אלינור רוזוולט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלינור רוזוולט
Eleanor Roosevelt
Eleanor Roosevelt at United Nations in Paris - NARA - 195965.jpg
לידה 11 באוקטובר 1884
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 1962 (בגיל 78)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ניו סקול עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומטית, סופרת, אוטוביוגרפית, פוליטיקאית, פמיניסטית, עיתונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד העצרת הכללית של האומות המאוחדות, הגברת הראשונה של ארצות הברית, שגרירה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג פרנקלין דלאנו רוזוולט עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Eleanor Roosevelt Signature-.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלינור רוזוולטאנגלית: Anna Eleanor Roosevelt‏; 11 באוקטובר 1884 - 7 בנובמבר 1962) הייתה אשתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, פוליטיקאית, דיפלומטית, שגרירה באומות המאוחדות ואקטיביסטית. היא עסקה בפעילות הומניטרית נרחבת ובקידום זכויות אדם. הייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית ששימשה בתפקיד לאורך הזמן הרב ביותר, ממרץ 1933 עד לאפריל 1945 בכהונתו הרביעית של בעלה[1]. בתקופתה, נחשבה לאחת הנשים המוערכות והמשפיעות ביותר בעולם[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקלין ואלינור רוזוולט עם אנה וג'יימס בניו יורק 1908

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלינור רוזוולט נולדה בשנת 1884 בעיר ניו יורק שבארצות הברית, בתם של אנה האל, בת למשפחה מבוססת[3] ואליוט רוזוולט אחיו הצעיר של הנשיא תיאודור רוזוולט. אביה סבל מדיכאון ואלכוהוליזם[4]. שני הוריה נפטרו לפני שהגיע לגיל 10. כשאמה מתה בשנת 1892 מדיפתריה, היא ושני אחיה- אליוט והל - עברו לגור אצל סבתם מצד אמם. שנתיים לאחר מכן מת גם אביה מהתקף אפליפטי אחרי שניסה לקפוץ מחלון בביתו. רוזוולט הייתה קשורה מאוד לאביה והוא החשיב אותה לילדתו המועדפת[5]. אליוט רוזוולט נפטר גם הוא מדיפתריה.

רוזוולט נולדה לתוך עושר רב וזכויות יתר, שכן משפחתה הייתה חלק מהחברה הגבוהה של ניו-יורק[6]. עד גיל 14, רוזוולט קיבלה חינוך פרטי בבית סבתה, שם היא גדלה ללא גינוני חיבה[7]. היא נשלחה ללמוד בבית הספר הפרטי אלנסווד שבאנגליה בגיל 15. מנהלת בית הספר, מארי סובסטרה, זיהתה את יכולתה האינטלקטואליות של רוזוולט וטיפחה אותה. רוזוולט החשיבה את סובסטרה כדמות המשפיעה ביותר עליה, בנעוריה, אחרי אביה[1][8].

בשנת 1902 חזרה לניו יורק ונערך לכבודה אירוע בו הוצגה לפני החברה הגבוהה בניו יורק במלון וולדורף אסטוריה[9]. היא סיפרה בהמשך שהייתה מאוד לא מאושרת באירוע זה, משום שאיבדה קשר עם החברה הגבוהה בניו יורק בזמן לימודיה באנגליה[2]. היא הצטרפה ל"ליגת הנוער" (ארגון אשר פועל למען נוער במצוקה) ולימדה בבית ההתיישבות של רחוב ריווינגטון.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1903 התארסה לפרנקלין דלאנו רוזוולט שהיה בן דודה מרמה שישית וחלק מהמעגל החברתי שלה. אמו של רוזוולט, שרה רוזוולט, התנגדה לאירוסין אך הוא הודיע לה שאלינור רוזוולט היא בחרית ליבו[10]. הזוג נישא ב-17 בדצמבר 1905. בגלל נוכחותו של הנשיא, תיאודור רוזוולט, בטקס הופיעה העמוד הראשון של הניו יורק טיימס[11].

הזוג עבר לגור בדירה צמודה לדירתה של אמו של רוזוולט בסמוך להייד פארק ניו יורק. היחסים בין אלינור רוזוולט וחמתה היו מתוחים והאחרונה התערבה בניהול הבית וחינוך הילדים.[12] היא ילדה שישה ילדים ואחד מהם נפטר בינקותו.

בספטמבר 1918 גילתה רוזוולט צרור מכתבי אהבה ממזכירתו של פרנקלין רוזוולט, לוסי מרסר. מן המכתבים עלה שהוא שקל את לעזוב את אשתו עבור מזכירתו. אולם, בעקבות לחץ של היועץ הפוליטי שלו, לואי האו, ואמו, שאיימה לנשל את רוזוולט מהירושה אם יתגרש, בני הזוג נשארו נשואים. מאז הנישואים שלהם היו שותפות פוליטית בלבד[13].

באוגוסט 1921 פרנקלין אובחן כסובל ממחלה משתקת[14], אז האמינו כי חלה בפוליו. שהמחלה פגעה בשתי רגליו, אמו הציעה שיפרוש מהחיים הפוליטיים ואילו אלינור רוזוולנט נלחמה על כך שימשיך להיות פעיל. רופאו של פרנקלין תמך בעמדתה של אלינור[15].

פעילות פוליטית לפני הבית הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלינור רוזוולט החלה את הקריירה הפוליטית וההומניטרית באולבני, בשנת 1910, שם כיהן בעלה בסנאט של ניו יורק (1910-1913). כמו אזרחים אמריקאים רבים היא קיוותה, שארצות הברית לא תתצטרף למלחמה, אך הבינה שהבחירה של וודרו וילסון לשמור על נייטרליות אינה ראלית. לאחר שארצות הברית הצטרפה למלחמה, רוזוולט הייתה פעילה למען חיילים, פצועים ובני משפחותיהם. רווזלט התנגדה למלחמה, אך לא הייתה פציפיסטית[16].

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1920, בחר המועמד לנשיאות הדמוקרטי, ג'יימס מידלטון קוקס, את רוזוולנט כסגנו. אלינור הצטרפה לפרנקלין במסע הבחירות ברחבי ארצות הברית. זו הייתה הופעתה הציבורית הראשונה בקמפיין בחירות.

בתחילת שנות ה-20, רוזוולט החלה בפעילות בליגת איגודי העובדות (Women's Trade Union League), ארגון שפעל בקרב נשים פועלות ועובדות מקצועיות במטרה לאגד נשים ולשפר את תנאי העבודה שלהן. בתקופת פעילותה בארגון רוזוולט סיע בתחום החקיקה ודאגה שהצרכים של נשים עובדות ילקחו בחשבון בעת גיבוש מדיניות התעסוקה בוושינגטון.[17]. מעבר לפעילותה למען נשים, אלינור הייתה לדמות משפיעה במפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק. פרנקלין השתמש בקשרים שלה בקרב נשים דמוקרטיות כדי לחזק את מעמדו אצלן ולזכות בתמיכתם המחויבת לעתיד[18].

במסגרת פעילותה בקרב נשים דמוקרטיות התחברה רוזוולנט עם מריון דיקרמן וננסי קוק, שתיהן פעילות פוליטית ונשות חינוך. ב-1927 דיקרמן שהייתה סגנית נשיאת בית ספר פרטי על יסודי לבנות, (בית הספר טודהטר) בניו יורק סיפרה לרוזוולט שהוא עומד להסגר ושלושת הנשים קנו את בית הספר ודאגו להמשך הפעלתו. רוזוולט למדה שם מספר שיעורים בספרות והיסטוריה אמריקאית[19]. באותה השנה שלושת הנשים ייסדו את תעשיות ואל-קיל תעשיות (Val-Kill Industries) שייצרו ריהוט, כלים מבדיל ואריגים שיטות מלאכה מסורתית. המפעל נועד לספק הכנסה נוספת למשפחות חקלאיות שהתגוררו. המפעל היה בשטח אחוזת משפחת רוזוולנט[20].

הגברת הראשונה (1933-1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השבעתו לנשיא של פרנקלין רוזוולט ב-4 במרץ 1933, אלינור הייתה מוטרדת בתפקידה כגברת הראשונה. שלא כמו קודמותיה לתפקיד היא רצתה להמשיך לקדם את הנושאים הקרובים לליבה[21] ובתמיכתו של בעלה, היא משיכה בפעילות העסקית והמשיכה ולקדם הושאים הקרובים לליבה. רוזוולט הייתה הגברת הראשונה שקיימה מסיבת עיתונאים באופן קבועה ובשנת 1940 הייתה אשת הנשיא הראשונה שנאמה בכינוס המדינתי של המפלגה הדמוקרטית[22]. רוזוולט כתבה טור אישי שנקרא "My Day" ("היום שלי") בין השנים 1935 ל-1961 ופורסם ב-135 עיתונים ברחבי ארצות הברית[23].

במהלך 12 השנים בהן הייתה הגברת הראשונה, הקפידה רוזוולט לנסוע ברחבי ארצות הברית, להופיע בעצרות ובכינוסים ולהבטיח כי הבית הלבן קשוב לרחשי העובדים בתקופת השפל הגדול[24][16]. ב-3 ביוני 1993, הופיע במגזין הניו יורקר קריקטורה בעקבות ביקורה במכרה, בו נראים שני כורים, שהאחד אומר לחברו: "למען השם, הנה מגיעה גברת רוזוולט!"[25].

בתחילת 1933 צעדו בוושינגטון "חיל משלוח המענקים" (Bonus Army), משוחררי מלחמת העולם הראשונה ובני משפחותייהם שדרשו לקבל את המענקים להם בהקדם כדי להקל על הקשיים הכלכליים בזמן השפל הגדול. זו הייתה הפעם השנייה שהם עלו לוושינגטון. במצעד הראשון, בתקופת נשיאותו של הרברט הובר, הצעדה פוזרה באלימות על ידי חיל הפרשים של הצבא האמריקאי ואילו במצד השני, רוזוולט פגשה את המפגנים ושוחחה איתם על מצוקותיהם. הפגישה עם רוזוולט הפיגה את המתח בין החיילים המשוחררים וממשל ארצות הברית[26][27].

פרויקט מרכזי שאלינור רוזוולט הובילה במהלך כהונתו של פרנקלין רוזוולט, היה בניית קהילות חדשות לכורים ופועלים עניים כחלק מהניו דיל. היישוב הראשון היה בארתורדייל, מערב וירג'יניה (Arthurdale, West Virginia) והיה הראשון מבין מספר יישובים חדשים, שנבנו עבור פועלים עניים ובמטרה להוציא אותם מהעוני. בעוד שאלינור רוזוולט ראתה בארתורדיאל הזדמנות חדשה ומלהיבה של הממשלה להעניק לאזרחים חסרי בסיס את הבסיס לחיים מוצלחים, ועצמאיים, הפרויקט נפגע במהרה על רקע בעיות תקציביות ומחלוקות פוליטיות. רוזוולט המשיכה לגייס כספים לפרויקט במשך מספר שנים ואף תמכה בו מכיסה הפרטי[28]. הפרויקט נחשב כישלון והותקף על ידי דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. רווזלוט אמרה על הפרויקט: "אני לא יודע אם אתה חושב שזה שווה חצי מיליון דולר, אבל אני [חושבת] שכן. פרויקט היישובים החדשים הותקף בקונגרס, בעיקר על ידי גברים שלא ראו בעצמם את המצוקה של הכורים ואת מה שניסינו לעשות עבורם..." [29].

פעילות לקידום זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול לזכר אלינור רוזוולט

במהלך שנות נשיאותו של פרנקלין רוזוולט, אלינור רוזוולט הייתה אשת קשר מרכזית לקהילה האפרו-אמריקאית ולתנועה לזכויות האזרח. פעילותה למען עניים והכרותה עם תוכניות הניו דיל, הובילו אותה למסקנה שהתוכנית מפלה אפרו-אמריקאים, שרק חלק קטן, ולא פרופורציונלי בכספי הסיוע מגיע אליהם. רוזוולט הפכה לאחד הקולות היחידים בבית הלבן שפעלה שהכספים יחלוקו בין כל אזרחי ארצות הברית[30][31].

בעידודה של אלינור רוזוולט, הוקם הקבינט השחור. גוף לא רשמי של אפרו-אמריקאים ששימשו כיועצי מדיניות ציבורית לנשיא ורעיתו לנושאים הקשורים לניו דיל ולמלחמת העולם השנייה[32][33]. רוזוולט אירחה בבית הלבן מאות אפרו-אמריקאים, אירוע שהיה נדיר לפניה.

דמות תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזוולט הייתה גברת הראשונה, שהשתמשה באמצעי התקשורת יותר מכל מקודמותיה; היא קיימה 348 מסיבות עיתונאים, ב-12 שנות הנשיאות של בעלה[34]. רוזוולט אסרה כל כתבים גברים לקחת חלק במסיבות העיתונאים שלה וכך אילצה את העיתונים להעסיק עיתונאיות[35]. במהלך כל כהונתו הראשונה של רוזוולט, ענתה על שאלות של קוראות בירחון הנשים האמריקאי Woman's Home Companion. היא המשיכה לפרסם המאמרים בעיתונים שונים, ופרסמה יותר משישים מאמרים בכתבי עת לאומיים בתקופת כהונתה כגברת הראשונה[36]. רוזוולט פרסה גם טור יומי, בשם "היום שלי", שהופיע שישה ימים בשבוע מ-1936 ועד מותה ב-1962. בטור כתבה על פעולותיה היומיומיות, אך גם על נושאים חברתיים והומניטריים שהטרידו אותה[37][36].

רוזוולט שידרה כ- 300 פעם ברדיו, מספר דומה למספר השידורים של בעלה כנשיא. היא דברה על חינוך ילדים, חייהן של נשים בארצות הברית ואף התייחסה לנושאי השעה. התוכניות היו בחסות חברות מסחריות שונות[38] וחלק מהכספים שהרוויחה היא תרמה לארגוני צדקה שונים[39].

השידור המפורסם ביותר שלה היה ב-7 בדצמבר 1941 בשעות בערב ברשת NBC, שהתייחסה לתקיפה היפנית בפרל הארבור: "אנחנו האנשים החופשיים של ארצות הברית של אמריקה שלא ניתן לנצח אותם". התוכנית שלה שודרה לפני הנאום של פרנקלין רוזוולט על המתקפה ולמעשה היא זו שהתייחסה ראשונה למתקפה[40].

בחג המולד 1941, יצא לאקרנים סרט תעמולה שרווזולט כתבה נשים בהגנה (Women in Defense), המציג במקומן החשוב של נשים בהיסטוריה האמריקאית ומעודד נשים להתגייס למאמץ המלחמתי. הסרט מציג נשים עובדות. הסרט נועד להראות מה נשים עושות, ומה הן יכולות לעשות, על מנת במאמץ המלחמתי[41].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסת ארצות הברית למלחמה, פעלה רוזוולט לאפשר ילידים פליטים להגר לארצות הברית. היא הקימה ביוני 1940 את הוועדה לתיאום מאמצי ההצלה לילדים שכללה ארגונים אמריקאים שונים שפעלו למען פליטים[42]. כן, היא ניסתה לשכנע את פרנקלין לגדיל את מכסות ההגירה של קבוצות נרדפות על ידי הנאצים, כולל יהודים[43]. באוגוסט 1940, רוזוולט הביאה לכניסתם של 82 פליטים שהיו על הספינה פורטוגזית SS Quanza, לאחר שבקשותיהם להיכנס לארצות הברית נדחו[44].

רוזוולט הייתה פעילה גם בהכנת העורף למלחמה. לתקופה קצרה ב-1941, כיהנה בתפקיד כיושבת ראש שותפה של לשכת ההגנה האזרחית ביחד עם ראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גוארדיה, ופעלה על מנת להעניק למתנדבים תפקידים מגוונים בהכנות למלחמה. היא פרשה מהתפקיד בעקבות חילוקי דעות עם לה גוארדיה וביקורת של בית הנבחרים על השכר הגבוהה שקבלו עובדי הלשכה[45][46].

רוזוולט עודדה את השתלבותן של נשים בעבודה חיוניות למאמץ המלחמתי בתפקידים שנחשבו עד אז לגבריים[47]. היא התבטאה בנושא כשנה לפני שהדרישה הועלתה מהמעסקים הגדולים בארצות הברית. רוזוולט גם תמכה בשילובם של טייסים אפרו-אמריקאים, טייסי טסקיגי, בחייל האוויר האמריקאי וביקרה בבית הספר לטיסה להכשרת טייסים שחורים באלמבה[48] ואף טסה עם המדריך הטיסה האזרחי האפרו-אמריקני אלפרד "צ'יף" אנדרסון[49].

בהזמנתה של מלכת אנגליה[50], נסעה רוזוולט לבקר באנגליה, באוקטובר 1942. היא פגשה חיילים אמריקאים וכן סיירה באנגליה ולמדה על חיי האזרחים לאחר שלוש שנות מלחמה[51]. ביקוריה זכו לעניין רב וקיבלו חשיפה עיתונות אוהדת הן באנגליה והן בארצות הברית[52]. באוגוסט 1943 היא ביקרה את הכוחות האמריקאים בדרום האוקיינוס השקט בליווי אדמירל ויליאם הולסי שאמר לאחר ביקורה, "היא לבדה עשתה טוב יותר מכל אדם אחר, או כל קבוצת אזרחים, שעברה באזור"[53].

לאחר המלחמה, רוזוולט תמכה בתוכנית מורגנטאו, שביקשה לפגוע ביכולות הכלכליות והצבאיות של גרמניה בעתיד. במרץ 1947 היא ארגנה יחד עם העיתונאי אדגר אנסל מורר (אנ') בוועידה הארצית בנושא הבעיה הגרמנית. האגודה למניעת מלחמת העולם השלישית ארגנה את הכנס. בסוף הוועידה פורסמה הודעה: "כל תוכניות להחיות את הכוח הכלכלי והפוליטי של גרמניה" יהיה מסוכן לביטחון הבינלאומי"[54].

פעילות באומות מאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקלין רוזוולט נפטר ב-1945 שכיהן בנשיא. הוא השאיר הוראות ברורות בנוגע להקמת הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם פרנקלין דלאנו רוזוולט בהייד פארק, ניו יורק. אלינור רוזוולט השקיעה את החודשים לאחר מותו להקמת הספרייה והמוזיאון.

עברה לגור באחוזתו בהייד-פארק והחלה בקריירה חדשה, שבמסגרתה שירתה כנציגה בעצרת הכללית של האו"ם (1945-1951) וכנשיאת ועדת זכויות האדם של האו"ם (1946–1951).

היא המשיכה להיות פעילה בפוליטיקה ושירתה כמעין שגרירה בלתי רשמית כשהייתה הדוברת האמריקאית בארצות האו"ם. ב-1961 הנשיא ג'ון קנדי מינה אותה בשנית לנציגת ארצות הברית באו"ם. כיהנה גם בוועידת המנהלה של קנדי למצבן של הנשים.

רוזוולט ביקרה מספר פעמים בישראל.

בשנת 1962, אלינור רוזוולט נפטרה בניו יורק כתוצאה מאי-ספיקת לב אשר נבעה ממחלת השחפת[55].

אלינור רוזוולט הייתה הפעילה ביותר מבין כל רעיותיהם של נשיאי ארצות הברית (הקרויות הגברת הראשונה), ולאחר מותה דבק בה הכינוי: "הגברת הראשונה של העולם", אשר ניתן לה לראשונה על ידי הנשיא הארי טרומן.

אחת מאמרותיה המפורסמות היא:

You get more joy out of the giving to others, and should put a good deal of thought into the happiness you are able to give.

(אתה מקבל יותר שמחה מנתינה לאחרים, ועליך להקדיש מחשבה רבה לאושר אשר ביכולתך להעניק.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Eleanor Roosevelt | Biography & Accomplishments". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2018. 
  2. ^ 2.0 2.1 Mrs. Roosevelt, First Lady 12 Years, Often Called 'World's Most Admired Woman', archive.nytimes.com
  3. ^ Eleanor Roosevelt Biography - FDR Presidential Library & Museum, fdrlibrary.org (בAmerican English)
  4. ^ Eleanor Roosevelt Biography - life, family, children, story, death, history, wife, school, mother, young, www.notablebiographies.com (באנגלית)
  5. ^ Doris Kearns Goodwin, No Ordinary Time: Franklin and Eleanor Roosevelt: The Home Front in World War II Paperback – October 1, 1995, Simon & Schuster, 1995, עמ' 94-95
  6. ^ Eleanor Roosevelt facts, information, pictures | Encyclopedia.com articles about Eleanor Roosevelt, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  7. ^ Mary Livingston Ludlow Hall (1843-1919), www2.gwu.edu
  8. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt Encyclopedia, Greenwood, 2003, עמ' 488-489
  9. ^ Gay, Margaret, Eleanor Roosevelt". In American Dissidents: An Encyclopedia of Activists, Subversives, and Prisoners of Conscience, ABC-CLIO, 2011, עמ' 508
  10. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 79
  11. ^ "The Roosevelts’ Wedding Announcement, Annotated". The New York Times (באנגלית). 2017. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-12 במאי 2018. 
  12. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 179
  13. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 20
  14. ^ "F.D. ROOSEVELT ILL OF POLIOMYELITIS; Brought on Special Car From Campobello, Bay of Fundy, to Hospital Here. RECOVERING, DOCTOR SAYS Patient Stricken by infantile Paralysis a Month Ago and Use of Legs Affected.". The New York Times (באנגלית). 16 בספטמבר 1921. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-12 במאי 2018. 
  15. ^ Lash, Joseph P., 1909-1987., Eleanor and Franklin : the story of their relationship, based on Eleanor Roosevelt's private papers, New York: W.W. Norton & Co, 2014
  16. ^ 16.0 16.1 Eleanor Roosevelt and World War I, www2.gwu.edu
  17. ^ Women's Trade Union League, www2.gwu.edu
  18. ^ Rowley, Hazel, Franklin and Eleanor : an extraordinary marriage, New York: Picador, 1st Picador ed, 2011, ©2010, עמ' 128
  19. ^ Todhunter School, www2.gwu.edu
  20. ^ The Hudson RIVER Valley Review A Journal of Regional Studies
  21. ^ Cook, Blanche Wiesen, Eleanor Roosevelt, New York: Viking, ©1992-2016, כרך Vol. 1: 1884-1933, עמ' 1-19
  22. ^ Goodwin, Doris Kearns, No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 10
  23. ^ Goodwin, Doris Kearns, No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 209
  24. ^ Eleanor Roosevelt in The Great Depression, www.shmoop.com (באנגלית)
  25. ^ "For gosh sakes, here comes Mrs. Roosevelt!" - New Yorker Cartoon Premium Giclee Print by Robert J. Day at Art.com, art.com (באנגלית)
  26. ^ WETA. "Eleanor Roosevelt and the Bonus Marchers". Boundary Stones: WETA's Washington DC History Blog (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2018. 
  27. ^ "Bonus Army | United States history". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2018. 
  28. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman , Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt encyclopedia, Westport, Conn.: Greenwood Press, 2001, עמ' 30-34
  29. ^ Cook, Blanche Wiesen, Eleanor Eleanor Roosevelt : Volume 2 , The Defining Years, 1933-1938, New York: Viking, ©1992-2016
  30. ^ "Eleanor Roosevelt’s Battle to End Lynching". Forward with Roosevelt (באנגלית). 12 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2018. 
  31. ^ Eleanor Roosevelt and Civil Rights, www2.gwu.edu
  32. ^ The Columbus Free Press - Reflections on Black History, freepress.org
  33. ^ "African Americans and the New Deal: A Look Back in History - Roosevelt Institute". Roosevelt Institute (באנגלית). 5 בפברואר 2010. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2018. 
  34. ^ Eleanor Roosevelt’s White House Press Conferences, National Women's History Museum (באנגלית)
  35. ^ "Opening the door for women journalists at the White House". The White House & The Press (באנגלית). 19 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2018. 
  36. ^ 36.0 36.1 Maurine Beasley, Eleanor Roosevelt's Vision of Journalism: A Communications Medium for Women, Presidential Studies Quarterly, 16, 1986, עמ' 66–75
  37. ^ "Eleanor Roosevelt's "My Day"". WHHA (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018. 
  38. ^ Eleanor Roosevelt: The First Lady of Radio | American RadioWorks |, www.americanradioworks.org (בAmerican English)
  39. ^ "The First Lady of Radio: Eleanor Roosevelt's Pioneering Broadcasts". Signature Reads (באנגלית). 21 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2018. 
  40. ^ This Is What Eleanor Roosevelt Said After Pearl Harbor, Time (באנגלית)
  41. ^ WWII Women In Defense Rosie The The Riveter Katherine Hepburn Eleanor Roosevelt 77914, בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2018 
  42. ^ Eleanor Roosevelt, www.ushmm.org (באנגלית)
  43. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 98-102
  44. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 174
  45. ^ "This Is No Clam Bake: Mayor La Guardia and the Office of Civilian Defense". NYC Department of Records & Information Services (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2018. 
  46. ^ Temple-Raston, Dina (30 ביוני 2016). "Eleanor Roosevelt and Fiorello La Guardia battling over how to protect Americans". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2018. 
  47. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman , Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt encyclopedia, Westport, Conn.: Greenwood Press, 2001, עמ' 150-156
  48. ^ Tuskegee Airmen, MIT Black History (באנגלית)
  49. ^ "Mrs. Roosevelt goes for a ride - CAF Red Tail Squadron". CAF Red Tail Squadron (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2018. 
  50. ^ Touring the British Homefront (1942) | Eleanor Roosevelt Papers Project | The George Washington University, erpapers.columbian.gwu.edu (באנגלית)
  51. ^ First Ladies & Veterans: World War II to Korean War, Part 3, www.firstladies.org (בAmerican English)
  52. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 379-381
  53. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 465
  54. ^ STEVEN CASEY, The Campaign to Sell a Harsh Peace for Germany to the American Public, 1944–1948, History, 90, 2005, עמ' 62–92
  55. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman, Henry R. Beasley. (2000). The Eleanor Roosevelt Encyclopedia. Greenwood. p.232. ISBN 978-0313301810



הגברת הראשונה הקודמת:
לו הובר
אלינור רוזוולט
19331945
הגברת הראשונה הבאה:
בס טרומן