הנס כריסטיאן אנדרסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנס כריסטיאן אנדרסן
Hans Christian Andersen
הנס כריסטיאן אנדרסן
הנס כריסטיאן אנדרסן
לידה 2 באפריל 1805
דנמרק-נורווגיהדנמרק-נורווגיה אודנסה, דנמרק-נורווגיה
פטירה 4 באוגוסט 1875 (בגיל 70)
דנמרקדנמרק קופנהגן, דנמרק
שם לידה Hans Christian Andersen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דנמרק-נורווגיה, ממלכת דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום דנמרק
מקום קבורה בית הקברות אסיסטנס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר ומשורר
מקום לימודים הגימזניום של סלגלסה, אוניברסיטת קופנהגן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה דנית
תחום כתיבה מעשיות, שירה, דרמה וסיפורי ילדים
סוגה מעשייה, רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות בגדי המלך החדשים
בת הים הקטנה
הברווזון המכוער
תקופת הפעילות 18351875 (כ־40 שנה)
הושפע מ ויליאם שקספיר
השפיע על צ'ארלס דיקנס ואוסקר ויילד
פרסים והוקרה
  • צלב הכבוד של מסדר דנבורג (1858)
  • מכחול הזהב (1976)
  • פרופסור (1851)
  • אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1859)
  • מפקד דרגה 1 במסדר דנבורג (1875)
  • דרגה 3 במסדר העיט האדום
  • אות מסדר כוכב הקוטב
  • פרס פרומתיאוס - היכל התהילה
  • Lektorix עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.hcandersen-homepage.dk/
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנס כריסטיאן אַנדֶרסֶןדנית: ‏Hans Christian Andersen?‏, 2 באפריל 18054 באוגוסט 1875) היה סופר ומשורר דני שנודע במעשיות ובסיפורי הילדים שלו.

סיפוריו מיועדים לא רק לילדים כי אם גם למבוגרים. כתב גם מחזות, רומנים וספרי מסע.

משפחתו וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסן נולד בשכונת עוני בעיר אודנסה שבדנמרק ב-1805. אביו, הנס אנדרסן, היה סנדלר משכיל, ואמו, אן מרי אנדרסדטר, הייתה כובסת. אף על פי שאמו הייתה חסרת השכלה, היא פתחה בפני אנדרסן הצעיר את עולם הפולקלור, ואביו הקריא בפניו את משלי לה פונטן וקלסיקאים נוספים. המשפחה הייתה ענייה והתגוררה בדירה בת חדר אחד.

בשאיפה ליוקרה ולתגמול כספי התגייס אביו של אנדרסן כחייל לצבאו של נפוליאון ולחם במלחמות הנפוליאוניות, אולם לאחר תבוסתו של נפוליאון חזר האב לביתו, ונפטר בשנת 1816. אנדרסן הפסיק ללכת לבית הספר, הוא בנה תיאטרון בובות קטן והיה מעסיק את עצמו בתפירת בגדים לבובות. הוא אהב מאוד ספרות, במיוחד את המחזות של לודוויג הולברג וויליאם שייקספיר, והיה ממחיז אותם בעזרת בובותיו.

אחר כך עבד אנדרסן תקופה קצרה כשוליה של חייט, והחל לעבוד במפעל טבק. בגיל 14 עבר לקופנהגן במטרה לפתוח בקריירה של שחקן, הוא בורך בקול טנור מצוין. למרות הקשיים הצליח אנדרסן לסלול את דרכו לתיאטרון המלכותי, אך נאלץ לעזוב אותו לאחר שהשתנה קולו.

בשנת 1822 קיבל אנדרסן מלגה לבית הספר היסודי של סלגלס מקולין, במאי בתיאטרון המלכותי. אנדרסון היה בן 17 ולמד עם ילדים בני 12. הוא התגורר בביתו של המנהל, מייסלינג, שניסה לעזור לו להשתלב בחיים ולהתגבר על רגישותו הרבה. מאוחר יותר התקבל לאוניברסיטת קופנהגן, שם השלים את השכלתו.

אמו נפטרה בשנת 1833, לאחר שהתמכרה לשתיית אלכוהול.

חייו כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור המעשייה הראשון אותו כתב אנדרסן בעודו תלמיד היה כפי הנראה "נר החלב", סיפור המשתרע על 6 עמודים שלא פורסם ונמצא רק באוקטובר 2012. ב-1829 זכה להצלחה יחסית בעקבות פרסום הספר "מסע ברגל מתעלת הולמנס לנקודה המזרחית של אמגר" שכלל קובץ סיפורים דמיוניים ואחריו פרסם מחזה בשם "אהבה במגדל הכנסייה של ניקולאס הקדוש".

בשנת 1833, בזכות מלגה קטנה ממלך דנמרק, החל אנדרסן לטייל בכל רחבי אירופה, והוא כתב תיאורי מסע על שוודיה, ספרד, איטליה, פורטוגל והמזרח התיכון. במהלך טיוליו פגש אנדרסן בויקטור הוגו, בהיינריך היינה, בבלזק, באלכסנדר דיומא ובצ'ארלס דיקנס.

את פריצת הדרך שלו כסופר עשה אנדרסן בשנת 1835, עם פרסום "המאלתר". היה זה ספר אוטוביוגרפי שתיאר את כניסתו של ילד עני אל החברה. הספר זכה להצלחה ובמשך חייו של אנדרסן היה למפורסם שבכתביו. ב-1837 פרסם אנדרסון את "רק כנר", שנחשב לטוב שברומניו. לאחר מכן הפנה אנדרסן את מרצו לתיאטרון, עד 1840, אז פרסם את קובץ הסיפורים "ספר התמונות ללא תמונות". למרות הצטיינותו בכתיבת סיפורי אגדות, שאף אנדרסן להתקדם ולהצליח כנובליסט וכמחזאי.

בין השנים 1835 - 1872 פרסם אנדרסן סיפורי אגדות לילדים. הוא היה מפרסם את סיפוריו בכל שנה בחג המולד, כאשר השתמש בסיפורים ששמע בילדותו ובהדרגה החל להמציא סיפורים משלו. הקובץ השלישי, שפורסם ב-1837, הכיל את "בגדי המלך החדשים" ו"בת הים הקטנה". סיפורים מפורסמים נוספים שפורסמו בקבצים אלו הם "הברווזון המכוער", "הנסיכה על העדשה", "חייל הבדיל" ו"מלכת השלג". הוא התפרסם כאבי האגדות המודרניות, שכן חלק גדול מאוד מסיפוריו היה מקורי: רק אחדות מבין האגדות היו מבוססות על פולקלור.

בחג המולד ב-1872 פרסם אנדרסן את קובץ האגדות האחרון. באביב אותה שנה נפגע אנדרסן באופן חמור לאחר שנפל ממיטתו, ומאז לא החלים לגמרי. הוא נפטר ב-4 באוגוסט 1875 באחוזת "רוליהיד" (בדנית, "שלווה") של הבנקאי היהודי מוריץ מלכיאור (Melchior) בסמוך לקופנהגן והוא בן 70. נטמן בבית הקברות אסיסטנס שבקופנהגן.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות התדמית הילדותית והתמימה המיוחסת לסיפוריו של אנדרסן בימינו, הוא כתב חלק גדול מסיפוריו כסיפורים קשים ואפלים, שטמונה בהם ביקורת חברתית נוקבת (לדוגמה מוכרת הגפרורים הקטנה), או שמתארת מערכות יחסים אכזריות בין בני האדם (לדוגמה, הברווזון המכוער). רבים מסיפוריו של אנדרסן מסתיימים במוות או בעוול שנעשה לדמות (חייל הבדיל, מותה של אריאל ב"בת הים הקטנה"). חלקם מלנכוליים ועגמומיים, וחלקם אירוניים וציניים (בגדי המלך החדשים, הנסיכה על העדשה).

סיפוריו הקצרים של אנדרסן עובדו במהלך השנים לסיפורי ילדים. בהתאם, הושמטו מחלקם פרטים מטרידים, ובאחרים שונה הסוף ל"סוף טוב", כפי הנראה שלא כמו כוונת המשורר.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסן היה גמלוני, בילדותו היה דחוי חברתית ובבגרותו, בחלק ניכר מהזמן הסתגר בביתו ולא התערה בחברה. הוא לא התחתן מעולם ולא היו לו ילדים. לימים התגלו מכתבי הערצה ואהבה שכתב לשחקן בו היה מאוהב. בתקופה בה חי, במאה ה-19, בתרבות אירופה הוויקטוריאנית השמרנית, נדרש מחיר כבד על מנת שאדם יזהה עצמו כהומוסקסואל; אף שאילו חי כיום, ייתכן שהיה מגדיר כך את עצמו.[1]

פסל הנס כריסטיאן אנדרסן בעיר ברטיסלאבה, סלובקיה

סיפורים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]