הוא בגדר המצאה של אל-רצ'י. גישה סינתטית נוספת רואה בספר אוסף של אמירות שחלקן קדומות ומתקבל על הדעת שניתן לייחסן לעלי, ובכל מקרה אין מדובר בפברוק גמור.[18] על כל פנים, חרף המחלוקות סביב אמינותו וקדימותו, הרי שהוא ממשיך לשמש ספר מופת והדרכה לשיעים עד ימינו, ולעיתים הוא אף מצוטט בנאומים של מנהיגים שיעים באיראן ובלבנון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נהג' אל-בלאע'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ “Nahj al-Balagha” in: The Oxford Dictionary of Islam, (Oxford Islamic Studies Online, http://www.oxfordislamicstudies.com/article/opr/t125/e1696, Accessed December 26, 2018).
  2. ^ Moktar Djebli, “Nahdj al-Balāg̲h̲a”, in: Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Consulted online on 26 December 2018.
  3. ^ Islam Abu Ali, Al-Sharif Al-Radi, PhD Thesis (Durham University, 1974) 146.
  4. ^ Qul, The Library for all Your Needs, http://www.qul.org.au/
  5. ^ Syed Husain M. Jafri, “An Interpretation of the Fundamental Beliefs and Some of the Institutions of Islam” Source: Arabica, T. 30, Fasc. 3 (Sep., 1983), 292.
  6. ^ Syed Mohammad Waris Hassan, A Critical Study of Nahj Al-Balagha, PhD Thesis (University of Edinburgh, 1979) 16-18.
  7. ^ Djebli, ibid.
  8. ^ Qul, ibid.
  9. ^ Hassan, 1-3.
  10. ^ Mina Gholamzadeh and Mostaga Morady Moghaddam, “Discourse Analysis of Nahjul Balagha (Peak of Eloquence) Statements: Reacting to Some Social Issues” In: International Journal of Business and Social Science, Vol. 2 No. 24 [Special Issue – December 2011], 168-169.
  11. ^ Oxford, ibid.
  12. ^ Hassan, 12.
  13. ^ Islam Abu Ali, 142.
  14. ^ Djebli, ibid.
  15. ^ Abu Ali, 146.
  16. ^ Jafri, 293.
  17. ^ Abu Ali, 146.
  18. ^ Hassan, 6