מוקצ'בו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוקצ'בו
Мукачево

Coat of Arms of Mukacheve-20090625.png
סמל העיר

Flag Mukachevo-20090625.gif
דגל

Ukraine-Mukacheve-Panorama.jpg
מראה העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
מחוז Flag of Transcarpathian Oblast.svg  זקרפטיה
תאריך ייסוד 896
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

77,300‏  (נכון ל-2004)
קואורדינטות 48°27′N 22°45′E / 48.45°N 22.75°E / 48.45; 22.75קואורדינטות: 48°27′N 22°45′E / 48.45°N 22.75°E / 48.45; 22.75
אזור זמן UTC +1
http://www.mukachevo-city.org/
בית העירייה
טירת מונקאץ
טירת מונקאץ
אנדרטה לזכר יהודי מונקאץ' שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

מוקצ'בו (אוקראינית: Мукачево; צ'כית וסלובקית: Mukačevo; הונגרית: Munkács, מונקאץ'; גרמנית: Munkatsch; יידיש: מונקאטש, קרי "מינקאץ'") היא עיר הבירה של נפת מוקצ'בו במחוז זקרפטיה שבאוקראינה. היא שוכנת על גדות נהר הלאטוריצה שבמערב המדינה, קרוב לגבול עם סלובקיה. אוכלוסיית העיר, שבשנת 2004 מנתה 77,300 נפש, מורכבת מרותנים, אוקראינים והונגרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המאה ה-9 למאה ה-11 הייתה מונקאץ' חלק מנסיכות קייב. כחלק מהתפוררות הנסיכות, האזור שבו שוכנת העיר נכבש על ידי ההונגרים ב-1018. ב-1397 מסר מלך הונגריה זיגמונד את חבל הארץ לנסיך הרותני פיודור קוריאטוביץ', שעודד הגירת רותנים לחבל הארץ.

ב-1445 אחרי שהעיר הפכה למרכז אומנות, אמנות ומסחר היא זכתה למעמד של עיר חופשית (freie Reichsstadt), כלומר עיר הנמצאת תחת חסותו של הקיסר ובעלת זכות לקיים שלטון עצמי פוליטי וכלכלי.

במאה ה-16 היה האזור חלק מדוכסות טרנסילבניה, שהייתה נסיכות-חסות של האימפריה העות'מאנית. ב-1683 גירשו ההבסבורגים את הטורקים והשתלטו על האזור. ב-1867, עם כינון השלטון האוסטרו-הונגרי המשותף, שכנה העיר במחציתה ההונגרית של הקיסרות עד לסיום מלחמת העולם הראשונה. ב-1919 סופחה לצ'כוסלובקיה, אך ב-1938 שבה לשליטה הונגרית בעקבות הסכם מינכן.

ב-1944 גורשו יהודי העיר לאושוויץ. ב-26 באוקטובר 1944 נכבשה מוקצ'בו על ידי הצבא האדום והועברה שוב לצ'כוסלובקיה. ב-1945 סופחה לרפובליקה הסובייטית האוקראינית. מ-1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.

יהודים במונקאץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודי הראשון שמתועד במקום היה יהודי בשם אפרים שישב בעיר בשנת 1649, היא שנת ת"ט. כמו כן נמצאה תעודה מ-1686 בה מוזכרים שני יהודים: אפרים ומרקו, שסיפקו טובין לצבא. מס יהודים נגבה כבר ב-1760, ומכאן שהיו באותה שנה לפחות בית כנסת אחד. מאוחר יותר הגיע לעיר מלמד, ושמו ר' ברוך, שהיה אביו של שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא".

רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הראשון המוכר שכיהן בעיר היה הרב יהודה-לייב. ב-1790 (תק"ן) מונה כרבה השני של העיר הרב אברהם גוטסמן, אחרי פרישתו (יש הטוענים שבגלל התנצרותה של אשתו‏‏)‏[1] מונה הרב צבי-אביגדור אשכנזי, וב-1825, אחרי שנבנה בית כנסת חדש, מונה האדמו"ר צבי אלימלך שפירא כרב העיר‏[2], אך לאחר שאסר‏[3] על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, נתקל בהתנגדות בקרב הקהילה שחלקה עסקו בגידול וסחר באווזים, ואחרי כארבע שנות כהונה נאלץ לפרוש.

יורשו ברבנות העיר היה הרב עזריאל גרין‏[4]. הוא נפטר בשנת תר"א (1841) ובמקומו ישב על כס הרבנות הרב אפרים פישל הורוביץ. הרב הורוביץ התעסק בעיקר בארגון הקהילה ומיסודה, וכיהן כרב שמונה עשרה שנה. לאחר פטירת הרב הורוביץ לא הצליחה הקהילה להגיע להסכמה על רב חדש ושבע שנים נותרה ללא רב. בסופו של דבר מונה הרב חיים סופר, מראשי הלוחמים בניאולוגים ובאנשי ההשכלה. לאחר כחמש עשרה שנים שכיהן כרב, בשנת תר"מ (1880), עזב את הקהילה בשל התנגדות החסידים אליו.

בשנת תרמ"ב, ביקשו אנשי העיר מהרב שלמה שפירא (שהיה אז בסטריזוב שבגליציה), נכדו של רבי צבי אלימלך שפירא, לבוא לכהן כרבם, אחרי 11 שנה הוא נפטר ואת מקומו מילא בנו, הרב צבי הירש שפירא. מינויו נשלל ידי השלטונות עקב אי ידיעתו את השפה ההונגרית, אך הוא המשיך לשמש כרב ללא מינוי, עד שמונה בשנית. הוא נלחם בציונים וברעיון הציוני.

אחרי פטירתו ב-1913 החליף אותו בנו הרב חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר", מתנגד חריף של הציונות, ויוזם הקמת שכונת "בתי מונקאטש" בירושלים. לאחר פטירתו החליף אותו חתנו הרב ברוך יהושוע ירחמיאל רבינוביץ', שנמלט לארץ ישראל בשואה. לאחר המלחמה היגר לברזיל וכיהן כרב בסאן פאולו. ב-1962 עלה לישראל וכיהן כרבה הראשי של חולון וכרב בפתח תקוה. בנו רבי משה יהודה ליב רבינוביץ מתגורר בארצות הברית ומשמש כאדמו"ר ממונקאץ'.

ציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונקאץ' התקיימה גם פעילות ציונית, והוקמה בה גימנסיה עברית, כבר בשנות ה-20, שנחשבה כגימנסיה העברית החשובה ביותר במזרח אירופה פרט לזו של ורשה. מנהלה האחרון של הגימנסיה, הד"ר חיים קוגל, היה לימים לראש העיר חולון.

העסקנים הציוניים בעיר הוציאו כתב עת בשם "יידישע שטימע". שני רחובות במונקאטש נקראו בשמות עבריים: רחוב יהודה הלוי ורחוב חיים נחמן ביאליק. בהשפעתו של הרב חיים אלעזר שפירא וחסידיו שונה שם רחוב יהודה הלוי לרחוב דרכי תשובה.

תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1939 ל-1944 שלטו במקום ההונגרים, שגירשו מהמקום יהודים בעלי אזרחויות אחרות (בייחוד יהודים ממחוז גאליציה שנמסרו לגרמנים בקמניץ פודולסק), והטילו על היהודים מיסים ומטלות עבודה. באפריל 1944 פעלו הגרמנים בעיר, וריכזו את היהודים בשני גטאות. גטו אחד יועד לשארית יהודי העיר, והגטו השני יועד לכ-15 אלף יהודים מהאזור כולו. בסוף אפריל פרצה במקום מגפת טיפוס, ובחודש מאי נשלחו היהודים ברכבות להשמדה, רובם לאושוויץ-בירקנאו, וחלקם לפלאשוב.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מונה הקהילה היהודית כ-300 איש, חלק מהם נולדו במקום לפני מלחמת העולם השנייה. יש מנין לתפילה שלוש פעמים ביום, מטבח כשר למהדרין המגיש ארוחת בוקר וצהריים, מקווה טהרה, ומלון יהודי לשירות המבקרים במשך השנה. במקום ישנם בעלי תפקידים בהנהגת הקהילה ובראשם עומד ראש הקהילה ולצידו שוחט ומשגיח כשרות. כדאי לתאם מראש את הביקור עם נציגי הקהילה.

הנקודה היהודית כיום

בית הכנסת הקטן ומרכז החיים היהודים כיום

בית הכנסת הגדול

לוח זיכרון על בית הקהילה הישן

בית הקברות היהודי הישן - היה בית הקברות ששימש את הקהילה לפני מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה הגרמנים הוציאו את המצבות וחרשו את בית הקברות. מתוך כ-430 קברים נותרו כ-21 מצבות אך גם הם נעקרו ממקומם. המצבות הוטבעו בחומת בית הקברות. כאות זיכרון נבנו אנדרטאות המסמלות את הקברים שנעקרו ממקומם.

בית הקברות היהודי החדש- נמצא במרחק של כ-2 קילומטר מבית הקברות הישן.

חדר הזיכרון וההנצחה לקורבנות השואה - בטירה הנמצאת על הגבעה המשקיפה על העיר נמצא באחת הקומות העליונות חדר זיכרון והנצחה ליהודי מונקץ. בחדר ישנן תמונות, שמות ואביזרי יודאיקה ממונקץ.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רז סגל, ימי חורבן: המרכז היהודי במונקאץ' בתקופת השואה, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, בספרו סיפור משנה: "... הרבנית בעיר מונקאטש ה"ה אשת הרב ר' אברהם גוטסמן - - - עזבה את דת ישראל, ובעלה הרב מוכרח היה, אחר המעשה הזה, להסיר מעליו אדרת הרבנות..."‏.
  2. ^ בפנקס הקהילה נרשם: "...היום יום א', פרשת ראה, שנת תקפ"ה לפ"ק - המלכנו עלינו למלך, מאן מלכי רבנן, ה"ה הרב הגאון הגדול אב"ד דק"ק רוביטש מו"ה צבי-אלימלך נ"י, להיות לנו לרב ומורה-צדק לכל עדת בני-ישראל החונים פה קהילת-קודש מונקאטש וקומיטאט בערעג, ומחויבים אנחנו לתת לו שכירותו...".
  3. ^ בחיבורו "תקנות תמכין דאורייתא".
  4. ^ תלמידו של החוזה מלובלין ואחיו של רבי יוסף מיאריטשוב.