סוכנות הבלשיות מספר 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוכנות הבלשיות מספר 1
The No. 1 Ladies' Detective Agency
כריכת הספר "סוכנות הבלשיות מספר 1"
מידע כללי
מאת אלכסנדר מק'קול סמית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות בלשית, ספרות מסתורין, רומן פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Birlinn עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאה עברית
שנה 2004
תרגום עפרה אביגד
סדרה
ספר הבא דמעות של ג'ירפה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-264-03601-8, 978-84-96525-19-8
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סוכנות הבלשיות מספר 1 הוא הספר הראשון בסדרה באותו השם, מאת הסופר הסקוטי אלכסנדר מקול סמית', אשר פורסם לראשונה בשנת 1998. הסיפור, המתרחש בבוטסואנה, עוקב אחר מא פרשס ראמוצווה, אשר פותחת את סוכנות הבלשיות הראשונה במדינתה, בעיר הבירה גאבורון.

פרשס היא עצמאית, פרקטית, ובעלת אמפתיה. הנרטיב מספר את הסיפור האישי שלה - מות אביה ואילוצים כספיים שהובילו לפתיחת הסוכנות, בעוד הוא בוחן נושאים של מגדר, מעמד האישה באפריקה, לאומנות וגאווה אפריקאית ויחסים בין הורים וילדים.

הספר פורסם לראשונה בסקוטלנד, שם צבר קהל אוהדים. אחרי שיצאו שני ספרים נוספים בסדרה, כל השלושה פורסמו בארצות הברית, וזכו לשבחים מן המבקרים והקוראים. 

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מא ראמוצווה לוקחת את הירושה הצנועה שקיבלה בעקבות מות אביה, ופותחת סוכנות בילוש בגאבורון. בעזרת חבריה - מכונאי, מזכירתה ודמויות מעניינות אחרות מהסביבה, היא מתחילה לחקור מקרים עבור לקוחות. התיקים שהיא מקבלת אינם בדרך כלל פשעים חמורים, אלא סוגיות אנושיות דרכם היא עוזרת לחזק את הסובבים אותה, וגם מתמודדת עם האתגרים שלה עצמה.

במקרה אחד, היא מוצאת בעל נעדר, באחר, היא פותרת את התעלומה של רופא שמבין מה הוא עושה רק חצי מהזמן, ובשלישי, משיבה ילד חטוף. יש לה יכולות גאוניות לפתרון בעיות, וחושפת בעזרתם שקרים ומעשי הונאה. אך יחד עם הצלחותיה אלו, היא גם מתמודדת עם העבר שלה - הסיפור של אביה, שמותו נגרם בשל שנים ארוכות של עבודת פרך במכרה של לבנים, האלימות מצד בעלה לשעבר המתעלל, וכן עם סוגיות נוספות הקשורות לחיים בבוטסוואנה, כמו הגירה, מסורת, ואפליה מגדרית. 

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מא פרשס ראמוצווה: אישה בשנות השלושים לחייה, פותחת סוכנות בילוש עם כסף מירושה מאביה. הייתה נשואה למוזיקאי במהלך תקופה קצרה וכואבת.
  • אובד ראמוצווה: אביה של פרשס, גידל את בתו לבד אחרי מות אשתו, עבד במכרות דרום אפריקה, ואחרי זה סחר בבקר. 
  • בת הדוד: האישה שגידלה את פרשס כדמות אם עד גיל עשר. היא בת דודו של אובד. בעלה נטש אותה מאחר שלא יכלה ללדת ילדים. נישאה בשנית לאיש עסקים.
  • נוטה מוקוטה: מוזיקאי לו פרשס נישאת בשנות העשרים לחייה. הוא מתעלל בה, והיא עוזבת אותו אחרי מספר חודשים, כשהיא בהריון.
  • מא גרייס מקוטסי: המזכירה שפרשס מגייסת לסוכנות הבילוש. היא גאה מאוד שסיימה בית ספר למזכירות עם הציון הגבוה ביותר. 
  • מר גל"ב מטקוני: מכונאי בעל מוסך משלו. הוא מכיר את פרשס שנים רבות, ומציע לה נישואים פעמיים.
  • האפי בפטסי: לקוחה של פרשס. אישה שמעולם לא פגשה את אביה, ויום אחד גבר שלא הכירה הגיע בטענה שהוא אביה, ועבר לחיות בביתה.
  • מר פאטל: לקוח של פרשס. איש עסקים עשיר ששוכר את שירותיה כדי לעקוב אחר בתו ולגלות עם מי היא נפגשת.
  • ד"ר מקטסי: הרופא שטיפל באביה של פרשס, ומאוחר יותר שוכר את שירותיה בקשר לבעיה עם רופא אחר בבית החולים.

תמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהות לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשס ראמוצווה היא בת לאומת המוטסוואנה, זהות שהיא מקור גאווה לאביה אובד. פרשס מוצגת כפטריוטית, במדינה שהושפעה על ידי קולוניאליזם, אך נמצאת תחת שלטון אפריקאי שחור יציב. האב מציין שבבוטסוואנה מעולם לא היו אסירים פוליטיים, והמדינה משגשגת ללא חובות. עם זאת, חלק מהמניעים של פרשס בעבודתה הם סיוע לבני עמה, שמתמודדים עם מגוון סוגיות של הקונפליקט בין אמונות ותרבות מסורתיות והעולם המודרני. היא מתייחסת לרצח ילדים בפולחנים שאמאניסטיים, ואחד מלקוחותיה הוא אב הודי המבקש לרגל אחר בתו כי הוא חושד שהיא נפגשת עם בנים. הספר מלא בסיפורים, ניבים, ואירועים מקומיים המייצרים אווירה ייחודית כרקע לעלילה.

צדק והטבע האנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשס שוחרת צדק, ופחות מעניין אותה המושג הפורמליסטי מאשר צדק אנושי מהסוג המתקיים בין אנשים. היא מכירה בפוטנציאל האנושי לטוב, לנדיבות וגדולת לב, אך גם מכירה מקרוב את הצד האפל יותר של אנשים - הצד האלים, והשקרים שהם מספרים. כשה"דדי" (אבא) של הפי בופטסי משקר, היא דואגת לחשוף אותו כי הוא מנסה לנצל אישה צעירה ולגזול ממנה את כספה. אך במקרה של סולומון מורטסי היא לא מגלה למשטרה על מעשיו, כי היא מבינה שהוא רק מנסה לכלכל את משפחתו. כשנדירה פאטל משקרת לאביה, אין היא רואה בזה מחדל מוסרי, כי היא לא פוגעת באף אחד, אך ברצונה לסייע למשפחה לפתור את בעיותיה. לעומת זאת, אין היא מרגישה נקיפות מצפון להשאיר מאחוריה את אשת המוטי (שאמאן) במדבר, כי היא אישה חמדנית ופוגענית.

סקסיזם ואלימות כלפי נשים אלימות כלפי נשים, כמו במקרה של פרשס עצמה, וכן גישות נצלניות ומבטלות כלפי נשים הן תמות נשנות במהלך הספר. פרשס אוהדת נשים ורוצה את טובתן. עם זאת, היא גם מאוד סלחנית כלפי גברים המבטלים או משתיקים נשים, מתרצת להם תירוצים ובסופו של דבר מאפשרת התנהגות סקסיסטית. יש חוקרות שמתייגות את הספר, בשל כך, כאנטי פמיניסטי.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה לשבחים מן הביקורת. בעיתון הגרדיאן נכתב שהספר כה מרתק שאי אפשר לקום מהכיסא עד סיומו.[1] בכתב העת Publishers Weekly הספר שובח על כך שהוא מצליח להיות נוקב ועדיין קליל.[2] בביקורת ב-Kirkus Reviews גם הספר אופיין כ"מוכן לפריימטיים".[3]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד לטלוויזיה של הספר נעשה בשנת 2007, בבימויו של אנתוני מינגלה (שגם השתתף בכתיבת התסריט), על פי תסריט של ריצ'רד קרטיס. הסדרה בת שש הפרקים הופקה במשותף על ידי BBC, HBO ועוד כמה חברות הפקה. הפרק הראשון שודר בבריטניה ב-BBC1 ב-23 במרץ 2008.[4]

במה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד כמחזמר שעלה לבמה בקייפטאון, דרום אפריקה, בסתיו 2015. המחזמר נכתב בשיתוף עם מקול סמית, וכולל מוזיקה בכתיבה וביצוע של אמנים מקומיים, המשלבת ריקוד אפריקאי, רגאיי, ג'אז ובלדות.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]