ניסה (פולקלור)
בפולקלור הנורדי, ניסה (בשוודית: טמטה, או פינית:טונטו) הוא יצור מיתולוגי המזוהה בדרך כלל עם תקופת נקודת ההיפוך החורפית ועונת חג המולד. בדרך כלל הניסה מתואר כנמוך, בעל זקן לבן ארוך, וחובש כיפה בצורת חרוט או סרוגה באפור, אדום או צבע בהיר אחר. לעיתים קרובות יש לו מראה דומה במקצת לזה של גמד גן[1].
הניסה הוא אחד היצורים המוכרים ביותר בפולקלור הסקנדינבי, והוא מופיע ביצירות ספרות סקנדינביות רבות. הניסה צבר פופולריות בתקופה הרומנטית ובספרות הפולקלור במהלך המאה ה-19.
מינוח (טרמינולוגיה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה ניסה היא מונח כלל-סקנדינבי. השימוש הנוכחי שלו בנורווגיה ניתן להדגמה בספר של Asbjørnsen[2].
תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח ניסה בנורווגית ילידית נשמר בחלק מהתרגומים לאנגלית כמות-שהוא, לעיתים בתוספת הערה כי מדובר ברוח-רפאים ביתית[3]. לעיתים מתורגם השם ניסה לבראוני, או (בטעות) לגובלין או הובגובלין.
במהדורות האנגליות של אגדות הנס כריסטיאן אנדרסן המילה הדנית ניסה תורגמה כ'גובלין', למשל, בסיפור "הגובלין אצל בעל המכולת".
אֶטִימוֹלוֹגִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייתכן שמקור המונח ניסה הוא מהשפה הנורדית העתיקה, ופירושו "קרוב משפחה קטן ויקר"[1].
היסטוריה ורלוונטיות תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת, הניסה מתגוררים בבתים ובאסמים של החווה, ומשמשים בסתר כשומרים שלהם. אם מטפלים בהם היטב, הם מגנים על המשפחה ועל החיות מפני פגע רע ומזל רע, ועשויים גם לסייע במטלות ובעבודות החווה[4]. עם זאת, הם קצרי רוח ורעי מזג, במיוחד כאשר הם נעלבים. ברגע שהם נעלבים, הם בדרך כלל יציקו, יגנבו חפצים ואפילו יפגעו או יהרגו בעלי חיים.
מראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסה מתואר לעיתים קרובות כישיש קטן קומה (גודלו נע בין סנטימטרים ספורים עד כמחצית מגובהו של גבר בוגר), לרוב בעל זקן מלא; לבוש בלבוש איכרי מסורתי, המורכב מטוניקת צמר, רצועת חגורה במותניים ומכנסי ברך עם גרביים. לבוש זה היה הלבוש הגברי הנפוץ בסקנדינביה הכפרית במאה ה-17, ויכול להוות רמז לתקופה שבה התפשט פולקלור הניסה. ישנם סיפורי עם שבהם הניסה משנה צורה ומסוגל לקבל צורה גדולה בהרבה מאדם מבוגר, וסיפורים אחרים שבהם לניסה יש עין קיקלופית אחת. בדנמרק המודרנית, ניסה מתואר לעיתים קרובות כחסר זקן, לבוש בבגדי צמר אפורים ואדומים עם כיפה אדומה. מכיוון שניסה נחשב מיומן באשליות ולפעמים מסוגל להפוך את עצמו לבלתי נראה, לא הייתה ציפייה לפגוש אותו במציאות למעט הצצות חפוזות ואקראיות. הפולקלור הנורווגי קובע שיש לו ארבע אצבעות, ולפעמים גם אוזניים מחודדות ועיניים המחזירות אור בחושך, כמו אלה של חתול.
מזג (טמפרמנט)[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות גודלו הקטן, לניסה יש כוחות עצומים. הוא נעלב בקלות מחוסר זהירות, מחוסר כבוד ראוי, ומחקלאים עצלנים. כמגן החווה וכמטפל במשק החי, ובכוחו להענישם על כך. העונשים שהוא משית על החוואים העצלים הנוקטים בשיטות פסולות נעים בין הצקות קטנות, כגון הצלפות על האוזן, ועד ענישה חמורה יותר כמו הרג של בעלי חיים או הרס רכושו של החוואי. שמירה על מסורות חשובה לניסה, והוא אינו אוהב שינויים באופן שבו הדברים נעשים בחוות שלו. הוא נעלב בקלות מגסות רוח; מעובדי חווה שמקללים, משתינים ברפתות או לא מטפלים בבעלי החיים בצורה נאותה, ועלולים בשל כך לספוג חבטות קול מהניסה. אם מישהו שופך משהו על הרצפה בביתו של הניסה, נהוג לקרוא קריאת אזהרה לניסה (השוכן, לפי המסורת, בקומה התחתונה).
נהוג לרצות את ניסה במתנות. מתנה מסורתית היא קערת דייסה בערב חג המולד. ההנחה היא שאם הניסה לא יקבל את המתנה שלו, הוא עלול לעזוב את החווה או הבית, או לעשות מעשי שובבות כמו קשירת זנבות הפרות ברפת, הפיכת חפצים ושבירת חפצים - דהיינו, התנהגות של טרול. הניסה אוהב את הדייסה שלו עם פיסת חמאה מעליה. בסיפור המסופר לעיתים קרובות, חוואי הניח את החמאה מתחת לדייסה ולא מעליה. כאשר הניסה שלו ראה שהחמאה חסרה, הוא התמלא זעם והרג את הפרה שנחה ברפת. כאשר גבר עליו הרעב, הוא חזר לדייסה שלו ואכל אותה, ואז מצא את החמאה בתחתית הקערה. מלא צער וחרטה, הוא מיהר לחפש בסביבה חקלאי אחר עם פרה זהה, ואז החליף בין שתי הפרות. בסיפור אחר, משרתת נורווגית זללה את הדייסה בעצמה, וכעונש היא הוכתה קשות על ידי הניסה. הניסה הוסיף ונשבע: "אכלת את הדייסה של הניסה, עתה את חייבת לרקוד איתו!". האיכר מצא אותה בבוקר שלמחרת כמעט ללא רוח חיים.
הניסה קשור רגשית לחיות משק באופן כללי, אבל החיה האהובה עליו ביותר היא הסוס. האמונה טוענת שניתן לזהות איזהו הסוס האהוב ביותר על הניסה, בהיותו בריא במיוחד ומטופל היטב. לפעמים הניסה קולע את שערו ואת זנבו של הסוס. פרימת הצמות הללו ללא רשות עלולה להכעיס את הניסה ולגרום לביש מזל. כמה סיפורים מספרים כיצד הניסה יכול לשגע אנשים או אף לנשוך אותם. הנשיכה של ניסה היא רעילה, ובדרך כלל נדרש ריפוי מן 'העולם האחר'. לפי סיפור ידוע, ילדה שננשכה על ידי ניסה, גססה ומתה בטרם הגיעה עזרה.
לאחר ההתנצרות בארצות סקנדינביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסה (או הטמטה) נחשבו בימי קדם כ"נשמה" של התושב הראשון של החווה; הוא שפינה את חלקת האדמה.
הניסה לא היה תמיד דמות פופולרית, במיוחד במהלך ואחרי ההתנצרות של סקנדינביה. כמו רוב יצורי הפולקלור, הוא תואר כעובד-אלילים (קדם-נוצרי) וכמי שהיה מחובר לשטן. בתקופה זו החלו להתייחס לחקלאים המאמינים בניסה הביתי כאל עובדי אלילים המאמינים בשדים; בצו מפורסם מהמאה ה-14, בירגיטה הקדושה מזהירה מפני סגידה ל "אלים טומטים"[5]. הפולקלור הוסיף אמונות טפלות נוספות הקשורות לניסה, כגון: הימצאות ניסה בחווה פירושו שאתה מעמיד את גורל נשמתך בסיכון; או, לחלופין, עליך לבצע טקסים שונים שאינם נוצרים כדי לפתות ניסה להצטרף לחווה שלך.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Nisse (folklore), Wikipedia, 2024-03-16 - ^ Peter Christen Asbjørnsen, Jørgen Moe, Neil Gaiman, The Complete and Original Norwegian Folktales of Asbjørnsen and Moe, 1st edition, Minneapolis: Univ Of Minnesota Press, 2019-09-17, ISBN 978-1-5179-0568-2. (בenglish)
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Household deity, Wikipedia, 2023-12-24 - ^ Max Sparber, Tomte: Scandinavian Christmas traditions at the American Swedish Institute, MinnPost, 2011-12-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ The Swedish Tomte – Swedish Press, 2018-12-22 (באנגלית אמריקאית)