פולקלור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח פולקלור (באנגלית: folklore, הלחם של המונחים folk שמשמעותו עם, ו-lore שמשמעותו מסורת או לימוד בעל פה) הוא מונח שטבע החוקר האנגלי ויליאם ג'ון ת'ומס (אנ') (William John Thoms) בשנת 1846, כאשר ייסד את תחום הפולקלור כתחום אקדמי. חקר הפולקלור עוסק בהעברה של מסורות עממיות בצורות מגוונות כגון מנהגים, מאכלים תרבותיים, שירה, לבוש, אמנות, סיפורי עם, לשון, וכדומה. הפולקלור התפתח במקביל למדינות הלאום, התיעוש, והמודרניזציה. התפתחות הלאומים באה יחד עם התפתחויות בזהות עממית וסיפורי עם. התפתחות התיעוש הפך את מעבר המידע הפולקלוריסטי לזמין יותר.[1]

לפולקלור שני ז'אנרים עיקריים:

  • ז'אנרים מינוריים: הכוללים יצירות עממיות זעירות, כגון חידות ופתגמים.
  • ז'אנרים מז'וריים: הכוללים יצירות מלאות, כגון סיפור ושירה.

חקר הפולקלור מכונה פולקלוריסטיקה.

קטגוריות פולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לאפיין חמש קטגוריות פולקלור מרכזיות: אמונות, מסורות, נרטיבים, אמרות, ואומנויות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פולקלור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bronner, Simon J, Folklore: The Basics, London; New York: Routledge, 2017
P culture.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.