סול יורוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סול יורוק
Sol Hurok
סול יורוק עם חנה רובינא
סול יורוק עם חנה רובינא
לידה 9 באפריל 1888
האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 1974 (בגיל 85)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אמרגן, music promoter, מפיק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הריקוד קאפצ'יו (1959) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סול יורוקאנגלית: Sol Hurok, ברוסית: Соломон Израилевич Гурков, סולומון איזראלביץ' גורקוב ‏; 9 באפריל 1888 - 5 במרץ 1974) היה אמרגן יהודי-אמריקאי בעל שם עולמי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורוק נולד בעיירה בשם פוגאר (כיום נמצאת העיירה בתחומי מחוז בריאנסק) באימפריה הרוסית, בשנת 1888, והיגר לארצות הברית ב-1906 ובשנת 1914 הפך לאזרח אמריקאי.

במהלך הקריירה הארוכה של יורוק, ייצגה סוכנות האמנים שלו מספר רב של אמני במה מן השורה הראשונה, בהם: מריאן אנדרסון, אירינה ארכיפובה, ולדימיר אשכנזי, פיודור שליאפין, ואן קלייברן, איזדורה דנקן, מיכאיל פוקין, אמיל גיללס, ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, דוד אויסטרך, אנה פבלובה, יאן פירס, אנדרס סגוביה, סביאטוסלב ריכטר, מסטיסלב רוסטרופוביץ', ארתור רובינשטיין, אייזק שטרן, גלינה וישנבסקאיה, אפרם צימבליסט ורבים אחרים.

בשנת 1935 הציג רובינשטיין את יורוק לפני הזמרת מריאן אנדרסון, ויורוק ניהל את עסקיה מאז ועד תום הקריירה שלה. כמה שנים לאחר מכן, היה יורוק שותף, יחד עם וולטר וייט מן ה-NAACP והגברת הראשונה של ארצות הברית, אלינור רוזוולט, בארגון קונצרט הפסחא על מדרגות יד לינקולן, שהתקיים ב-9 באפריל 1939, והיה מאז לאגדה.

סול יורוק (באמצע) עם יוסי ידין וחנה מרון, רמת גן 1954

בשנת 1959, אחרי 35 שנות מאמץ, הצליח סול יורוק להביא את להקת הבלט הרוסית ההיסטורית של תיאטרון הבולשוי לארצות הברית לסיור הופעות בן שמונה שבועות. ב-1961 הביא את בלט קירוב ואת להקת הבלט של איגור מויסייב לארצות הברית. ב-1962 הגיע שוב להישג יוצא מגדר הרגיל כשהביא שוב את הבולשוי לארצות הברית בשיאו של משבר הטילים בקובה.

"רביעיית מוג הראשונה", ההרכב הראשון שביצע מוזיקה אלקטרונית בקרנגי הול, נוסדה ב-1970 בתגובה לבקשתו של יורוק לשמוע את הסינתיסייזר של מוג בקונצרט חי.

כאות הוקרה להשפעתו העצומה של יורוק על המוזיקה האמריקאית, ניתן לו ב-4 בדצמבר 1971 אות ההצטיינות היוקרתי מטעם מועדון הזמר של אוניברסיטת פנסילבניה. פרס זה נקבע ב-1964 "כהצהרת הערכה מדי שנה לאדם, שהרים תרומה משמעותית לעולם המוזיקה ועזר ליצור אקלים, שבו יוכלו הכישרונות שלנו למצוא ביטוי אמיתי."

בשנת 1972 התפוצצה במשרדו של יורוק במנהטן פצצה שנשתלה שם, הרגה את איריס קונס ופצעה אנשים אחדים, בהם יורוק עצמו. את הפיגוע ארגנה הליגה להגנה יהודית, שהתנגדה לסיורי ההופעות בארצות הברית של אמנים מברית המועצות.[1]

ב-1974, בדרכו לפגישה עם דייוויד רוקפלר לדון במיזם של רודולף נורייב, נפטר סול יורוק מהתקף לב. קהל של יותר מאלפיים איש מילא כמעט עד אפס מקום את קרנגי הול להלווייתו, ומריאן אנדרסון נשאה את ההספד האחרון.

"לא הייתה לו ההבנה המוזיקלית של מלומד או מומחה", אמר לי הפסנתרן הרוסי אלכסנדר סלובודיאניק, עוד תגלית של יורוק. "אבל היה לו חוש שישי להילה שמקיפה אמן, הילת ההצלחה או היכולת לעניין קהל. ואחרי הכל, גם לרוב האנשים בקהל המאזינים בקונצרט אין כל הכשרה מיוחדת. גם להם, כמו ליורוק, פשוט יש לבבות."[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סול יורוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סופר מעריב בארצות הברית, "ליגת ההגנה היהודית", מעריב, 6 בפברואר 1970
  2. ^ הארלו רובינזון, "סול יורוק: אמרגן המחול של אמריקה"