נעמי בלייק
 | |
| לידה |
11 במרץ 1924 מוקצ'בו, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 2018 (בגיל 94) |
| מקום לימודים |
|
  | |
נעמי בלייק לבית זיסל דום (11 במרץ 1924 – 7 בנובמבר 2018) הייתה פסלת יהודייה-בריטית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלייק נולדה במוקאצ'בו, צ'כוסלובקיה (כיום מוקצ'בו, אוקראינה) להורים יהודים אורתודוקסים, אלעזר דום וחיה – עאדל שלוס, ב-11 במרץ 1924.[1][2][3][4] הצעירה מבין עשרה ילדים, בלייק נקראה במקור זיסל, על ידי הוריה ושינתה את שמה לנעמי בשנת 1948. היא שרדה את השואה כנערה באושוויץ. רבים מבני משפחתה נרצחו שם.[5] לאחר אושוויץ נשלחו בלייק ואחותה מלכי לעבודה במחנה תחמושת בצפון פולין. עם התקדמות הצבא האדום בתחילת 1945 הוצעדו אסירי המחנה לעבר המדינות הבלטיות על ידי הנאצים. האחיות הצליחו להימלט מצעדת המוות ובסופו של דבר, למרות הסכנות שארבו בדרך, חזרו למוקצ'בו. בשנת 1942 כללה משפחתה 32 בני משפחה. ארבעה סבים, הוריה, תשעה אחים, שישה בני זוג ועשרה אחיינים ואחיינים צעירים, אך עד 1945 שרדו רק שמונה מהם.
לאחר המלחמה עלתה בלייק על ספינת מעפילים בלתי לגאלית כדי לעשות את דרכה לארץ ישראל.[4] הספינה נעצרה על ידי הבריטים ובלייק הוחזקה במחנה המעצר בעתלית ליד חיפה. עם שחרורה הצטרפה לפלמ"ח אך נורתה בצווארה על ידי חייל בריטי באפריל 1947.[2] בזמן ששהתה בבית החולים החלה לגלף פסלונים קטנים שהפכו במהרה לתשוקה עבורה. בשנת 1948 בלייק הצטרפה לחיל הנשים של צה"ל, וסיימה את שירותה בדרגת סגן משנה.
לאחר השחרור התגוררה בלייק במילאנו, רומא וירושלים, לפני שהתחתנה עם בעלה השני, אשר בלייק, פליט גרמני, בשנת 1952. הם עברו להתגורר במוסוול היל שבצפון לונדון.[4][5] בלייק למדה בבית הספר לאמנות הורנזי בצפון לונדון (כיום אוניברסיטת מידלסקס), בין השנים 1955 עד 1960, והשתתפה בשיעורי ערב.[1]
יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ניכר מעבודותיה של בלייק התמקדו בביטוי חוויותיה. עם זאת עבודתה בעיקר אופטימית, צופה פני עתיד וחיובית. בלייק בעבודותיה הנציחה את מורשתם של ששת מיליון היהודים שנרצחו על אדמת אירופה. ביצירותיה היא ניסתה לקדם רעיונות של אחדות, בניית הבנה בין הדתות ותקווה לעתיד.[1]
בלייק הציגה עבודות מאז 1962. עבודותיה הוצגו בגלריות רבות, בבריטניה ומחוצה לה. תערוכות יחיד של יצירותיה נערכו בגלריית וודסטוק בשנת 1972, בגלריית רחוב מגדלנה ב-1976, בגלריית אמבנקמנט בשנת 1980 ובקתדרלת נוריץ' בשנת 1987, באקדמיה המלכותית במערב אנגליה בבריסטול במהלך שנת 1989 ועבודותיה הוצגו בשנת 1991 פסטיבל קתדרלת צ'למספורד.[5]
פסלים של בלייק מוצגים לצמיתות באתרים רבים, בין היתר בכיכר פיצרוי ובכנסיית סנט אתלברגה בלונדון, במרכז סקרמן באוניברסיטת לסטר, מרכז השואה, נוטינגהמשייר. פסל הארד שלה משנת 1980, "The Refugee" (הפליט), ממוקם בגן קתדרלת בריסטול ואילו יצירה דומה משנת 1985, "Sanctuary" מפיברגלס, נמצאת בכנסיית אלדגייט של סנט בוטולף בעיר לונדון.[6][7] עבודותיה נמצאות גם באוספים פרטיים שונים, כולל אלה של אליזבת, המלכה האם והנסיך מוויילס.[1] היא הייתה חברה באגודת הפסלים הבריטית המלכותית.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Laura Enfield (2 באפריל 2014). "How Muswell Hill sculptor Naomi Blake forged hope out of Holocaust hell". Enfield Independent (באנגלית). נבדק ב-29 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Gareth Platt (27 בינואר 2015). "Beating Hitler: How Naomi Blake survived Auschwitz and escaped the death march". International Business Times UK (באנגלית). נבדק ב-29 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alan Windsor (2003). British Sculptors of the Twentieth Century. Ashgate. p. 19. ISBN 1859284566.
- ^ 1 2 3 4 Lucy Blake (22 בנובמבר 2018). "Obituary: Naomi Blake, Brave and gifted sculptor who sabotaged Nazi bombs in Auschwitz factory". The Jewish Chronicle. נבדק ב-25 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 David Buckman (2006). Artists in Britain Since 1945 Vol 1, A to L. Art Dictionaries Ltd. ISBN 0 953260 95 X.
- ^ Philip Ward-Jackson (2003). Public Sculpture of Britain Volume 7: Public Sculpture of the City of London. Liverpool University Press / Public Monuments & Sculpture Association. ISBN 0 85323 977 0.
- ^ Douglas Merritt (2002). Sculpture in Bristol. Redcliffe Press Ltd. ISBN 1900178834.