נואוס

נואוס (נהגה לעיתים גם "נוס"; מיוונית: νόος) בפילוסופיה ובדת הוא שכל, תבונה, הכרה או אינטלקט.

בפילוסופיה היוונית הקלאסית

נואוס הוא מושג מרכזי בפילוסופיה היוונית, במיוחד אצל אפלטון ואריסטו, ויש לו משמעויות שונות בהתאם להקשר. הפירוש הבסיסי הוא היכולת להבין, לחשוב ולהשיג ידע, כלומר השכל הגבוה או ההכרה הרוחנית, ה(אגו). בניגוד לחושים או לדמיון, הנואוס נתפס ככלי להשגת אמת עליונה, לעיתים גם על־חושית.

אצל פילוסופים שונים

אצל אפלטון, הנואוס הוא חלק מהנפש שמסוגל לתפוס את עולם האידאות. אריסטו הבחין בין נואוס בתור פועל (אינטלקט אקטיבי, active intellect) לבין נואוס סביל (אינטלקט פסיבי, passive intellect), כשהאינטלקט הפועל הוא נצחי ואלוהי. הניאופלטוניסטים (למשל פלוטינוס) ראו בנואוס עיקרון קוסמי, תבונה אלוהית שממנה נובעים כל הדברים.

בפילוסופיה בעת החדשה

הפילוסוף אדמונד הוסרל השתמש בביטוי "נואטי" כדי להתייחס לפעולה מכוונת של התודעה, האמונה, הרצון, שנאה ואהבה.

ראו גם

• התכוונות (פילוסופיה)

קישורים חיצוניים

• נואוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.