יהדות אורתודוקסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה פיינשטיין, רב חרדי אשכנזי מארצות הברית
הרב צבי יהודה קוק, רב דתי-לאומי
שרה שנירר, מקימת הרשת בית יעקב
הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, רב דתי-לאומי
הרב עובדיה יוסף, רב חרדי ספרדי
פרופ' שרית קראוס מאוניברסיטת בר-אילן, שנבחרה בשנת 2010 כאשת השנה של תנועת אמונה

היהדות האורתודוקסית היא זרם מרכזי ביהדות הדוגל בכך שהתורה שבכתב ועקרונות התורה שבעל פה ניתנו למשה בהר סיני, ולפיכך שתיהן בעלות תוקף מחייב ונצחי. יהודים אורתודוקסים רואים בהלכה סמכות שאין לערער עליה. בכך, הם נבדלים משני הזרמים העיקריים האחרים: הקונסרבטיבים והרפורמים.‏[1]

החלוקה בין אורתודוקסים לשאינם כאלה נוצרה במאה ה-19 במרכז אירופה, עקב פרישת היהודים השמרנים מקהילות שהחלו לערוך שינויים דתיים ולעבור תהליכי חילון.‏[2] הקהילות האורתודוקסיות הקימו לעצמן מוסדות נפרדים תוך הפניית ביקורת כלפי הזרמים החדשים, ראשית על הנהגת רפורמה דתית, ומאוחר יותר גם על רקע ראייתם כאחראים להתבוללות.

התפתחות היהדות האורתודוקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעה המקובלת במחקר ההיסטורי,‏[3] היא שהאורתודוקסיה כהתארגנות היא חידוש יהודי של ראשית המאה ה-19, שבא כתגובת נגד לתהליכי המודרניזציהחילון מצד אחד, ותנועת הרפורמה ביהדות מצד שני. בתגובה לתנועת ההשכלה, בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, נטו רבים ביהדות גרמניה ללכת בעקבות הרפורמה ביהדות בתחומים כמו אמונה וקיום ההלכה. הממסד הרבני המסורתי היה חלש מכדי התפלמסות ופעמים ראה באור חיובי פעילויות שונות של ההשכלה. כתגובה ביצרה היהדות האורתודוקסית את חומות הקהילה הדתית בהעלאה על נס את תוקפה של ההלכה והמסורת בכל עת, בהתאם לכך נוצרה מגמה של פסיקה נוקשה ושמרנית, שביקשה בכך להרחיק כל סממן של חדשנות. כך הפכו "איסורים מסופקים לאיסורים ודאיים, מנהגים פשוטים לגזירות חז"ל, וגזירות חז"ל לעברות דאורייתא".[4] החת"ם סופר, שנחשב במחקר ההיסטורי כמייסד האורתודוקסיה,‏[5] ניסח זאת באמצעות הכלל: "חדש אסור מן התורה" (שהושאל ממשמעותו המקורית לאסור תבואה חדשה לפני הקרבת קרבן העומר), לאיסור גורף על שינויים ממנהגי בית הכנסת שעיקרם טקסיים וללא מקור ברור בהלכה. החתם סופר התנגד רק לשינויים ממגמות אנטי-שמרניות, אך לא פסל את תהליך השתנות ההלכה הטבעית לפי הזמן והצורך.

האורתודוקסיה התפתחה בתקופת המאה ה-19 משתי השקפות שהתפתחו ביהדות אירופה:

למרות המחלוקת לגבי היחס להשכלה כללית, ייצגו שתי ההשקפות האלה מחויבות להלכה המסורתית. כיום האורתודוקסיה עודנה חלוקה בסוגיות המנהג וההשכלה, ותת-הזרמים שבה חלוקים ביניהם גם על הלגיטימיות של פסיקה מחמירה לשם שמירה על גדרי האורתודקסיה.

זרמים אורתודוקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האורתודוקסיה עצמה מחולקת לזרמים, שעל אף המשותף ביניהם בראייתם את יסודות ההלכה כפי שנתפרשה בתלמוד ובפוסקים כרלוונטיים לכל זמן, הם חלוקים ביניהם באופן שבו יש להתייחס לתופעות מודרניות כמו מדינת ישראל, בפרשנות שיש לתת למצוות (למשל: האם נדרשת הפרדה מגדרית בתנועת נוער), ובמנהגים (כגון מנהגי לבוש). בין הזרמים הבולטים ניתן למנות את החרדים, המחולקים לחסידים ומתנגדים (ממוצא מזרח-אירופי בדרך-כלל), חרדים ממוצא ספרדי או תימני ועוד, ואת הדתיים הלאומיים, שגם בקרבם יש פלגי משנה כגון החרדים לאומיים והאורתודוקסיה המודרנית, דוגמת הקיבוץ הדתי והציבור המזוהה עם תנועת נאמני תורה ועבודה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן הדתיים-לאומיים והן החרדים הם חלק מהיהדות האורתודוקסית, ורוב המסורתיים בישראל רואים את עצמם כבעלי זיקה אליה. גם חילונים המקיימים טקסים דתיים, כמו ברית מילה, הלוויה, תפילה בבית כנסת ביום הכיפורים ועלייה לתורה בבר המצווה עושים זאת לרוב בהתאם לכללי ההלכה האורתודוקסית, לעתים בגלל זיקה לזרם זה ולעתים בגלל העדר אלטרנטיבה. בנוסף לזיקה וולונטרית זו, נישואים וגירושים של יהודים בישראל נעשים מכוח חוק לפי כללי ההלכה האורתודוקסית.‏[6]

מגמות דמוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בטרם מלחמת העולם השנייה הייתה האורתודוקסיה במגמת קיטון אף במזרח אירופה. השואה פגעה בה יותר מבכל אגף אחר של החברה היהודית.‏[7] מאז, מהווים האורתודוקסים מיעוט בעם. עם זאת, שיעור הילודה הגבוה שלהם בהשוואה לשאר הקבוצות הביא לכך שחלקם בכלל האוכלוסייה היהודית עולה במהירות.‏[8] בישראל, הזרם האורתודוקסי הוא הגדול מקרב הזרמים הדתיים היהודיים, אך גם בה המשתייכים אליו הם מיעוט בקרב הכלל, שרובו מורכב ממסורתיים או חילוניים. גם מחוץ לישראל הזרם האורתודוקסי קטן מהזרמים הרפורמי ומהקונסרבטיבי, ומהאוכלוסייה החילונית.‏[2] בארצות הברית, שבה ריכוז היהודים הגדול בעולם מחוץ לישראל, היוו בשנת 2001 היהודים האורתודוקסים כ-13% מכלל היהודים, וכ-27% מהיהודים המבקרים בקביעות בבית כנסת.‏[9] גם שם, חלקם היחסי של האורתודוקסים נמצא במגמת עלייה, מאחר ששיעור הילודה הממוצע ביהדות האורתודוקסית בארצות הברית הוא 4.1 ילדים למשפחה לעומת 1.9 ילדים בכלל יהדות ארצות הברית; ושיעור הנישואים בין-דתיים הוא כ-2%, לעומת 44% בכלל יהדות ארצות הברית וקרוב ל-60% מכלל היהודים שנישאו מאז שנת 2000.‏[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה סמט, החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור לחקר תולדות עם ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים, והוצאת כרמל, ירושלים, 2005.
  • יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים), אורתודוקסייה יהודית: היבטים חדשים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 2006.[11]
  • דוד סורוצקין, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק 2011.[12]

מאמרים

  • ישעיהו ליבמן, התפתחות הנאו-מסורתיות בקרב יהודים אורתודוקסים בישראל, מגמות כז, אייר תשמ"ב, עמ' 250-231.
  • יוסף פונד, מהפכנים בחברה האורתודוקסית בפולין: "תבונה" – ארגון צעירים אורתודוקסים, גלעד כב, תש"ע, עמ' 74-45.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Michael A. Meyer, Judaism Within Modernity: Essays on Jewish History and Religion, Wayne State University Press, 2001. עמ' 121-124, 130-133; Adele Berlin (עורכת). The Oxford Dictionary of the Jewish Religion, Oxford University Press, 2011. עמ' 277, 350, 549, 617.
  2. ^ 2.0 2.1 דבורה אמיר; דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד, ‏הזרם האורתודוקסי (ביהדות), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  3. ^ יודאיקה לקסיקון, הוצאת כתר 1976, עמ' 15
  4. ^ מתוך: משה סמט, החדש אסור מן התורה - פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2005.
  5. ^ יוסף שלמון, אם תעירו ואם תעוררו : אורתודוקסיה במצרי הלאומיות, הוצאת זלמן שזר, תשס"ו, עמ' 41.
  6. ^ על פי סעיף 2 לחוק שיפוט בתי־דין רבניים התשי"ד 1953 "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".
  7. ^ Samuel C. Heilman. Sliding to the Right: The Contest for the Future of American Jewish Orthodoxy. University of California Press, 2006. עמ' 20-22.
  8. ^ Eric P. Kaufmann, Shall the Religious Inherit the Earth?: Demography and Politics in the Twenty-first Century, Profile Books, 2010. עמ' xviii.
  9. ^ דו"ח לשנים 2000–2001 של איחוד הקהילות היהודיות בארצות הברית
  10. ^ לפי סקר מכון Pew
  11. ^ ביקורת: מאיר סיידלר, כשהיהדות פוגשת את העולם המודרני, זמנים 100, 2007, עמ' 158-156.
  12. ^ סקירה: סוכן תרבות, כך נולדו החרדים.